שורי הרגת נטיעותי קצצת וכו'. עמ"ש אני בעוניי בענין זה ובדברי הראשונים והאחרונים בספרי הקטן שער יוסף בסוף בסימן ז' דף ך' ובמה שכתבתי בקונטרס אחורי תרעא ובמה שרמזתי שם בס"ד:

וחייבו ר"ג לתת לו עשרה זהובים. הרב תורת חיים בשיטתו על זה הביא משם אור זרוע דאליעזר נתן הצמידים עשרה זהב משקלם לפי שגרמה שהוא יברך ברוך ה' אלהי אדוני אברהם וכו' דידע מאברהם אבינו ע"ה דשכר ברכה עשרה זהובים ע"ש וכ"כ בספר דעת זקנים הנדפס מחדש במנחת יהודה פרשת חיי שרה משם רבינו יהודה החסיד: ולדעת רבינו צמח והביאו רבינו ירוחם ומהרש"ל והש"ך היינו דוקא במצוה דאוריתא אבל במצוה דרבנן או ברכה שאינה דאוריתא לא מחייב עשרה זהובים ולפי דעתם בברכה זו לא שייך עשרה זהובים. ואפשר דאליעזר היה שליח קדושין כמ"ש התוספות פ"ק דכתובות. ומצות קדושין מצוה דאוריתא כמ"ש הרמב"ם וכיון שהיא גרמה נתן לה הצמידים עשרה זהב משקלם. ועיין עוד בתורת חיים ובספר ארחות חיים דף ד'. ועוד כתבתי בעניותי בענין זה בליקוטי בס"ד:

אמר דקלא דטעין קבא וכו'. עמ"ש הרא"ש בפסקיו והרב ט"ז י"ד סימן קי"ו ומהר"ר יחיאל באסן בתשובותיו סימן ק"א והרב חוות יאיר בתשובות סימן קצ"ה והרב שבות יעקב ח"א סימן קט"ן והרב בית יעקב בתשובות סימן ק"ם. ואנכי איש צעיר עמדתי על כל דבריהם באורך בתשובותי סימן כ"ב וסימן כ"ג בס"ד: