אין מערבין שמחה בשמחה מנ"ל וכו' הקשה מהר"ר אברהם פליף בליקוטיו כ"י משם בנו מאי פריך מנ"ל הא אמר לעיל בחגך ולא באשתך וצ"ע עכ"ד ולק"מ שהרי [כ'] התוס' לעיל סוף דף ח' דאיכא מ"ד בחגך ולא באשתך ואין אסור לערב שמחה בשמחה. ועמ"ש בספרי הקטן שער יוסף דף נ"ח בסוגיא זו ועל דברי המפרשים בס"ד:

ולא אפטרתו מיני באורתא וכו' דקדק הרב עיון יעקב מה שאלם כיון שהוא למדם דצריך ליפטר פעם אחרת וכו' ע"ש ונראה שכתב כן ממאי דאמרי ליה למדתנו רבינו ואין זה ראיה דבהאי לישנא איבעי ליה לתלמיד לומר לרב ע"ד שכתב הר"מ פ"ה דת"ת. ומה שפירש דהוו שקלי וטרו בפלוגתא דהר"ן והש"ך בי"ד סי' רמ"ב כן פי' דרך חיים. ולשיטת הש"ך ק"ק דכיון דישראל ידעו שאינם נוסעים בי"ט וג"כ צריכין ליפטר זמנא אוחרי וכן ריב"ג ור"י בן עכמאי א"כ אמאי נפטרו בפעם ראשונה אך למותר וזה הכרח הר"ן כמ"ש הט"ז ועמ"ש בעץ החיים להרב מחרח"א בלשונות דף ד' ע"ש: