דא"ר חייא בר יוסף חמרא מזלא דמריה גרים שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר וכו'. פירש רשב"ם גאותו של אדם שמגיס דעתו בדבר שאין בו גורם שהיין וכו' יש להעיר דקאמר חמרא מזלא דמריה גרים ופשטו כי הולך אחר המזל ויליף מקרא שתלוי בגאוה. ואפשר דידוע שאין מזל לישראל ואמרו פ"ק דסוטה דהגאה כופר בעיקר ומשו"ה נסתלק ממעלת ישראל דאינם תחת המזל. אך הוא תחת המזל ומזלו גרם להחמיץ היין ודוק הטב:

א"ר מרי האי מאי דיהיר אפילו אאינשי ביתיה לא מתקבל שנאמר גבר יהיר לא ינוה וכו'. יש להעיר דזמנין דמשכחת דזו האשה שנשאת להאי דיהיר ידעה והכירה אותו וייטב בעיניה דרך הלוכו ויופי סדרו ומשו"ה עמדה ונשאת ואיך אחר נשואיה אינו מקובל. ואפשר במ"ש פרק היה נוטל איש ואשה שזכו י"ה ביניהם. וכתב רבינו האר"י זצ"ל בשער רוח הקדש דמי שהוא גאה פוגם בשם י"ה ע"ש א"כ כאשר האי מאן דיהיר פוגם בשם י"ה ממילא מסתלק מבינו ובין אשתו ואש אוכלתן ובודאי לא מתקבל אאינשי ביתיה כי נסתלק שם י"ה מביניהם. ולפי מ"ש הרב החסיד בספר ראשית חכמה דהגאה מגביה אות ו' מן ה' ורמוז בתיבת גאוה ע"ש א"כ מפריד אלוף ומדה כנגד מדה גם הוא יפרד ואאינשי ביתיה לא מתקבל. ולא ינו"ה לרמוז מקום כמ"ש האר"י זצ"ל שם: