א"ר יהודה אמר רב כל הפורש מדברי תורה אש אוכלתו וכו' מהאש יצאו והאש תאכלם. אפשר לומר כי התורה מבטלת היצה"ר כמ"ש בקדושין דף ל' אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ונמצא כי אין ליצה"ר ביטול אלא בתורה שהקב"ה אמר כי תורה תבלין ליצה"ר. וזה שפורש מהתורה הנמשלה לאש ודאי שולט בו היצה"ר ועושה חטאות ואשמות תדיר ומוכרח אש של גהינם להתיך ולהפריד הזוהמא שהטיל בו היצה"ר וזהו אש אוכלתו פירוש גהנם להתיך הזוהמא שהטיל בו הסט"א. א"נ אפשר דאמרינן בסוף חגיגה ת"ח אין אור של גהנם שולטת בהם וזה שפירש מן התורה ודאי שולט בו גהנם וה"ט שת"ח אין אור של גהנם שולטת בהם דאש התורה מצלת מאש של גהנם וזה הפורש מן התורה שולט בו גהנם. ויומתק מ"ש אש אוכלתו עם מה שפירשו המפרשים בהא דקאמר ת"ח אין אור של גהנם שולטת בהם קל וחומר מסלמנדרא שהכונה דגם הת"ח אם חטא הולך לגהנם אלא דדמי לבגד שסכו בסלמנדרא ועל הסלמנדרא יש לכלוך שאם אותו הבגד ישליכוהו לאש האור שורף לכלוך עד שמגיע לסלמנדרא וכן הת"ח אם נפשו נתלכלכה בזוהמת הסט"א הגהנם מתיך הזוהמא והעפוש עד הגיעו לנפש וירף ממנו ואינו שולט בנפשו וז"ש ת"ח אין אור של גהנם שולטת בהם דייקא בנפשם אך עמי הארץ שולטת בה"ם דמחסר האור נפשם ומצטמקת ונחסרת עכ"ד והשתא א"ש דאמר אש אוכלתו ממש דמחסר מנפשו עצמה וזהו והאש תאכלם: