**שפיתיתם אותי בסיני.**עי' שמ"ר פרשה י"ב סימן י"א בהדיא והפיתית בשפתיך ויפתוה בפיהם ע"ש כל הדרשה. וביתר ביאור במכילתא משפטים פרשה י"ג:

הדה רוה"ק סנגוריאכמ"ש ד"ר שם פרשה ג' סי' י"א הנ"ל משפסק הסניגור היה רוה"ק מלמד זכות עליהם וכו' ע"ש שמאחר שנקראו ישראל עדים כמ"ש ואתם עדי שע"ז אמר כאן והוא עד ע"ז אמר אל תהי עד חנם ואח"כ אומר להקדוש ברוך הוא אל תאמר וגו' אשיב לאיש כפעלו ודורש השינוי שתחלה אמר אל תהי עד חנם ברעך והיל"ל אשיב לרעי ע"כ דורש ברעך על ישראל להקב"ה ומ"ש אשיב לאיש היינו הקב"ה לישראל שהמה אדם ואיש ואתה אל ולא איש וזהו מ"ש ר' יצחק והמה כאדם עברו ברית שעל שהמה אדם ואיש ע"כ עברו ברית אבל אתה אל ולא איש אל תשיב לאיש כפעלו ע"פ מדה י"ז וממעל. וכוונו לפסוקים של הושע ו' כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות והמה כאדם עברו ברית שם בגדו כי היינו בסיני כנ"ל ובהושע י"א ט' לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש שפסוקים אלו לתשובה לרוה"ק שאמר ה' אל תאמר וגו' אשיב לאיש כפעלו ע"ז השיב והמה כאדם עברו וגו' כי אל אנכי ולא איש ודוק מאד איך קרבו כמה פסוקים רחוקים ונדרשים יחד כאלו מחוברים יחד ע"פ המדות ועי' עוד לקמן פרשה זו סימן ו' בשם ר' פנחס:

**ראובן הוה ידע.**עתה בא לפרש הפסוקים אל תהי עד חנם וגו' לפי פשוטם על עדות איש לרעהו:

גופאעי' לעיל פ' ה' ריש סי' ג' מש"ש ולקמן פ' ח' ריש סי' ג': וכאן מדבר כשהשביעוהו ועבר על שבועתו ולזה דורש בשבועות שוא:

**וארא והנה מגלה עפה.**וגו' עד זאת האלה היוצאת לפרש מ"ש בתורה ושמעה קול אלה וגו' ונשא עונו:

**אפילו עורו של פיל.**שאם היה תופס מדה שיש במציאות הייתי אומר שמכוון לדבר שיש בעולם כמותך שלכך פירש אך מאחר שאין כמדה זו עור אחד בעולם ואף כשתי פרים כמה עורות לספח ומגילה תופרים באורך ולא ברוחב ולמה תפס חשבון זה שאינו במציאות ועוד מקשה היוצאת מאיזה מקום יצאה ותירץ שב' קושיות אלו מתורצים זה על זה ומגלים כוונת חשבון הנ"ל שמ"ש מגילה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה פי' שהיתה כפולה בארכה של עשרים אמה וברחבה של עשר אמה ונעשית ארכה ארבעים ורחבה כ' מכוון למדת שער האולם ויצאה משער האולם וזה ע"פ מדת מנגד חשבון זה כנגד חשבון אחר כידוע:

על הדה דר' יונהלקיים דברי יונה ובפסיקתא פרשה כ"ב סי' ו' איתא שהמעשה של האשה שהובאה לקמן בסמוך דרש על דברי ר' יונה:

וסייע לר' אסיגירסא זו לא יתכן שדעת ר' אסי שהעונש בא על שבועת שקר ובמעשה דבר תלמיון לא היה עונש כלל. אך בפסיקתא פרשה כ"ב שם איתא. הדה דבר תלמיון מסייע לרבנן פי' שמעשה זו ראיה לדברי חז"ל שאמרו שאין מוסרין שבועה למי שהוא רץ אחריה היינו ר' סימון שאמר כן:

**ההוא מן דבירי' נסתי' לקניא.**בפסיקתא מן כובדי'. ומ"ש נסתי' פי' שנסה ובחן למה הוא כבד כ"כ ונקשי' שהכה בו בארץ ונשבר ונתפזרו הדנרין:

**ובאה אל בית הגנב.**סוף הענין של הפסוק הנ"ל והנה מגילה עפה וגו' הוצאתי נאם ה' ובאה אל בית הגנב וגו':

**קפיצין.**עי' ב"ר פרשה ס"ה סי' כ"א ושם במ"כ בשם רש"י שאין להם חוליות פי' ברגליהם וכן פי' הערוך בסוף ערך קפץ אחרון שפירושו פרקים וכמ"ש בב"ר שם מפסוק ורגליהם רגל ישרה שאינם מחוברים מחוליות שלא נבראו רגליהם להליכה ועמידה אלא מעופפים תמיד וזהו משוט בארץ ומהתהלך בה בלא מנוחה במקום אחד אך כאן לענוש לחוטאים בשבועות שוא נותן למלאכי חבלה מנוחה ולינה בבית הרשעים:

**אם לא יגיד.**כאן כתיב לשון זכר בפי הפשט שמדבר באיש שראוי להעיד וה"ה לאשה במקום שצריכה להגיד ואינה מגדת תשא עונה וגם בענין הסוטה שייך לשון זכר כי כמו שהמים בודקין אותה כך בודקים אותו ואם הודה בודאי אין בודקין אותו ק"ו מהשוטה וע"ז שייך לומר אם לא יגיד ונשא עונו:

**ואת קולו שמענו.**היינו קול הדברות שצוה אנכי. ולא יהיה לך. ומ"ש אָלָה דורש בסמוך מפסוק לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו ואגב דרשה זו הקדים כל הענין של השבועה והברית:

**ויקח משה חצי הדם.**וחצי משמע חצי ממש בצמצום דאל"כ היל"ל כחצי הדם. וכמ"ש כחצות הלילה:

**הדם נחלק מאליו.**עי' ב"ר פרשה מ"ג סי' ג' על פסוק ויחלק עליהם לילה ג"כ בזה האופן ולומד כאן משם:

**אמר משה להקב"ה מה נעשה וכו'.**הנה בפסוק כתוב בהיפך שתחלה זרק על המזבח ואח"כ על העם ואיך מרומז ששאל משה מה שיעשה בחלקי הדם ואיך מרומז שחלק החצי לה' והחצי לעם ולישב הדרשה צריך אני להעתיק הפסוקים ולדקדק בהם שכתוב בסוף משפטים וישלח וגו' ויעלו עולות ויזבחו זבחים לה' פרים ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח ויקח משה ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ויקח משה הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם וגו'. והנה מ"ש ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח משמע שרק החצי נתן באגנות וחצי האחר לא שם באגנות ולא יתכן לומר שהחצי האחר קבל בידו בלא כלי שא"כ היה לו לפרש כמ"ש באשם מצורע ובהכרח לפי פשוטו כמ"ש במכילתא יתרו פרשה ג' של בחודש השלישי וז"ל בנה מזבח הקריב עליו עולה ושלמים נטל מדם העולה בשתי כוסות חלק למקום וחלק לציבור נטל מדם השלמים שתי כוסות חלק למקום וחלק לציבור שנאמר ויקח משה חצי הדם זה חלק למקום וחצי הדם זרק על המזבח זה חלק לציבור עכ"ל הרי בהכרח שמ"ש ויקח משה חצי הדם פי' שחצה הדם לשנים ומ"ש וישם באגנות על פי מדה ט' כאלו מפורש ויתן חצי הדם באגן אחד וחצי הדם באגן השני שאגן אחד היה לחלק ה' והאגן השני לחלק העם וע"כ היו שני אגנים שוים כמ"ש שיר פסוק אני ישנה דף כ"ט תאומתו כו' לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני ע"ש. ומ"ש וחצי הדם זרק על המזבח הוא"ו של וחצי מיותר שהיל"ל ויזרוק משה חצי הדם על המזבח שהרי זה תחלת המעשה. אלא בהכרח לומר שתחלה זרק על העם מחלק השי"ת ואח"כ זרק על המזבח מחלק העם ונדרש ע"פ מדה ל"א מוקדם שמאוחר בענין שפסוק וחצי הדם זרק על המזבח מקומו אחר פסוק ח' שם ויקח משה את הדם ויזרוק על העם שזה מורה על התחלת הזריקה וזהו ויקח. ואח"כ וחצי הדם זרק על המזבח מחלק העם ועל שהפסיק בין מ"ש וישם באגנות ובין מ"ש ויקח משה את הדם בפסוק ויקח ספר הברית וגו' לא זרק מיד שקבל הדם באגנות זה ראיה שהיה מתון לזרוק הדם עד ששאל להשי"ת והשיבו ועל הדם שזרק על העם כתיב ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם שאגן זה קרא משה לשם ה' וחלקו שצוהו לזרוק ממנו על העם שע"ז אמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם פי' מחלק שהוא לה' ומ"ש וחצי הדם זרק על המזבח היינו מחלק האגן שקרא לשם העם. שע"פ מדה ט' הנ"ל כאלו מפורש הנה דם הברית אשר כרתו בני ישראל עמך כאשר צוית וזהו אמיתת עומק דברי המדרש אמר משה לפני הקב"ה מה נעשה בחלקך תחלה וכו' ואח"כ ומה נעשה בחלקם וכו' והמדרש והמכילתא מפרשים זה את זה ודברי המדרש ראיה אמיתית להנוסחא ישנה שבמכילתא וכאשר העתקתי דוק והתבונן באמיתת הפירוש בכתובים ובמכילתא ובמדרש:

**הוא נשבע להם.**הוסיף לדרוש שעם הברית שכתוב כאן היה עם שבועה ע"פ מדה י"ז וזהו ואשבע לך ואבוא בברית אתך היינו בעת מתן תורה שהברית מפורש בתורה אז ואשבע לך. וכן ישראל נשבעו בעת שכרתו ברית ג"כ ע"פ מדה י"ז שמפורש בריש נצבים לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו הרי שאצל הברית היה שבועה שמ"ש אלתו פי' שבועה וכמ"ש במ"ר פרשה ט' סי' מ"ז וזה לשונו שם והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה כמה דתימא לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אין ברית אלא שבועה כמה דתימא כי שם נשבעו שניהם ויכרתו ברית בבאר שבע ומנין שבסיני לקחו שבועת האלה שכן כתיב אלה דברי הברית מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב הקיש ברית חורב לברית מואב מה להלן באלה אף כאן באלה איזה ברית חורב ואם לא תשמעו לי וכמ"ש במכילתא שם וזהו עומק דברי המדרש כאן שהביא ראיה דכאן בסיני היה שבועה מפסוק של נצבים היינו ע"פ ההקש הנ"ל ועי' עוד מה שכתבתי בזה בשמ"ר פרשה כ"ח סי' ו' ובתנחומא יתרו סימן א' ובשבת דף קמ"ו א'. ועי' עוד ד"ר פ' ד' סי' ג' ופ' ז' סוף סימן ח' באופנים שונים:

**עשה ה' אשר זמם.**ואח"כ אמר בצע אמרתו שעשה לחצאין דרך פשרה והם בכ"מ והכריע ע"פ מדה ט':

**רב מייתי לה מן הדה.**ראיה לדברי ר' יצחק שהשביע אותם בחורב וע"כ העונש ג"כ חרב נוקמת דם ברית שהברית בשבועה כנ"ל כך הבטיח לענשם אלא שלא קיים לרעה:

**של הר סיני.**שהדור שבימיו עבר על ברית שכרתו בסיני. כמ"ש ב"ר פ' מ"ד סי' ב' בימי ירמיהו בקשו לבא לידי מדה זו ע"ש:

**וכיון שגלו לבבל.**עתה חוזר לדברי ר' יצחק ור' ברכיה שהברית והשבועה היה בדם לרמוז שקבלו מלכות שמים במסירת נפשם על קדושת שמו ועל התורה ובגלות בבל עשו כן חנניה מו"ע ועליהם נאמר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו שבזכותם נגאלו מבבל. ועי' לקמן סוף פרשה י"ט באופן אחר:

**אין כאן עוד שפכו.**בא לדרוש מ"ש מבור אין מים בו למה הזכיר שאין בו מים ואיזה ברכה יש בזה שיהיה מדה כנגד מדה ע"כ דורש מדת מנגד ע"פ מדה י"ז שעל שקיימו ברית סיני בדם ע"כ ביטל מהם הגזירה של שפכו דמם כמים שנגזר על ישראל לכלותם בימי אחשורוש והמן על שהשתחוו לצלם נ"נ ועל חמו"ע כתוב ומלת מלכא שניו ויהבו גשמיהון שלא יפלחו להן לאלההון על שקיימו הברית בדם בטל מהם גזירת דם:

**אימתי.**אימתי נתקיים מ"ש אם לא יגיד שמחוייבים להגיד בעת שרצו לבטל מהם העדות:

**וכי יאמרו עליכם וחבירו.**ופסוק השני הסמוך לו וסגנון הפסוקים וכי יאמרו עליכם דרשו אל האובות והידעונים וגו' בעד החיים אל המתים והפסוק השני לתורה ולתעודה וגו' אשר אין לו שחר:

**ובין שלא נתפרש שמו.**בין שנתפרש שם אביו ובין לא נתפרש שם אביו ותיבת שמו מיותר וכ"ז הובא לכאן לפרש להוכיח שבארי היה נביא כמ"ש בריש הושע הושע בארי שבארי ג"כ היה נביא:

**והוא אומר לא נביא.**ופי' שלא השתדלתי להיות נביא אלא השי"ת שלח אותי ובחר בי בלא רצוני וכן אבי הרי שהיו שניהם נביאים:

**ישעיה בן אמוץ הנביא.**שסמך תיבת הנביא אל אמוץ:

**בעד החיים אל המתים.**דעת המדרש שהמה דברי ישראל שמשיבים להמסיתים שלא יתכן שהמסיתים יאמרו כן להכחיש דבריהם בעצמם ונדרש ע"פ מדה י"א סידור שנחלק שמ"ש בעד החיים אל המתים שייך לפסוק לתורה ולתעודה שאמרו ישראל כמ"ש בסמוך אמר הקב"ה לישראל בני אמרו לאו"ה וע"פ מדה כ' כנ"ל אם אינו ענין לע"ג תנוהו ענין לישראל וע"פ מדה ט' כאלו מפורש השיבו להם ישראל בעד החיים אל המתים:

**מהו אמת.**עי' לקמן ריש פרשה כ"ו:

**התורה מעידה בנו.**דורש תעודה לשון עדות כמ"ש עדות ה' נאמנה שבתורה מפורש שקבלנו עול מלכותו לעולם ושלא לעבוד ע"ג ומ"ש אם לא דעת חז"ל שהוא שייך לרישא דקרא לתורה ולתעודה אם לא שבתורה מפורש אם אנו עובדים אלהים חיים אם לא ודרשת ר"י ור"ל על תיבות יאמרו כדבר הזה שאין לו שחר ולא על תיבות אם לא כנ"ל שהוא שייך למעלה:

**חושך ואפלה שמשו.**משמעות שמאחר ששמשו חושך ואפילה מחויב הוא שגם תוהו ובוהו ישמשו. אך הענין בזה כי בתחלת הבריאה כתיב והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך וגו' ועל שעיקר הבריאה התחיל בתוהו ובוהו וחושך עכ"ל אע"פ שאמר ויהי אור מתוך החושך וברא כל הבריאה מתוך תוהו ובוהו עם כל זה לא בטל החושך והתוהו ובוהו מהמציאות והם משתוקקים לשמש בעונם כשמוצאים מקום וע"ד מ"ש בכמה מקומות אם ישראל מקבלים התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר העולם כולו לתוהו ובוהו וזהו שאמר כאן שהחושך מצא מקום לשמש במצרים אך תוהו ובוהו עדיין לא מצא למו מקום עד לעתיד ואגב דברי ריש לקיש שאינם מזריחין הביא כל הדרשה לכאן בענין החושך. וצ"ע שהרי מפורש בירמיה ד' שאמר בעונש ישראל ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו הרי ששמשו בעוה"ז ויתכן ששם כתוב ראיתי וגו' שהנביא ראה במראה הנבואה אך לעתיד יראו וידעו הכל:

**שנתנה מתוך החושך.**דורש שלכך כתוב שנתן התורה מתוך החושך לדרוש שקודם שקבלו ישראל התורה היה כל העולם מתנהג בחושך הבערות בעבודת כוכבים והתורה היא האור והאומות עובדי כוכבים שלא קבלו התורה אור נשארו בחושך העולמי וישראל שקבלו התורה אור יצאו מחושך העולמי: