נודע שהוא בעל מום וכו' כתב רבינו עובדיה דכתיב את בריתי שלום כשהוא שלם וכו' ובש"ס אמרו בקידושין פ"ד וי"ו דשלום קטיעא ועל זה היה מחלקת גדולה בערי איטליא בדורנו אם יש להגיה הס"ת שנמצאת הוי"ו כדרכה ועמ"ש הרב מהר"י אלגאזי בריש נאות יעקב ומורינו הרב בתי כהונה בח"ב והרב דבר משה ח"ג ושאר אחרונים:

ור' יהושע אומר לא יגמור, הקשה מורינו הרב הגדול מהר"י זאבי אמאי לא פשיט הש"ס ממשנה זו מאי דבעי ר' ירמיה בחולין דף י"ז אברי בשר נחירה שהכניסו עמהם לארץ מהו וכתב הרא"ש דנ"מ לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן היה לו מאותו המין שהיה אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול הנותר. אי נמי כגון שרצו ב"ד לאסור דבר אחד אם אסור מה שיש לו מאותו המין ע"ש ואמאי לא פשיט דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דהרי הכא זה שהותר לו לאכול באשכול בהיותו בגנה לא הותר לגמור כשנכנס לחצר לדעת ר' יהושע. ותפשוט דאברי בשר נחירה ואותו המין דעד עתה היה מותר נאסר כך שמעתי מקשים משם הרב הנז':

ונראה דלק"מ דהתם האיסור עתה דהיינו בשר נחירה וכן אותו המין האסור היום זה עצמו היה מותר ובהא אסתפק לן אי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי אבל הכא לא הותר האיסור מעולם דאשכול שנכנס לחצר לא הותר ודינא הוא דעד שלא נכנס לחצר מותר וזה הדין נוהג תדיר ולא משגחינן באשכול רק כיון דאיסור החצר וכיוצא לא הותר לא יגמור:

א"נ אפשר במה ששמעתי שהקשה הרב הגדול מהר"ר אברהם רוזאניס הזקן (חמיו של הרב מש"ל) דלדעת הרמב"ן דבח"ל הותר ליעקב אע"ה שתי אחיות וכשנכנס לארץ מתה רחל תפשוט דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי מדמתה רחל והרב המופלג בדורו כמהר"ר יעקב ששון (בעל בני יעקב) תירץ דשאני הא דשתי אחיות דהאיסור היה בעולם דהרי יצחק אע"ה עומד בארץ ישראל ולדידיה אסירן ומשו"ה אף שהותרו רחל ולאה ליעקב אע"ה בח"ל כשנכנס לארץ חזר לאסורן משא"כ בשר נחירה והמין הנאסר דהיו מותרים בעת שלא היה שום איסור בעולם ע"כ שמעתי:

איברא דמעיקרא קושיא ליתא דאיך יוכל לפשוט מהא דרחל ולאה דיש לדחות כמה דחיות הן במה שהותרו ליעקב אע"ה דלא פסיקא מילתא דמשום ח"ל הותרו לו ויש כמה תירוצים וטעמים כידוע והן במה שנסתלקה רחל אע"ה יש כמה טעמים ואין זה פשיטות כל כמה דאיכא למדחי כמה דחויי ותו דכתבו הראשונים דדרך הש"ס לפשוט ממתני' או ברייתא דוקא וא"כ היכי לפשוט מסברא ודרך דרש. אלא דהרמב"ן לפום הך בעיא סבר הרב ז"ל דרך דרש דזה היה היתר יעקב אע"ה ומשו"ה מתה רחל ואתי לפום דינא לדידן דספיקא דאורית' לחומרא. ובהכי ניחא דכתב הרמב"ן פ' אחרי דאע"ג דבאה רחל לארץ מ"מ משנכנס לארץ לא נגע בה וא"ש דדוקא באסור דאורייתא לא אשתרי ואפשר דסבר הרמב"ן דספיקא דאוריתא לחומרא מדאוריתא כדעת הרשב"א והר"ן ועתה לא פניתי למען דעת אם דעת הרמב"ן הכי. ורואה אנכי דעדין יש לצדד כמה צדדין בזה ולא ע"ט האסף פה:

אמנם כפי תירוץ הרב מהר"י ששון הנז' ממילא תריץ הכי קושית הרב מהרי"ז ממשנתנו דלא דמי הא דידן דאיסור מעשר ישנו בעולם לההיא דזה היה מותר כשלא היה שום איסור. שוב ראיתי למורי הרב נחפה בכסף זלה"ה א"ח סי' ג' שהביא תירוץ הרב מהר"א גאטיניו שהביא בספר בית שלמה לדין כהן הדיוט שאירס האלמנה ונתמנה להיות כ"ג שהוא כתירוץ הרב מהר"י ששון הנז' ועפ"ז תירץ קושית הרב מהרי"ז ממשנתנו ומשניות אחרות ע"ש ועוד תירץ בזה בסוף סי' ו' ע"ש באורך:

ושאר כל המשקין מותרין. כתב רבינו עובדיה שהציר והדבש והמורייס הוזכרו בגמ' לאסור ומרן בב"י י"ד סי' קי"ו שקיל וטרי ליתובי דעת הרי"ף והרא"ש בזה והרב בית חדש כתב דלא הבין פשט השמועה ע"ש באורך. והרב פרי חדש יצא לישע מרן והשיג על הרב בית חדש ע"ש באורך. ולפום ריהטא מדברי הר"ן בחידושי חולין הנדפסים מחדש דף מ"ט מוכח שהבין כדברי מרן והרב פרי חדש ע"ש ובס' ווי העמודים פרק י"ד ע"ש:

וכן נשים וכו' אמרו בירושלמי לא מסתברא אם היתה כבר טמאה לא מסתברא אם היתה שפחה אחת. ופירש הרב מהר"ר אליהו בפירושו אין הסברא נותן דמיירי אפילו היתה אחת ביניהם שנטמאה כבר, או שהיתה שפחה ביניהם שנאמר ג"כ יטמאו כולן ואסורים למסור להם הטמאה כבר או השפחה אלא ימסרו להם אחת מאלו ואל יטמאו כולן אלא מיירי שכולן טהורות בנות חורין עכ"ל ומוכח דאם היתה כבר טמאה ביניהם אפילו לא ייחדוה מוסרין אותה ואשתמיטיתיה תשובת הרשב"א הביאה מרן בכסף משנה דכתב בהדיא אפילו היתה אחת מהן מחוללת אל ימסרו אותה להם ומוכח מדברי הרשב"א דהגירסא בירושלמי היא לא מסתברא אם היתה ככר טמאה וקאי על ככרות תרומה וכן כתב הרב מקראי קדש דף קכ"ו ופשוט וברור: