הא דאמרי' בירושלמי ראובן שכתב נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה ריו"ח אמר פסול ואמר ר' אלעזר מתניתא מסעייה לי' לריו"ח מה שנים נמצא א' מהם קא"פ וכו'. ויש מקשים אמאי לא אמרי' הכא פלגינן דיבורא כדקיי"ל בפ' יש נוחלין גבי פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו והכא אמאי פסול והא תרי גופי נינהו. ותי' הר"א בר' דוד דהאי דפלגינן גבי פלוני בא על אשתי ה"ט משום דאשתו כגופי' דמי וה"ל כאילו אמר פלוני רבעני לרצוני דא"נ משום דאדם קרוב אצל עצמו וא"א משים עצמו רשע ולהכי פלגי' דיבורי' התם כי בע"ד הוא בזה הדבר ובע"ד אינו בר עדות וה"ל כמאן דלא אסהיד על נפשי' כלל אבל גבי קרובים לזה ורחוקים לזה איכא שם עדות פסול עמהם ודמי לנמצא א' מהם קא"פ דעדותן בטלה היכא דקי"ל דהאי סהדי שהן קרובין נתכוונו להעיד והרחוקין נתכוונו להצטרף עמהם כרבי דקיי"ל כוותי' דאמר בזמן שהתרו בהם וכו'. והירוש' נמי דפסיל היכא דעדים קרובים לזה ורחוקים לזה דוקא שהעדים נתכוונו להעיד אף על הקרובין אבל אם לא נתכוונו להעיד רק על הרחוקים עדותן כשירה ונאמנים לומר כן כך השיב גם ר"ה גאון ז"ל. והר"מ במז"ל כתב שאם כתב בשטר אחד שנתתי לפלוני חצר פלוני ולפלוני חצר פלוני ונמצאו העדים קרובים לזה ורחוקים לזה זה שהם רחוקים ממנו מתנתו קיימת שאילו שתי עדיות אע"פ שהן בשטר אחד. וכתב רב אלפס חזינא לגאון דאמר ה"מ דהלכתא כרבי בעדות על פה אבל שטר שיש בו ג' עדים ושנים מהן קרובים זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי למאי דאמרי' למיסהד אתינא לא מבטלינן לשטרא דלא מבטלינן שטרא מספיקא אלא יתקיים העדות בשאר ואמרי' דילמא חד שביק רווחא למאן דקשיש ובא זה הקרוב וחתם שם שלא מדעת חבירו עכ"ל. משמע בין חתום קרוב תחילה בין בסוף התכשרו רחוקים ודבריו עיקר כי יש גאונים חולקים עליו וכ"כ ריא"ז כדברי הגאון שחילק בין עדות על פה לעדות בשטר. אבל כתב דאי חתימי כשרים קודם ואחריהם הפסולים פסול: