אפילו אלף נותנין לו כאחד וכו' יש להסתפק ראובן ציוה לתת לעני פ' במתנת ש"מ מאתים דינרין וקודם שנתנו לו ציוה שמעון במתנת ש"מ לתת לעני זה עצמו מאתים דינרין והשתא נפל הספק אם יתנו לו של ראובן ואח"ך לא יתנו של שמעון דשוב אינו עני כי לא ציוה שמעון אלא להיותו עני או נימא דיתנו לו שתיהם בבת אחת ויכול לקבלם. וראיתי בס' מנחת כהן אשכנזי בחידושי קידושין דף כ"ז דפשיט משם רבו ממ"ש התוס' שם בקדושין דף כ"ו שהק' דר"ג נתן מעשר א' לר' יהושע והא קנסינהו עזרא ותי' דלא קניס לעניים וא"ת למה לא נתן לו מעשר עני ומאי מקשו דילמא לאחר שנתן לו מעשר ראשון לא היה עני אלא צ"ל דקושיתם אמאי לא נתן לו שניהם בבת א' ומוכח דמותר לתת ב' צדקות בפעם א' אפי' אלף זוז עכ"ד ויש להבין מאי מספ"ל אם יתנו ב' צדקות בבת א' הרי משנתנו דתנן אפי' אלף נותנין לו ומוכח דהספק הוא דילמא כאן שכבר נודע מהצואות ששתיהן היו לו אפשר דלא מקרי בבת א' דמקודם נודע. וא"כ יש לדחות הראיה דמייתי מהתוס' דלא היה מבורר דר"ג יתן לו. אבל בנ"ד שכבר נודע ודברי ש"מ כמסורין דמו דילמא בכה"ג לא יתנו והמצוים לא ציוו אלא שסברו שהוא עני ולענין דינא בנ"ד יש לעמוד בכמה פרטי' ואין כאן מקומו:

וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל וכו' אמרו בירושלמי אמר ר' חייא בר אדא אית הוו סבין ביומינו מן דהוו יהבין לון מן ריש שתא לצומא רבא הוו נסבין מן בתר כן לא הוו נסבין אמרי דשותן גבן. ופירשו המפרשים דשותן מנהגנו כן כמ"ש מהר"ר אליהו בפירושו והרב יפה מראה והוסיף הרב יפה מראה לומר דה"ג דשותא גבן. וי"ס דכתי' בריש רשותא גבן שהי"ל חובות שלוקחים כל השנה והיו פורעים לבע"ח ממה שלוקחים מריש שתא עד צומא רבא עכ"ד הרב יפה מראה ז"ל ומצאתי להרב השלם המקובל מהר"ם די לונזאנו בהגהותיו לירושלמי כ"י שכתב וז"ל אמרי דשתן גבן כצ"ל פירוש כבר יש לנו הוצאת כל השנה עכ"ל ופירוש זה נראה עיקר. וטעם הני סבי מבואר כי בימי תשובה כ"ע מוסיפין בצדקות ובמעשים טובים שהשעה צריכה לכך להכין מליצי יושר ומגן וצנה ובגלות החיל הזה אין לנו אלא מעשה הצדקה. ואז"ל שם האיש אשר עשיתי עמו היום דיותר עושה העני עם בעה"ב. ואינהו דלית להו מדגרמיהו מידי וידעי בנפשייהו כי הגונים הם אי לזאת לזכות עצמם דמצוה עבדי לזכות לנותנים כמ"ש הר"ן פ"ב דקדושין דאשה אף דאינה מצווה בפו"ר כיון דהאיש המצווה צריך לה גם היא מצוה עושה ע"ש וכה היו עושים הני סבי לעשות מצוה בקבלת הצדקה כי הם עושים מצוה וגם הנותנים עושים מצוה רבה שהם הגונים ואמטו להכי בין כסה לעשור מקבלי ובתר כן עלי עצו"ר:

וכל דיין שלוקח שחד ומטה את הדין כלומר דכשלקח שחד ודאי מטה הגם כי לא נטל אלא לזכות את הזכאי. וגם אני שמעתי באומרים כי דורשי רשומות רמזו כי אותיות שאחר שחד הם תט"ה דכיון דלקח שחד לא סגי בלי הטיה עכ"ד [כ"כ הרב של"ה במוסריו לפרשיות] ואני הוספתי כי אותיות הקודמות הם רגז דמשמיא ארגיזו עליה. והדן דין אמת לאמיתו עליו הכתוב אומר צדק צדק תרדוף למען תחיה: