Piskei Recanati Siman 113
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב בעל ה"ג דאסור ליתן מים על הבגד בשבת מדאמר רבא בזבחים פ' דם חטאת זרק סודר למים חייב ומפרש טעמא דשרייתו זהו כבוסו והא דתנן בפ' נוטל היתה עליו לשלשת מקנחה בסרמטוט ואם הוא של עור נותן עליה מים דמשמע דאורחא דמים בבגד לא הוי אלא כשהי' הבגד מלוכלך. פי' הר"א ממיץ לשלשת לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט הלכך צריך ליזהר שלא יתן מים על הבגד בין של צמר בין של פשתן ואפי' ידיו מטופחות במים מרובים לא יקנחם בבגד בעוד [שהמים מרובים עליהם] ולריבוי המים לא ידעתי שיעורן הלכך מנהג כשר כשאדם רוחץ ידיו בשבת שיזרוק המים מידיו וינער בכח קודם שיקנח ידיו במפה או בבגד והא דתניא שומרי פירות והמקבל פני מי שגדול ממנו עוברין במים עד צוארו ואינו חושש וכן נמי הא דתניא נדה מערמת וטובלת בבגדיה מוקמינן לה בבגדי עור ואפי' בעור שכשוך אין כיבוס לא. ודוקא במים הוא דאסור אבל ביין או שכר אין זה כיבוס אלא טינוף כדתניא בפ' תולין מסננין את היין בסודרין. ויש מפרשים דלא מיתסר נתינת מים בבגד אלא בלשלשת כדמשמע ממתניתא וא"צ לאוקמי להני מתנייתא בבגדי עור. והר' אליעזר אוסר כדברי המחמירים. וגם כתב דכל דבר ששרוי במים אסור לטלטלו גזירה שמא יסחוט והוי מלבן. אבל אם הוא דבר שאין אדם מקפיד על מימיו כגון דבר שעשוי להיות שרוי לעולם במים לא גזרו בי' שמא יסחוט כדתנן מסננין את היין בסודרין: