Pitchei Teshuva on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 173
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אם חלקי בגורל. עיין בתשו' הרדב"ז ח"א סימן שכ"ד בשנים שקנו מעובד כוכבים בגד חמשים אמה ומדדו וחתכו לשנים וחלקו אותו בגורל אח"כ נמנא בחלק א' מהם מום המפחיתו מדמיו אם בטלה החלוקה והשיב הדבר ברור שהיא חלוקה בטעות וחוזר על חבירו על חלקו במום דמי עדיף הגורל מקנין גמור דאמרינן אם יש בו מום חוזר המקח מ"מ אומר אני שהועיל הגורל נענין שזכה זה בחלקו ומחזיר לו חבירו מחצית מה שפחתו המום מדמיו אם ירצה חבירו ואם לא רצה חבירו לתת פחת המום אלא לבטל החלוקה שומעין לו וכיצד עושין מעלין החלוקות בדמים וחוזרין להטיל גורל ומי שיגיע לחלקו המום יקח מחבירו הדמים שהעלו החלק השלם שאין בו מום אבל אם רצה חבירו לתת לו חלקו בפחת המים אין מבטלין החלוקה דאע"ג דבעלמא במוכר דבר לחבירו ונמצא בו מום א"י לומר טול פחת המום לפי שהלוקח מצי למימר בחפץ שלם אני חפץ (כמ"ש בסי' רל"ב ס"ד) שאני הכא שהרי בעל כרחו אין לו חפץ שלם שהרי יש לו לקבל חצי המום וכיון שכן לזה הועיל הגורל שיהיה הוא הלוקח כל המום כיון שיש לו בו החצי וחבירו משלים לו חצי מה שפחתו המום וטעמא דמסתבר הוא וכזה ראוי לדון עכ"ל. והנה מסתימות דבריו משמע דמ"ש דחבירו מחזיר לו מחצית מה שפחתו המום מדמיו איירי אפי' הוא פחות משתות לענין שווי הדמים וכן אפי' הוא יותר משתות מוכרח זה ליטול בחלקו כפי שעלה לו הגורל וחבירו ישלים לו חצי הפחת ולכאורה צ"ע מדברי הש"ע לקמן סימן רכ"ז סעיף ל"ז ומצאתי בס' שער משפט ר"ס קע"ה שעמד עליו בזה וכ' דצ"ל דהרדב"ז מיירי שהפחת מכמום הוא שתות בצמצום לכך צריך להחזיר הפחת והחלוקה קיימת. וכ' עוד השע"מ שם דעיקר דינו של הרדב"ז שהועיל הגורל לענין שזכה זה בחלקו כו' נראה דמיירי שקודם החלוקה היו יכולין לחלק הבגד באופן שיגיע חצי מהמום לכל א' ועכשיו לאחר שחלקו אין דין חלוקה בא' מהן בזה הסברא נכונה כיון דבע"כ לא היה לו חפץ שלם מועיל החלוקה שיטול כל המום אבל אם עדיין לאחר שחלק בגורל יש לו דין חלוקה בכ"א משני החלקים ודאי אין זו סברא לורר דניון שיש לו לקבל חצי המום הועיל הגורל לקבל כל המום כיון דיכולין עדיין לחלק בטוב בטילה החלוקה הראשונה כו' ואם הוא באופן שגם מתחלה לא היה אפשר לחלק את המום דאף אם היו יודעין בהמום היו צריכים לחלוק בגורל ע"י עילוי דמים בזה צ"ע אם בטל הגורל או לא כו' עש"ה:
מיהו הרא"ש כתב כו'. עיין בתשובת שבו"י ח"ג סימן קס"ג בשותפים שעשו גורל באופן זה מי שיעלה ראשון יבחר איזה חלק שירצה ואחריו השני ואחריו השלישי ועתה אחר הגורל רוצין לחזיר וכ' דבזה לכ"ע יכולין לחזור דאפי' להרמב"ם וסייעתו וס"ל דגורל קונה לגמרי מ"מ צריך דוקח גורל כמו שהי' בא"י תחום פלוני ופלוני עולה עמו וכן מבואר מפי' רשב"ם והר"ן והר"י בן מגאש בחידושיו ומה"ט לא קאמר הש"ס ב"ב ק"ו ע"ב אלא אמר רב אשי כו' אבל גורל זה מי שעלה ראשון יברר מה שירצה אין כאן בירור וקניה כלל ודאי כל א' יכול לחזור ע"ש:
אזלא חזקהו לגמרי עי' בפשו' שבו"י ח"ג סי' קסג שנשאל מי שמכר לחבירו חלק בית ופירש תוך שטר המכירה להשתמש בבית המוצנע (ר"ל בהכ"ס) ושוב נפל הבית המוצנע ונכתם העוקא אי אמרינן כיון דנפל אזדא ליה והשיב לכאורה דין זה פשוט בש"ע ס"ס קע"ג גבי באר מים חיים כו' דאם נפל אזדא ליה חזקתו לגמרי מ"מ היה נ"ל כיון דדין זה לא נמצא בש"ס ובראשונים זולת ברשב"א וראייתו מס"פ השואל מאושלן האי גרגותא יש לדחות דהתם היא שאלה בעלמא וכיון שהוא דבר חדש אין לך בו אלא חידושו אבל בית הכסא שהוא עיקר צרכי ותשמישי בית שיהא קרוב לשלחנו והוא בריאת ב"א ודאי מקפיד אינש אפי' נפל לא אזדא ליה אכן ראיתי בתשו' הב"ח סימן ז' שכ' דגם בהכ"ס דמי לבאר ולא ידעתי מנ"ל ועיקר נ"ל כמ"ש ותו ראיתי בתשו' מהר"ם גלאנטי סי' סז שכ' דגם הרשב"א לא קאמר אלא היכא שוויתר נגד חבירו דרך מתנה ושאלה משא"כ במכירה ודאי קנה גוף הקרקע ומי שאינו דן כן אינו אלא טועה כן נ"ל עיקר עכ"ד ועי' בנה"מ: