עד אחד בכתב ועד אחד על פה לא מצטרפו ואם אחד בשטר והשני אומר ראיתי שנמסר השטר מן הלוה למלוה מהני (כל מה שנקדתי צ"ע כי לפום ריהטא מתוס' משמע בהיפך ואין לישבו באופן אחר אם לא שנאמר שודאי לפסקים אלו דהא דמתרצין התוס' דאין מצטרפין כשאחד ראה מסירת השטר היינו דוקא לחד תירוץ אבל לפי האמת של ועוד אומר ר"י או לירושלמי אינו כן אכן ק"ק מנליה דפליגי וצ"ע גם י"ל הפשט מתוס' בע"א דמה שאומר התוס' דהתם איירי היינו מהדיוק לדקדק דמצטרפין בשראה מסירת השטר ואז הוי א"ש אבל לכל בר שכל היודע סוגיית התוס' רואה דאינו כן ואין להאריך ודו"ק) [א"ה במ"כ לא דק כי המעיין בתוס' ב"ב דף קסה ד"ה אמר אביי יראה בפשיטות דלק"מ ואלו הפסקים שפטו משפט צדק וק"ל]. בא"ד: