משנה ר"ט ור"ע אומרים אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. אע"ג דהוו קודם החרבן מ"מ מ' שנה קודם בטלו ד"נ והיו באותו זמן. הריטב"א בחידושיו. והא דאמרו לא נהרג אדם מעולם לאו דוקא אלא על הרוב שהרי אתה מוצא שיהרגו שיראו כמכחול בשפופרת וכ"ש באיסור שבת וע"ז כ"כ הרמב"ן בחידושיו וקרוב לזה כתב הריטב"א. וממה שסיים הרמב"ן וכ"ש באיסור שבת וע"ז נראה דסבר כמ"ש הריטב"א דלא היה קולא זו אלא ברוצחין ועריות דנפישי אמנם התוס' הקשו בש"ס דמה שיאמרו בשבת וע"ז ולחד תירוצא אשכחו ע"ש. ומ"ש בספר לחם שמים לתרץ קושית התוס' דע"ז אפשר דלבו לשמים וכו' וכן בשבת מלאכת מחשבת וכו' ע"ש לא שמיע לי דודאי לא היו פוטרין בדברים שבלב דאלת"ה תפוק לי בכל העונות דילמא עבוד תשובה ואין דבר עומד בפני התשובה. אלא דדינא הוא דקטלינן ליה כל שנתחייב מיתה. וכתבנו במקום אחר דטעמא דלא ידעינן אם באמת שב בתשובה שלימה ע"ש באורך ודוק היטב:

גמרא. בשעריך אתה מושיב ב"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. בפ"ק דסנהדרין דף ט"ז אמרו רשב"ג אומר מצוה לשבט לדון את שבטו. וכן אמרו בירושלמי בפרקין וכתב בספר קרבן העדה בתוספותיו עלה וקשה דאמרינן ביומא אמר רבא לא אית צורבא מרבנן דמורה אלא מלוי ויששכר וכו' א"כ איך אפשר למנות משאר שבטים וכו' ואפשר לומר אפילו כשאמו מהנך שבטים מורה וכו' ע"ש ואין צריך לידחק בזה דכבר כתב הרב יפ"ת דמיירי כשהוא ביחיד אבל אם רבים מסקי אליבא דהלכתא. ועוד כתבו המפרשים דה"ד בצורבא מרבנן בחור. ועוד כתבו דאם יש לו ענוה או עוסק בג"ח נמי אהניא לכוין אל האמת וכמ"ש בדרושים בס"ד: