באטב"ח דר' חייא וכו' מצאתי כתוב בס' קדמון כ"י בלשון זה. ששה אלפא ביתות. אבג"ד של אנשי כנסת הגדולה. אחס בטע של רבינו הקדוש. אטבח דר' חייא. איק בכר של רשב"י אתב"ש של אברהם אע"ה. אלבם. של ר' עקיבא. ובאלו יוצאים השמות מפורשין ולא באחרות עכ"ל ועיין פ' הבונה:

קורין לסהדא מנון. הא דאפיקיה לזה שמעיד עליו בחילוף א"ב וגם בלשון תרגום אפשר דהיינו משום לרמוז דעדותו אינו עדות לעשות הדין על פיו לחוד כי הוא שונא המבקש להמיתו והוא רשע אלא דהכא בלא עדותו הדבר מפורסם שכל אבריו פגומים וכמה מקטרגים שנבראו בכל עבירותיו וכיוצא ע"ד שאמרו פ"ק דכתובות פתח פתוח כשני עדים דמי ועיין מ"ש הרב עיון יעקב ועמ"ש בכסא דוד דרוש יו"ד ודוק:

אמר רבא בתחילה קראו הלך ולבסוף קראו ארח ולבסוף קראו איש. אפשר לומר כי בראש קראו הלך כי התחיל לפתותו ועדיין כמו עובר דרך כמו שפירש"י ואח"ך ארח כי התחיל להוציאו ולהדיחו לסטרא אחרא וזהו ארח אותיות אחר דכבר שלט הסט"א בו ועדיין יש בו קדושה בפנימיותו ולבסוף נעשה איש בעל הבית כמו שפירש"י שמושל מבית ומחוץ וכלה גרש יגרש הקדושה מפנימותו ומחיצונויותו כי הקדושה בורחת ממנו כי קצר המצע מהשתרע:

א"ר יוחנן אלמלא שלש מקראות וכו' זאת לפני' האר"ש יסדתי במאמרינו בסוף שמחת הרגל ועמ"ש עוד אני בעניי בקונטריס זה לעיל בברכות דף ל"ב בס"ד: