ברשות בעלה ירשנה. עבה"ט וע' בס' שעה"מ פ"י מה"א בקונ' חופת חתנים סעי' ד' מ"ש בזה (וע' בתשו' ח"ס סי' קכ"א אודות אלמנה שנכנסה לחופה בנדתה ונכנס' לרשותו ומתה קודם טהרתה האריך בדברי הב"ש ס"ק זה ומסיק שם דאינו מתאבל עלי' כיון דכניסה לרשותו אינו מועיל רק לענין ירושה מטעם מחילה אבל לא לענין שיהא בעלה כהן מטמא לה ממילא שאסור לו להתאבל עלי' משום שיבא מזה מכשול לענין טומאה וכמ"ש תוס' כעין זה בחולין י"ב ע"א דהקילו באבילות שלא יבא להקל בחליצה כו' ומסיים דכל זה בלא ידע שהיא נדה אבל אם ידע וכנסה ע"מ לבא עלי' אח"כ ע' בזה מ"ש רמ"א ס"ס ס"א ויש בזה כמה עיונים כו' (עמ"ש שם ס"ק י"ב) ע"ש עוד שהשיג על המל"מ פ"ב מאבל שהבאתי בפ"ת ליו"ד סי' שע"ג סק"ג ע"ש):

או אלמנה כו' ואין עמה לא בעלה כו' עב"ש סק"א שהקשה הא בכל הסוגיא משמע מסירה לבעל או לשלוחיו לא עדיף מחופה כו' א"כ ת"ל אפי' אם הלכו שלוחיו עמה אינו יורש דהא חופה לא מהני באלמנה וצ"ל דהמחבר ס"ל דין מסירה ל"ד לדין חופה כו' אבל כמוסר לשלוחי הבעל או האלמנה שהלכה מבית אביה לבית בעלה מאותו שעה מחלה ירושתה לבעלה וכ"כ רש"י שם כיון דמסרה אחולי אחיל לכן נרא' אפילו אם היא נדה יורש אותה עכ"ל. וע' בס' בית מאיר שתמה עליו דהא ברש"י מבואר דזה ל"ש אלא באב המוסר שהוא המוחל או מקנה אבל אלמנה המוסרת עצמה ודאי צ"ע מה יועיל מחילתה נגד זכות האב הא אפילו אומרת קודם מיתה אבי לא ירשני לא מהני כדאי' בח"מ סי' רפ"א (וכן תמה בתשו' ח"ס סי' קכ"א והניח בצ"ע וע' בס' טיב קדושין מ"ש בזה) ואולם מצינו כיוצא בזה בסי' צ' ס"ג גבי חרש שנשא פקחת כו' ואולם רש"י שכ' הטעם משום קירוב נישואין לפ"ז אין טעם שיהא עדיף מחופה לענין נדה דמה"ת יהא בזה יותר קירוב מבחופ' אבל לע"ד ל' הרמב"ם וש"ע שכתבו הואיל ונעשית ברשותו ר"ל שנמסר שמירת' ברשותו או שלוחיו מזה זכה בירושת' אפשר י"ל דעדיף מחופה לענין נדה וצ"ע עכ"ד: