אלו תלמידי חכמים שזדונות נעשות להם כשגגות וכו'. ראיתי בספר חדש זה שמו שמן רק"ח להרב מהר"ר אלעזר אב"ד דק"ק פילץ. וכמו רגע נראה לי מיד עובר ארח וראיתי אגב רהטא שכתב דף ס"ג ע"ג דלפי פשוטו תמוה וכי אתגורי אתגור הע"ה וכו' אלא ה"פ הת"ח נחשב להם כזדונות כלומר אף אם עשה עבירה בשוגג ירא וחרד כאלו עשה במזיד ושב בתשובה שלימה אבל הע"ה להפך הזדונות קלים בעיניו כשגגות ואינו מתחרט בלב שלם ע"ש באורך והפשט אמיתי ולק"מ מה שתמה ומה שהקשה דאמאי שגגת תלמוד עולה זדון הלא יהיה כע"ה ולמה יגרע לק"מ דהת"ח יודע לקרות ולהבין ומשו"ה הוא פשיעה אבל הע"ה לא גמיר ולא סביר. ועוד כי לפי גדולת נשמת הת"ח הוא פגם גדול ע"ד וסביביו נשערה ועוד דיש סרך ח"ה משא"כ נשמת הע"ה הוא בעשיה ואינו פוגם כ"כ ודוק כי קצרתי: