ולא פליגי הא דרישא הא דדרעא. פירש"י דמאי דאמר ר' יוחנן מ' סאה מוקי לה בדרעא והוא מבואר בסוגיא ומקשים העולם דאיך אפשר לאוקומי דברי ר' יוחנן בדדרעא והא בראשי הרוגי בתר קאמר. ועבידי דמשנ"ו רבנן דמפרש מ"ש בראשי הרוגי בתר דהיינו כמו ראשי המטות ור"ל בגדולי ושרי בתר ואין הפירוש בתפילין של ראש המונחים בראשיהם. ועם שהענין דחוק מ"מ לפי נסחתנו הדבר מוכרח. וק"ק על הרב עיון יעקב שמדבריו שכתב על זה שנענשו שנהרגו עם התפילין שבראשיהן דלא אאיבול על ירושלם והאבל מעולל בעפר קרנו והם נתנו פאר תחת אפר וכו' ע"ש משמע דמפרשה בתפילין של ראש והוא הפך הש"ס דמוקי לה בדדרעא. ואחר זמן ראיתי למהר"ם שיף בשיטתו שהקשה ותירץ כמדובר. וכתב עוד שהדין דהנושא משאוי בזרועו מניחו על ראשו משום דמקום יש בראש להניח ב' תפילין ובשעת מלחמה שנושאין כלי זיינן על זרוען ומחזיקים ברמחים נתנו תפילין של יד ג"כ בראש עכ"ל ודבריו קשים לשמוע אעיקרא דדינ"א פרכא דהדין תמוה וכמדומה שלא נמצא כזאת בפוסקים ומי יודה לזה ועוד דכפי דבריו הרי בראש היו שתי תפלות ואמאי באו חשבון לתפלין של יד לבד. ונקט בראשי על תפלין של יד לבד ואין להאריך כי אין לו שרש ולא ענף. ולכל הדברות ק"ק דבאיכה רבתי באיכה יעיב ר' יוחנן עצמו קאמר שלש מאות קופות של קצוצי תפלין נמצאו בביתר וכל א' וא' מחזקת ג' סאין שהם ט' מאות סאין ע"ש והכא קאמר מ' סאה ר' יוחנן והגם דנימא דאיירי בדרעא ובמדרש בדרישא הדבר קשה דגבה טורא בין מ' לתשע מאות: