שהכניס העטרה. עב"ש סק"ג מה שחלק על הט"ז בענין זה וע' בתשו' נו"ב תניינא סי' כ"ג שהאריך בזה והגביל מקום ההעראה באשה לכל מר כדאית ליה (ובתשובת חתם סופר ח"ב סי' צ"ה הסכים עמו ע"ש עוד) ובגוף הפלוגת' בין הט"ז והב"ש האריך להביא ראיות לדעת הב"ש וע"ש עוד בסי' יו"ד:

כדרך המנאפים. עי' בתשו' נו"ב תניינא סי' י"א שכ' דמל' רש"י ספ"ק דמכות וב"מ דף צ"א מבואר דהיינו שהוא מתנענע עליה ועוסק בדישה כו' אכן בשיטה מקובצת ב"מ שם כתב בשם הר"ר יונתן נלו' שיעמוד האיש על כריסה כו' שכיון שכל כך פרץ פרצה כזו על אשת חבירו אי אפשר שלא גמר תאוותו עכ"ל משמע דלא כמו שכתבתי מ"מ משמעות רש"י בודאי הוא כן ועוד אמינא אפי' להר"ר יונתן היינו שראו אותם כך זמן מה ולא בלבל אותם אדם אמרי' ודאי גמר תאותו אבל אם פתאום בא איש ומצא אותם על תמונה זו ותיכף נפלה חרדה עליו וקפץ לא שייך לומר א"א שלא גמר תאוותו שאם שבודאי רצה לגמור תאוותו מ"מ נאנס ולא היה יכול לגמור ועוד נראה דכ"ז שראה אותם שוכבים זע"ז ברצון שניהם אבל אם בא פתאום ומצאום כך וקפץ מעליה מאן יימר שהיא נתרצית ואולי רצה לאנסה והיא לא נתרצית ולא הניחתו ואפי' באשת כהן אין לאוסרה שאין השכיבה בקירוב בשר ראיה אפי' להר"ר יונתן אלא כשהיא ברצון שניהם דמי מעכב על ידם לגמור תאותם אבל אם תחלת העליה לא נודע לנו באיזה אופן היה אז אמרי' אולי הוא עלה לאנסה והיא לא הניחתו ולא היה בידו לגמור תאוותו. והא דלא צעקה ומקרא מלא דבר הכתוב על דבר אשר לא צעקה שם מיירי שעדים רואים שבועל אותה בעיר והיא אינה מתחבטת נגדו כו' (עמ"ש בזה לעיל סי' ו' ס"ק י"ח) עכ"ד ע"ש:

ולכן כתב הרב בעל הטורים. עי' בתשו' אא"ז פמ"א ח"ג סימן כ"ב ויובא קצת לקמן סימן ס"ח ס"ק ח'. ועיין עוד בקונ' אחרון בתשובת שער אפרים מענין זה ובספר יד המלך פ"א מהל' סוטה השיג עליו ע"ש: