של שותפים הרבה. עיין בלבוש שכתב הטעם בזה משום דאע"ג דומצאתה איכא. אשר תאבד לכל א' ליכא ע"ש וע' בס' בר"י סי' ו' אות ו' שכתב עליו וז"ל לא ראיתי טעם זה לא בש"ס ולא בפוסקים ולפום רהיטא קשה על זה מסוגיית הש"ס דף כ"ז דשקיל וטרי טובא מאי איכא בין ת"ק דמפיק ש"פ מאשר תאבד ובין ר' יהודה דנפקא ליה מדכתיב ומצאת לא קאמר דאיכא בינייהו ש"פ של שותפין ויש ליישב וק"ל עכ"ל ע"ש ועמ"ש לעיל סי' צ"ג ס"א סק"ד:

וכל ת"ח כו'. עבה"ט שכ' צ"ע אם יש בזה"ז כו' ועי' בתשוב' שבו"י ח"א סימן קס"ז שכ' דאין ספיקו של הסמ"ע מוציא מידי ודאי של רמ"א דכל ת"ח הוא בחזקת כו' והטעם נ"ל כיון שבודאי אינו של המוצאו למה נפסיד ת"ח בחנם אף מספק כו' (עי' בס' בר"י לעיל סימן ט"ו אות ג' שפקפק קצת עליו ומ"מ לדינא משמע דמסכים עמו בזה עמ"ש בסימן ט"ו ס"א ס"ק א' והיכי דתפס בעל האבידה ואית ליה מגו ודאי לא מפקינן מיניה אפי' בעם הארץ (באם מצאו זה קודם שידעו הבעלים שנאבד מהם) וכ"ש בת"ח דאפי' לכתחלה מותר לתפוס כה"ג עש"ה ועמ"ש לעיל סי' ד' ס"ק ה':