פסק רבינו ברוך מיון דכל שבועה דאורייתא מהפכינן בחשוד אשכנגדו אבל בשבועת היסת דתקנתא היא תקנתא לתקנתא לא עבדינן ואי עביד איהו מדעתי' דאמר לתובע שישבע ש"ה ויטול עביד אבל ב"ד בלא דעת הנחשד לא מהפכי ואין משביעין חד מינייהו אלא מיהו אם יביא ראי' [יביא] ואי לא קיימא כדקיימא אך כתב רב אלפס שאם ביקש התובע להחרים סתם מחרים והא דאמר בשבועת הדיינים בדאורייתא לא מהפכינן בדרבנן מהפכינן ההוא בשאינו חשוד ויכול לישבע וכן סברת רב אלפס ור' חננאל וסדר תנאים ואמוראים והנשבע ונוטל יכול לומר אי אפשי בתק"ח אלא ישבע שכנגדו ש"ה ויפטר ואם אותו אינו רוצה לישבע יהפכנו על התובע ויטול כ"כ הר"מ במז"ל. ורבינו האי גאון ז"ל ורגמ"ה פסקו דאפי' בדאורייתא מהפכינן וכתב ריא"ז דהאידנא סמכי' עלייהו ומהפכינן אפילו בדאורייתא: