פסק רב אלפס כשמואל דאמר שני שטרות היוצאין ביום אחד שודא דדייני ופרש"י שודא דדייני שהדיין יראה דעת הנותן למי שירצ' ליתן יותר לאותו יתננו ור"ת פי' למי שירצו הדיינים ליתן יתנו ולא שיקבלו שכר דדיינא דמקבל אגרא דיני' לאו דינא. וכתב ריא"ז דא"י לעשות שודא אלא דיין מומחה לרבים ובקי בדינים בדורו כרב נחמן בדורו ובמטלטלין לא עבדינן שודא אלא ממון המוטל בספק חולקין עכ"ד. ודוקא בשטרי מכר או מתנה דאחת מהן שקר אבל שטרי הודאות והלואות מודה שמואל לרב דחולקין וכן פסק ר"ת. ואע"ג דמן הירוש' משמע דאפי' אשטרי הודאות והלואות פליג שמואל תלמודא דידן עיקר דלא משמע הכי ואף לדברי הירוש' הלכתא כרב דחולקין דאמרי' בירוש' מתני' פליג אדשמואל מי שהי' נשוי וכו' ואין שם אלא מנה חולקות בשוה ולית תמן שודא דדייני. מיהו ק"ל קצת דלפי הירוש' דפסיק כרב משמע דהלכתא כוותי' מכל וכל אפי' בשטרי מכר ומתנה ולא כפסק רב אלפס דבגמ' דידן לא משמע בבירור פלוגתא דרב ושמואל היכא הויא: