קתני משמיע דומיא דשומע וכו' וקתני לא יצא. פירוש דהא דתני עד שיתכוין שומע ומשמיע יתר ומוכרח דאתא לאשמועי' דנתכון משמיע היינו דומיא דשומע דהוי לעצמו ולא בעי שיכוין להוציא אחר כמ"ש ר' זירא אכוון ותקע לי שיכוין להוציאו והיינו דקאמר וקתני לא יצא כלומר דלא יצא אם לא נתכוון משמיע אף לעצמו ומינה דנתכון משמיע לעצמו סגי הפך ר' זירא דאמר ותקע לי. ובליקוטי רבינו בצלאל כ"י כתוב דה"ג וקתני יצא עכ"ד וגירסא זו מרווחת אלא דמ"מ לשון וקתני יצא אינו מכוון דלא קתני יצא בהדיא אלא דקאמר עד שיתכוין שומע ומשמיע ור"ל דיצא וי"ל דכיון דלאו דמשמע הכי מדיוקא אלא קתני עד שיתכוין וכו' שפיר קאמר וקתני יצא ודוק ואחר זמן ראיתי שכבר הרב גופי הלכות דף ק"ך כתב בזה ע"ש:

משנה. וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' עמ"ש אנא בריה קלה בס' הקטן דברים אחדים דרוש ט' דף ל"ה בס"ד: