כתב הר"א ממיץ בשם רבותיו דמי שהוא מומר לעו"ג דשביק התירא ואכיל איסורא אין דינו כישראל לענין רבית והא דאמר חטא ישראל אע"פ שחטא ישראל דוקא לענין קדושין אבל לענין ריבית דכתיב אחיך בעינן עושה מעשה אחיך אבל אם עושה לתיאבון אסור ליקח ממנו ריבית. והר' שמואל בר' שלמה היה אוסר להלוות בריבית למומר לעו"ג משום ולפני עור לא תתן מכשול ופסק ריא"ז דמומר לדבר אחד היינו כגון שידוע לנו שעבר בודאי אבל בחשדא בעלמא לאותו דבר שהוא חשוד אינו נאמן אבל לשאר כל התורה כולה כשר ואם בשאר הדברים נוהג כשאר יהודים לא הוי מומר לכל התורה כולה: