חרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר. בתוספתא ריש מכילתין אמרו שומע ואינו מדבר זהו אלם מדבר ואינו שומע זהו חרש זה וזה הרי הן כפקח לכל דבר. ושמעתי מקשים על הרב דרישה בח"מ סי' רל"ה שכתב על סוגית מי שאחזו דף ע"א דמייתי ברייתא זו וז"ל ודע שיגעתי ולא מצאתי לא בתוספתא ולא במקומות אחרים בלשון ברייתא זו דכתיב בה זה וזה הרי הן כפקחין ומשום הכי וכו' זה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם אינו מלשון הבריתא אלא סיומא דדברי ר' זירא וכו' ע"ש שהאריך ובנה מצודים על מונח זה. ותימא על הרב שיגע ולא מצא והרי הכא בתוספתא תנינא ברייתא זו כמות שהיא ומ"ש זה וזה וכו' הוא מן הברייתא ע"כ שמעתי. ואחר זמן רב נדפס ספר גט מקושר להרב מהר"ם בולה ונהירנא דבו בפ' מידי עוברי ראיתי שהשיג על הדרישה דהך בריתא כולה איתא בחגיגה ע"ש סי' י"ז דף ל"ה. אז אמרתי שנעלם ממנו ג"כ המקור שהוא התוספתא הזו והא עדיפא מסוגיית חגיגה דיש לדחות אפילו שאינו נכון כלל הדוחה דוחה בקש ודוק הטב:

ולא מן החיוב על הפטור וכו' כתב הרב תי"ט פירש הרב כגון מפירות שלא הביאו שליש וכו' ולי קשה על הירושלמי וכו' ע"ש ואשתמיטיתיה מה שכתבו התוספות בראש השנה דף י"ב ע"ב ד"ה התבואה. הרב מהר"ם יצחקי בספר אור יקרות דף נ"ז ע"ד .