לא יפרע אלא בשבועה. עש"ך סק"ז שכ' ע' בכ"מ כו' דהיינו דוקא כשהבעל או הלוה טוען ברי ואין דבריו נ"ל כו' ע"ש ובגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל עמ"ש הש"ך בשם הכ"מ דדוק' כשהלוה טוען ברי נ"ב וז"ל וכן מבואר דעת תוס' רי"ד קידושין בסוגי' דהן הן שלוחיו הן הן עדיו במ"ש שם דקודם דתקנו שבועת היסת אם שלח חוב ע"י שליח נוטל המלוה בלא שבוע' ואינו מחוייב לישבע להכחיש העד דה"ל נשבע ונוטל ע"ש הרי דא"צ לישבע שבועת ע"א מעיד שהוא פרוע והיינו ע"כ כיון דטוען שמא ומדכ' הטעם דהוא דנוטל משמע דליפטר כה"ג צריך לישבע אף בטוען ע"פ העד וכן הוא ג"כ דעת הרא"ש להדי' בכתובות פ"ט בסוגי' דאבימי ברי' דרבה בר אבהו דף פ"ה ע"א וכן מוכח מת' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"ב ומה שתי' הש"ך לעיל סי' נ"ו סק"ה ד"ה והשתא א"ש ע"ש לענ"ד תמוה כמ"ש בגליון שם (הבאתיו שם סק"ב) ודו"ק וע' בס' כתוב' סי' נ"ו סעי' ח' עכ"ל:

אין יורשין. עבה"ט ובה"ג וע' בת' ב"י סי' כ"ב ובת' ושב הכהן סי' פ"ז וע' ח"ס בת' אה"ע ח"ב סי' קס"ד מ"ש בזה: