פסק רב אלפס היכא דזבין אינש מידי לחבריה ולאחר זמן איגלי ליה דאית בי' מומין דה"ל מקמיה דליזבני' אית לאהדורי למריה. ולא אמרינן בכה"ג כדי שיראה לתגר או לקרובו דלא אמור רבנן הכי אלא גבי אונאה אבל גבי מומין הוי מק"ט כל אימת דמיגלי ליה הדר למריה והכי כתב ר"ח גאון ז"ל עכ"ל. ובתשובה השיב דאפילו אם בדק קודם המקח ונמצא אח"כ מומין בסתר הדר וישלם לו מעותיו ואפילו אם הוזלו הקרקע ואפילו אם דר בה ימים רבים שאין לדבר קצבה ודוקא במקום דקפדי עליה אינשי אז בטל המקח ואם המוכר תובע שכירות הבית הדר דינא לענין הדר בחצר חבירו שלא ברשותו לפי החילוקין. ובתשובתו אחרת מצאתי שכשהלוקח חוזר בו צריך לישבע שלא הרגיש במומין אלא עד אותו שעה שתבע. וק"ל דהא אין נשבעין על טענת שמא ונ"ל דזה הדין דוקא במומין שאין לומר בהן שנעשו משעת הקניי' אבל אם יכול לומר בהם שנעשו משעת הקניי' ולמטה נ"ל דדמי לדין ת"כ: