Piskei Recanati Siman 352
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פסק בעל ספר יראים דחוב שעברה עליו שמיטה אין רשאי הלוה לעכבו עד שיאמר לו המלוה משמט אני. מיהו אם אינו רוצה המלוה להשמיט ב"ד כופין אותו להשמיט כמו עשה לולב ואינו עושה שמכין אותו עד שתצא נפשו. ובח"ל דאין דנין בו דיני קנסות אין כח ב"ד לכופו דמכין אותו ד"ק הוא. מיהו בפ"ק דמכות מוכיח דמחילה גמורה היא דאמר התם המלוה את חבירו לעשר שנים שביעית משמטתו ופריך ממתני' דתנן מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו אלף זוז ליתנה לו עד ל' יום והוא אומר מכאן ועד י' שנים אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהא בידו אלף זוז וכו' ואי אמרת שביעית משמטתו כולם נמי בעי לשלומי ומוקי לה [בלוה] על המשכון או במוסר שטרותיו לב"ד משמע מהכא דמחילה היא. ובמקצת נוסחאות מספר יריאים כתוב כי לבסוף חזר בו אלא השמיטה היא מחילה גמורה: