והתניא רבי אליעזר פוטר בכובלת וכו' עמ"ש בעניותי בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סי' שי"ו אות ג' בס"ד: הרגת בחרב בני עמון דבבחי' החרב שהיה חקוק שקוץ בני עמון בזה חטאת והוא חטא לה' כמ"ש בסבא קדישא ע"פ לך לבדך חטאתי. ומזה נלמד לענין הריגת אוריה עצמו אי אתה נענש דהיה מורד במלכות דקאמר אדוני יואב כדמפרש ואזיל. אבל החטא היה שניתן כח לההוא שקוץ: א"נ אפשר שהכונה את אוריה החתי הכית מצד שהיה חתי וכתיב לא תחיה כל נשמה ואף שנתגייר וכמ"ש קצת מפרשים ומוכרח דלא דרשת טעמא דקרא דכתיב לא תחיה כל נשמה למען אשר לא ילמדו וא"כ תימה עליך ואת אשתו לקחת ואי לא דרשת טעמא דקרא אין אתה ראוי לבא בקהל דאין לומר עמוני ולא עמונית דא"ה ממזר כמ"ש ביבמות דף ע"ו וההתר הוא דכתיב ע"ד אשר לא קדמו ואין דרכה של אשה לקדם והרי לא דרשת טעמא דקרא. וכ"ת דלעולם דרשת טעמא דקרא ואוריה מורד במלכות אכתי בחרב בני עמון דיהבת יקרא לההוא שקוץ וכו'. ועפ"ז יומתק מאי דאמרינן בסמוך אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת בר מדאוריה שנאמר רק בדבר אוריה. הכונה הגם דלפום ריהטא יראה דדוד המלך ע"ה ח"ו נכשל בבת שבע וגם באוריה. אחר העיון תשכיל כי מוצל אותו צדיק רק בדבר אוריה לא בהריגת אוריה אלא בענינו שנהרג בההוא חרב דחקוק וכו' וזהו בדבר אוריה ובכלהו מילי פטיר ועטיר מכל ער[ע]ורי ונהורא עמיה שרא: