כתב ריא"ז דכשנותנים ח' בבהכנ"ס עבור עדות אפי' אמר על הרחוק ועל הקרוב אין הח' חל על הקרובים ואפי' יודעים אין חייבין להגיד שאין דעת המקום שהקרובים יעידו ואין הח' חל אא"כ אותו שמבקש שיתנו הח' הוא בביהכנ"ס וגם העדים היודעים הם בביהכנ"ס וכגון שאמר תנו לי ח' על כל אותן שיש בביהכנ"ס שאם לא אמר כן אין הח' חל על העדים. ואם שתקו כולם בעת הח' א"י לומר שכחתי ועתה נזכרתי להוציא ממון על פיו וכ"ש אם אמר תחילה איני יודע. וח' הנותן ע"ד המקום ועל דעת ב"ד אין לו התרה אם לא בהסכמת הקב"ה והקהל הלכך אותן בני אדם שמקבלין ח' בבהכנ"ס עבור המס ומתקבצים עשרה והולכין לביתם בחשאי ומתירין צללו במים אדירים והעלו חרס בידם ונשארים בעונש הח' ובגזילת הרבים ואותן שמבטלים הח' בלבם כשש"צ מחרים אין בהן תועלת כיון שהח' ניתן בדין מיהו מוכס שאין לו קצבה שנוטל כמה שרוצה יוכל להערים ולחשוב בלבו היום או שעה לדעת הר"מ במז"ל. ואם הדירו על דעתו צ"ע ויש מתירין לבטלה בלבו היכא שמשביע שלא כדין מיהו טוב להחמיר אם לא לצורך גדול ובמקום שאין חלול השם ונראה דלא אמר הא אלא כשיודע שהמוכס עושה לו חמס דומיא דהורגין וחרמין ומוכס העומד מאליו או מוכס שאין לו קצבה כדאיתא בנדרים אבל בדבר דדיני' דינא דמלכותא לא דהא אמר בנדרים דבמוכס שהעמידו המלך אסור לידור כך דדינא דמלכותא דינא עי' סי' תקס"א: