היכא דנקיט כסא דחמרא וסבר דשיכרא הוא ופתח תחילת הברכה ע"מ לברך שהכל נהי' בדברו וכיון שהגיע למלך העולם נזכר שהוא יין ואמר בפה"ג פשיטא דיצא שאפי' סיים כל הברכה בדעת פתיחתה ואמר שהכל יצא דתנן על כולם אם אמר שהכל יצא. והיכא דנקיט דשיכרא וסבר דחמרא הוא ופתח תחילת הברכה ע"מ לסיים בפה"ג וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר ואמר שהכל איבעיא לן בגמרא אי אזלי' בתר פתיחתה או אחר חתימה ואע"ג דקיי"ל מצות א"צ כוונה ה"מ אם לא נתכוין כלל אבל היכא דנתכוין שלא כדין מספקא לן ולא איפשיט בעיין. ופסק רב אלפס דלקולא עבדינן ולא מהדרינן לי' דספיקא דרבנן הוא. ורבינו יוסף חולק עליו ודברי רב אלפס נראין עיקר מיהו אם הי' יודע שיין הוא וטעה בדיבורו ואמר בורא פרי העץ תחת בפה"ג וכל כיוצא בזה תוך כדי דבור יכול לחזור בו לאחר כדי דבור אינו יכול לחזור בו: