אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל. בדפוס פפד"מ יש דיבור תוס' מת"י וז"ל הקשה ה"ר עזרא פ"ק דיבמות דאין עשה דכבוד או"א דוהה שבת הא ליכא עשה דאי אמר לא בעינא מי איתיה לעשה כבוד כלל וי"ל דהתם כשציוה וכו' ול"נ וכו' אין לעבור על לאו משום עשה דידיה וכו' ע"ש וקושיתם הקשה הרא"ש והביאו בשיטה מקובצת מציעא סוף פ' אלו מציאות ותירץ משם ר"מ שני תירוצים ע"ש ותירוץ ראשון כתבו בס' אמרי נועם פ' קדושים משם רבינו יצחק מויינא. והרדב"ז בתשובותיו דפוס ויניציא סי' תקכ"ד שדי נרגא בתירוץ ראשון הנז' והרואה יראה שיש להשיב ומ"ש דמשום קושיא דידיה הוצרך הרמ"ה לתרץ וכו' יש להעיר דהשני תירוצים תרצם ר"מ כמבואר בשיטה מקובצת. ויש לישב . ומה שתירצו התוס' הנז' ול"נ וכו' אין לעבור הלאו משום עשה דידיה וכו' בזה מתורץ מה שהקשה הרב מהר"ם ן' חביב בתוספת יה"כ על דף פ"ו ע"א במ"ש גדולה תשובה שדוחה ל"ת וכו' וכתבו כת הקודמין דהיינו רבותא דגדולה תשובה דבעלמא דאתי עשה ודחי ל"ת הכל בחד גברא ובתשו' העשה הוא בישראל דוקא ועל זה הקשה מסוגיין ע"ש ולפי תירוץ התוס' היינו דקמשני הש"ס עצמו. ומ"מ אכתי לא איפרק כמו שיראה המעיין: