הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וכו' כתב הר"ש וכי תימא הא על כרחך הכא בודאי איירי וכו' וא"כ היאך ישראל מפריש תרומה ותרומת מעשר והלא מעשר ראשון דלוי הוא ועליו להפריש דילמא אבא אלעזר בן גומלא היא וכו' ע"ש וכן כתב הרא"ש בפירושו רק דהר"ש אפיקיה בלשון דילמא והרא"ש נקטיה בפשיטות ואמר מר וי"ל דאתיא כאבא אלעזר וכו' ע"ש וקשה דהא בירושלמי אתמר עלה עד כדון כהן ולוי ישראל אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו. הרי דבירושלמי אוקמה בכהן ולוי ואתיא כרבנן ולא בעו לאוקומה כאבא אלעזר בן גומלא דהוי יחידאה. ורבותנו הר"ש והרא"ש אשר לו רגל על לשונם תלמודא דמערב' מדוע השתא קסתם הוסג אחור ושבקי ליה ומדנפשייהו מוקמי למתני' כיחידאה. ואחר זמן רב האלהים אנה לידי פירוש ירושל' כ"י ושם ראיתי שכתב דאיכא נסחא דל"ג בירושלמי עד כדון כהן ולוי וכו' וכתב הרב המפרש הנז' דהכי מוכח מהר"ש והרא"ש דלא הוו גרסי ליה בירושלמי דמוקמי למתניתין כאבא אלעזר עכ"ד והנאני. ועמ"ש גדול דורנו הרב דברי אמת בקונטריסים דף צ"ט בענין זה גם אנכי עפר דל כתבתי קצת בזה בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סי' של"א אות י"ב בס"ד ע"ש. ועתה נזדמן לידי ס' אורים גדולים למורינו הרב הגדול שארינו מהרי"ז זלה"ה וראיתי שעמד בענין זה בלמודים דף י"ז וכעת איני מופנה אפי' מצד אחד להתבסם מתורתו אי מ"ש הרב ז"ל הפך מ"ש אני בעניי או יש סיעתא למ"ש בברכי יוסף כי הנח"ץ השיאני:

ומתיר בחלה עמ"ש בשו"ת לחמי תודה להרב מהר"ר ישעיה באסן סי' ב' ע"ש ודבריו ברורים ופשוטים .

מעשרין משל ישראל על של כותים וכו' אמרו בירושלמי דר"מ היא דסבר אין קנין לגוי להפקיע מתרומות ומעשרות ור' יהודה ור' שמעון אומרים יש קנין וכו'. ר' יהודה בן פזי בשם ר' הושעיה הלכה כר"ש דלא כן מה נן אמרין ר"מ ור"ש אין הלכה כר"ש אלא בגין דתני אר"ש שזורי וכו' ע"ש וראיתי להרב המקובל מהר"ם די לונזאנו זלה"ה בהגהותיו לירושלמי כ"י שכתב וז"ל דלא כן מה נן וכו' פירוש פשיטא דאין הלכה כר"מ דיחיד הוא לגבי ר' יהודה ור"ש ולמה הוצרך לפסוק הלכה כר"ש ומשני דאשכחן נמי לר' טרפון דסבר כר"מ והו"ל תרי ותרי עכ"ל ולי ההדיוט נראה דפשט הירושלמי הוא דקי"ל בעלמא לדעת הירושלמי בפלוגתא דר"מ ור"ש הלכה כר"ש ואמאי הכא הוצרך לומר הלכה כר"ש. וכן בה"ג בהלכות קצובות דבני מערבא דק"ך כתוב ר"מ ור"ש הלכה כר"ש וכן רבינו שמואל הנגיד פסק ר"מ ור"ש הלכה כר"ש. וכן ראיתי בתשב"ץ למהר"ם סי' י"ח שכתב ר' מאיר ור"ש הלכה כר"ש. וגדולה מזו כתב ראב"ן ריש דף קכ"ב ודף קכ"ד דר' יהודה ור' שמעון הלכה כר"ש. ואני בעניי כתבתי בזה באיזה מקומות ואחר זמן נדפס יד מלאכי לרבין חסידא הרמ"ך זלה"ה והפליא עצה בסי' תק"פ וע"ש סי' תקע"ז. ועתה נדפסו שו"ת נודע ביהודה להגאון מהר"ר יחזקאל נר"ו ומידי עוברי ראיתי בשו"ת י"ד סי' כ"ו דף ל"ט ע"ד שתמה עמ"ש במבוא התלמוד דר"מ ור"ש הלכה כר"ש שהוא נגד סוגית עירובין אבל הליכות עולם קאמר הלכה כדברי המחמיר עכ"ד ותימה על גאון שכמותו דנעלם ממנו אמבוה דספר"י וסוגיות הירושלמי וכמה ראשונים דנקטי כירושלמי כדנקיט רבינו שמואל הנגיד במבוא התלמוד ויש מקום לדבריו דמילתא דאסתפק' בגמרין ופשוט בירושלמי נקטינן כירושלמי ובזה יתישבו קצת דברי הרא"ש ספ"ב דע"ז כאשר יראה הרואה מריש מילין שכתבנו פה בעניותנו וברכי יוסף א"ה סי' טו"ב וקול הי"ד המרבה יד מלאכי ומשם בארה:

ומאחר דכתבו ז"ל דדעת הירושלמי דר"מ ור"ש הלכה כר"ש ודאי דזו כונת הירושלמי דקמן וא"צ למ"ש מהר"ם די לונזאנו והירושלמי פריך דבעלמא הלכה כר"ש וכ"ש הכא. וכן פירש מהר"ר אליהו בפשיטות ועיין בירושלמי סוף תרומות ופ"ח דשביעית ואין להאריך: