Pitchei Teshuva on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat, Klalei Tefisa
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מ"ש בנה"מ אות כ' ויכול לטעון קים לי כהך פוסקים אפי' במיעוט הפוסקים כנגד רוב כו'. הנה שורש דבר זה ע' בס' גט פשוט בסופו בכללים שלו כלל א' שכתב וז"ל והנה נתפשט המנהג בא"י ומצרים וסביבותיה לדון בדיני ממונות כסברת הרמב"ם וכסברת מרן מהריק"א משום דאתריה דמר הוא. אך בקושט"א ובסאלונקי גם בשאר מקומות נמשכו אחר מנהגם שיזכה המוחזק בטענת קים לי כב' או ג' פוסקים ושורש דבר הקים לי יצא להם ממ"ש הרא"ש בתשובה סוף כלל א' וסוף כלל פ"ה וז"ל ואף אם נחלקו ר"ש ור"י ובעל העיטור על שאר רבותינו בנתינת פחות מבן י"ג בנתינות נכסים שלו כך קבלתי מפי ר"מ היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מספק ואוקי ממונא אחזקתיה והכי אמרינן בחזקת הבתים הלכתא כוותיה דרבה בארעא היכא דקיימא ארעא תיקום וכוותיה דר"י בזוזי היכא דקיימא זוזי ליקום עכ"ל וכיוצא בזה כתב בפרק אחד דיני ממונות הביא מרן בח"מ סי' כ"ה גם המרדכי בפ' נערה גבי פלוגתא דרש"י ור"ת בפוסק מעות לחתנו או לבתו וניסת ואח"כ מתה הבת ועדיין לא נתן כתב בשם ר"ש בר ברוך דאם יתפוס החתן המע"ה שיאמר קים לי כרש"י. ע"ש ומהנך דוכתי הביאו מהרי"ק ותה"ד ומהרד"ך בכמה תשובות דאין מוציאין ממון מיד המוחזק כפלוגתא דרבוותא דמצי המוחזק לומר קים לי כו' ורוב האחרונים תפסו במושלם דהיינו אפי' היכא דאיכא מיעוט פוסקים מזכים למוחזק וטעמא משום דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב כו' ודלא כהרדב"ז סי' קי"ז דכ' דלא אמרינן קים לי אלא במחלוקת שקול והדיין נוטה דעתו כסברת המחייבים אינו יכול להוציא דמחלוקת שקול הוא וע"ש דסוגיין דעלמא דלא כהרדב"ז כמו שיראה בדברי האחרונים ז"ל שכ"ל וכתב עוד שם דבתשובת מהר"א ששון סי' ר"ז הקשה לדעת מהר"מ והנמשכים אחריו דבפלוגת' דרבוותא בענין ממון לא אזלינן בתר רובא וזוכה המוחזק מטעם קים לי דאיך אפשר לומר זה והרי כתבו התוספת בר"פ המניח דמיעוט דדיינים חשיב כמי שאינו ותירץ דמ"ש התוספת כן היינו דוקא כשהדיינים נושאים ונותנים ביחד כיון שהרוב אומרים בפניו כן פשיטא דהו"ל כמי שאינו אבל בספרי הפוסקים או הפוסקים מתוך כתבם אם לא ראו אלו את אלו ודברו זה עם זה אף שראו הפסקים והכתבים אז הוא דאמרינן קים לי משום די"ל אילו היו נו"נ ביחד מכח הפלפול והויכוח אפשר דהמרובים היו מודים לדברי המיעוט יעו"ש והוא ז"ל כתב על זה דהם דברים נכוחים ראויים למי שאמרם וכבר כ"כ בתשובת מהרשב"א ומהרי"ק ומהרלב"ח בפסק הסמיכה וכל האחרונים דאין רוב בכל מקום אלא רוב הבא מתוך הכלל ורמז דבריהם בכנה"ג סי' י"ג אות כ"ב (עמ"ש לקמן ס"ס רל"א ס"ק ו') ודלא כהרדב"ז סי' קט"ז דס"ל דגם בפוסקים אזלינן בתר רובא מן התורה יע"ש:
ומ"ש עוד בנה"מ אבל ביחיד נגד רבים א"י לומר קים לי. כן הוא בב"ש סי' נ"ג סק"י שכתב וז"ל מיהו א"י לומר קים לי אלא היכא דאיכא שני פוסקים דס"ל כן כו' עכ"ל. וע' בזה בספר גט פשוט שם כלל ב' שכתב דשורש דבר זה הוא מדברי מהרי"ק סוף שורש קמ"ט והוא ז"ל האריך לבאר טעם יפה לזה וע"ש עוד שהעלה דמ"ש האחרונים שיכול המוחזק לומר קים לי כשני פוסקים אפי' נגד מאה פוסקים היינו דוקא כשאותם הפוסקים שוים בחכמה והם מפוסקים המפורסמים דהיינו שנתפשט הוראותיהם בכמה מקומות אז אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב ויכול לומר קים לי ומ"מ נכון בכה"ג לעשות פשרה אבל אם שני הפוסקים המזכים למוחזק אינם מהפוסקים המפורסמים והפוסקים שכנגדם הם רבים וגדולים בחכמה חשיבי אותם שני פוסקים כמיעוטא דמיעוטא. גם במ"ש דלא יוכל המוחזק לומר קים לי כפלוני יחיד נגד שנים היינו דוקא כשהם שוים בחכמה אבל אם אותו פוסק היחיד הוא מאבות העולם הפוסקים המפורסמים והרבים החולקים הם קטנים יכול המוחזק לומר קים לי כפלוני יחיד דאע"ג דהוא יחיד חכמתו מכרעת ונכון הדבר בכה"ג לעשות פשרה. וכתב עוד שם בכלל ג' דתופסי דגל הקים לי לא משגחי בכללא דהלכה כבתראי ע"ש. והנה מ"ש דהא דיכול לומר קים לי כשני פוסקים ה"מ כשאותם הפוסקים שוים בחכמה כו' ע' בכנה"ג אות י"ג שהביא פלוגתא בענין זה ולבסוף כתב וסוגיין דעלמא לומר המוחזק קים לי כשני פוסקים הראוים לסמוך בהוראותיהם אע"פ שכל גדולי ישראל יהיו נגדם ע"ש : וע' בספר בר"י אות י"ב שכתב דנשאל הרב הלק"ט ח"א סי' קע"ד דיין הראוי להויראה ובכח פלפולו הכריע כדברי היחיד אם יכול לטעון קים לי והשיב הוא ואחר מצטרפין לפוטרו כו' והוא ז"ל מסיק דהאידנא נראה דלא יעשה כן סתם דיין אלא הבקי ומומחה מגדולי הדור וזהו להלכה אבל למעשה פשט המנהג דכל שהפוסק יחיד אין לומר קים לי ומ"מ בכה"ג נכון לעשות פשרה ע"ש עוד כמה חלוקים בענין קי"ל : וע' עוד בכנה"ג אות י"ד שכ' לאו דוקא התופס עצמו שיכול לומר קים לי להחזיק מה שבידו אלא אפי' להחזיק מה שבידו לאחר יכול לומר קים לי הר"א ששון סי' ס"ו עכ"ל וע' בתשובת נאות דשא סי' נ"ז מ"ש בזה עש"ה וע' בתשו' שבו"י סוף ח"א בכללי קים לי סעיף ד' שכתב דכל היכי דיכול הנתבע לזכות בטענת קים לי אינו חייב להחזיר אפי' לצאת ידי שמים ובביאורו שם כתב דכן פשוט ממשמעות הפוסק וכן העלה בכנה"ג אות י"ב ובפרט דקיי"ל כמהרי"ק דטענת קים לי הוי כטענת ברי ובזה נדחה ג"כ מ"ש עוד (בכנה"ג) שם לפלפל ולחלק דכשהריב מבורר ופלוגתא דרבוותא על הפטור דלא מצי לומר קים לי דהוי כא"י אם פרעתיך ובאמת זה אינו והוא נגד משמעות אחרונים כו' ע"ש. וע' עוד בכנה"ג אות ז' שכ' וז"ל שמעתי משם הרב הגדול מו"ה יחיאל באסאן שהיה שואל מה טעם אמרינן קים לי בממון ולא במלתא דאיסורא והרי בממון אם אין הלכה כן הוי ליה גזל ביד המוחזק וגזל נמי איסורא הוא והשיב דבשלמא לגבי איסור אי אזלינן לחומרא יצאנו מידי איסור אבל כששניהם חולקים על הממון אפילו אי לא אמרינן קים לי אין אנו יוצאים מידי איסור גזל שהרי אם הדין הוא כדברי האומרי' להחזיק הו"ל גזל ביד המוצא ולכן היכא דקאי ממונא תיקום עכ"ל ובשו"ת שבו"י ח"א סי' נ"א כתב דנ"ל עוד לתרץ דשאני גבי גזל דאיתא בחזרה משא"כ באיסור ועוד י"ל דגבי ממון לא עבדינן האיסור גזל רק בשב ואל תעשה דהיכא דקיימא זוזי תיקום מספק משא"כ לומר לי ולאכול ולעשות האיסור בקום ועשה זה לא אמרינן עכ"ל וכ"כ עוד בסוף הספר בכללי קים לי ס"ק ך' ע"ש וע' בס' בר"י אות י"ג שכתב עליו דתי' השני הוא נכון אבל תירוץ הא' אינו שוה לי כיון דאפי' לצאת י"ש אינו חייב להחזיר הזוכה בטענת קים לי כמ"ש הוא עצמו בסמוך ס"ק כ"ו (הובא לעיל) ע"ש וע' בתשובת חתם סופר חיו"ד ס"ס רמ"א וגם בתומים בקת"כ ס"ק כ"ז ובספר קצה"ח בקונטרס הספיקות כלל א' אות ו' ובתשובת ב"ש אחרון חח"מ סי' ל"ה ובתשובת רשמי שאלה סי' מ"ח עוד מענין זה עש"ה:
ומ"ש עוד בנה"מ דכתב בתשובת חו"י דבמקום שסתמו המחבר והרב כו' עמ"ש לעיל ס"א ס"ק ב' וגם בתומים ובקצה"ח : וע' בס' בר"י שכתב ששמע מפום רבנן קדישי ששמעו מפי הרב מופה"ד מוהב"א אבולעפיא ז"ל שקבל מזקני גאוני דור דבכלל זה של מרן לענין הוראה ללכת אחרי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובמקום דתרי מינייהו מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן הסכימו לזה קרוב למאתים רבנים בדורו וכך היה אומר כי כל אשר יעשה פסק מרן עביד כמאתן רבנן (וכן כתב עוד בספרו שם הגדולים מערכת ספרים אות ב' ע' שם). וכתב עוד אם הנתבע הוא מאתרא דנהיגי לומר קים לי נגד מרן אף שהתובע מארץ ישראל מצי הנתבע לומר קים לי נגד מרן כן כתב הרב גינת ורדים כלל ה' סימן ט"ז עי' שם:
ומה שכ' עוד בנתיבות המשפט עוד כלל גדול עד אבל בתפיסה צריך לטעון דדוקא אבל אנן לא טענינן עבורו ע' בזה בס' בר"י אות ח' דמסיק שם דנהיגי עתה שהדיינים טוענים קים לי אף שהוא אינו טוען. ומשמעות דבריו דהיינו אפי' בתפיסה עש"ה. וע' בכנה"ג אות ל"א שכ' היכא דיש ספק אם יכול לומר קים לי או לא אין לומר קים לי כיון דבהא קיימינן הר"י הלוי סי' נ"ב ויש מי שסובר דהיינו דוקא כשהמחלוקת הוא בקרקע אבל מטלטלין חוזר הדין לקים לי כו' ע"ש וע' בר"י אות כ"ג ש' דכן עלתה הסכמת האחרונים כו' ע"ש שהזכיר שנים עשר שו"ת שהסכימו לזה. ועמש"ל סי' כ"ח ס"א ס"ק ו':