אשה שהכניסה לבעלה תכשיטין מבית אביה אין בע"ח דבעלה גובה מהן דקיי"ל כמ"ד דהמכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עמה משום שבח בית אביה בפ' אלמנה לכ"ג. וגם אם ידוע שהקנה לה בעלה נכסים קודם ההלואה אין בע"ח גובה מהן. ומה שכתב ר"מ דבע"ח גובה מבגדי שבת שעשה לאשתו ובניו היינו דוקא מה שהוא תיקן להם ולא הקנה להם וראייתו מן הירושלמי ובתשובת רב אלפס מצאתי כך. ומה שיש אצל אשתו מבגדים דוקא אין בע"ח גובה מהם שהרי אמרו אחד המעריך עצמו ואחד המקדיש נכסיו אין לו לא בכסות אשתו וכו' והטעם לפי שמשעה שנתנן להם קנאו אותו ויצאו מרשותו לפיכך אין הקדש חל עליהם וכן אין לבע"ח כח לגבות מהן אבל כלי זהב ובדולח לא הזכיר אותן ההלכה לפיכך אין לדמותן לבגדים בלא ראי' וכ"ש שכלי זהב ובדולח אדם קונה אותם ע"ד שתתקשט אשתו בהן ואם הוצרך יתפרנס מהם משא"כ בבגדים שהם כלין ונפסדין הלכך בע"ח גובה מכלי זהב ובדולח אא"כ התנו עמו משעת הקדושין שיכניסם לה אין בע"ח גובה מהם עכ"ל. ונ"ל דמה שהביאה היא מבית אביה לבעלה אין בע"ח גובה מהן: