פסק ר"ת ורבינו שמשון דמותר לישראל להלוות מעותיו ברבית גמור לישראל אחר ע"י עו"ג שיתן הלוה משכון ביד העו"ג ויאמר לו לוה מישראל כך וכך שישוה המשכון כנגד החוב ויותר כדרך מלוה על המשכון ועו"ג ילוה מן היהודי ומיד עו"ג יקבלם הלוה ויהא מסולק לוה מן המלוה שעו"ג אם ירצה יפדה את המשכון ולא הלוה בלא דעת המלוה וכן נהגו גדולי צרפת אך הר' מאיר מחמיר. ולדברי הכל אינה יוצאה בדיינים דלא עדיף מאבק ריבית וראייתם מפרק איזהו נשך והר' אליעזר ממיץ כתב דהיכא דבעי ישראל מיזף מן חבריה ואמר לעו"ג שקול [תלונך] בגויך ואוזפינהו בריבית הקב"ה מפרע מיניה דאמר רבה יציאת מצרים דכתיב גבי ריבית אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפת בכור לטיפה שאינה של בכור אני עתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו לעו"ג ומלוה אותן לישראל בריבית אלמא יש שליחות בעו"ג לחומרא וכן פסק בה"ג עכ"ל ורבינו שלמה פירש תולה מעותיו בעו"ג מלוה לישראל בריבית ואומר אלו המעות של עו"ג הן והמעות שלו ורבינו יצחק השיב היכא דאמר ישראל לעו"ג לך לוה מנה מישראל בריבית ואפילו פירש בהדיא בפני עדים שעשאו שליח וכל מה דיפוק לך מן דינא עלי מותר כיון שהמלוה אינו יודע שלצורך ישראל לוה אותם ורבינו אבי העזרי כתב בשם ריב"א שאסור לישראל לומר לעו"ג שילוה לו מעות מישראל חבירו בריבית ואם שלחו ללות מן העו"ג ולוה מישראל מספקא לן אם מותר אם לא והר' אליעזר ממיץ כתב דאסור לישראל לומר לחבירו לך בשליחותי ולוה לי מעות מן עו"ג באמנה דדיניה דעו"ג בתר שליח אזיל לבד אם אמר אני שליח פלוני ואין לך עלי כלום: