לעשות אדם מעקה. וכתב הרמב"ם פי"א מה' ברכות דצריך לברך אקב"ו לעשות מעקה ושם כתב דמברך ג"כ שהחיינו ע"ש. אך בספר נשמת אדם כלל ט"ו כתב דהרמב"ם לשיטתו דכתב דגם על ציצית ותפילין מברכין שהחיינו אבל למאי דקיי"ל בא"ח סי' כ"ב גבי ציצית דאין מברכין ה"ה במעקה אין מברכין שהחיינו רק לעשות מעקה ע"ש ועיין בספר ח"א שם דין כ"ד שכתב דדוקא בעושה מעקה לגגו מברך אבל בעושה חוליא או כיסוי לבורו דלקמן ס"ז אינו מברך ע"ש. ועיין בספר מחנה אפרים ה' שלוחין סימן י"א במי שרוצה לעשות מעקה ע"י אומן גוי אי יברך עליו ומצדד שם דשפיר יכול לברך כיון דיד פועל כיד בעה"ב (עמ"ש לעיל סי' קצ"ב ס"א סק"ב) ומשמעות דבריו שם דיש חילוק אם עשהו ע"י אומן דקבלנית אפילו ע"י אומן ישראל לא יברך הבעה"ב ולדעת הכנה"ג בשם רבותיו יברך האומן המתקן אותו אבל אם עשהו ע"י אומן פועל יום אפי' האומן נכרי שפיר מצי הבעה"ב לברך עליו דחשיב כאילו הוא עצמו עשהו עש"ה:

מעקה לגגו. עיין לעיל סי' שי"ד ס"ב דמי ששכר בית מחבירו השוכר חייב לעשות מעקה ע"ש ועיין בספר ארעא דרבנן אות ת"ג שהביא דהכה"ג כתב דשוכר אינו חייב במעקה אלא מדרבנן והוא ז"ל כתב דחייב אף מדאורייתא ע"ש: בריך רחמנא דסייען עד כאן