אפי' לשלם ההוצאה אליבא די"א. וקצת קשה כיון דאין הלכה כי"א למאי נ"מ מהדר אסברתייהו וכי תימא דמן הי"א נשמע לת"ק דהואיל והי"א מחייבין אפי' בהוצאה ש"מ דפשיטא להו דבזרעים יש לתלות הלכך גם לת"ק טעמא משום דפשיטא לתלות בזרעים כי אמרת הכי הויא סייעתא דא כתדע מן הקושיא דעל הי"א עצמן קשיא מה שרצה לתרץ וטפי טובא קשה אדידהו ובתוספות יש שני תירוצים הך תירוץ שכתב רבינו ולא הזכירו בו לסברת הי"א כלל ואח"כ כתבו תירוץ שני וז"ל אי נמי הכא מיירי דאיגלאי מלתא למפרע שלא היו ראויין לזריעה כלל וכן משמע בגמרא דאיכא למאן דמחייב לשלם אפילו הוצאה ואין סברא לחייבו כלל כל ההוצאה אלא כשלא היו ראוין כלל לזריעה וידע המוכר שלא היתה ראויה לזריעה עכ"ל וזה ניחא להוכיחו מן הי"א באיזה ענין איירינן משא"כ ללשון רבינו היינו מוכיחים סברא לחייב ממאי דשמעינן לי"א דמחייבים ביותר והיא גופה תקשה דלא לחייבו ואפילו כת"ק נמי לא ולכן אפשר להגיה בדברי רבינו שכך צ"ל אי נמי הכא מיירי דאגלאי מלתא למפרע שלא היו ראויין לזריעה כלל וכן משמע מדמחייבינן אפילו לשלם ההוצאה כך נראה להגיה אלא דמאי דמסיק דמלתא דפשיטא הוא אין לו משמעות לפי זו ההגה"ה לכן נניח הלשון כמו שהוא ואע"ג דלא ה"ל למהדר אסברת י"א מצאנו לו בפ' חזקת גבי המוכר שדה בעדים ובפ"ק דב"מ כמ"ש שם: