בקונטרס השמות שבספר בית שמואל בשמות אנשים אות א' אברהם. ובז"מ כתב דכותבין אברהם המכונה עבר מן עי' בדיני השמות הנדפס בסוף הרמב"ם ח"ג דפוס ברדיטשוב בשם הרב מהרי"ש שפירא באחד שנקרא בפ"כ עבר וכתב דיש לכתוב אברהם דמתקרי עבר ואף דבשמות אנשים מבואר אברהם המכונה עברמן כי עברמן הוא שם לעז אבל שם עבר הוא שם הקודש כמו שם ועבר ולכן ראוי לכתוב דמתקרי עכ"ל:

(שם) אביעזר. אבל אם ידוע חתימתו או איך שעלה לס"ת כו' עיין בט"ג סקי"ז וע' בס' גט מקושר שכתב דבכה"ג שחותם עצמו אבי עזרי או העזרי והעולם קורין אותו אביעזר יש לכתוב שניהם אבי עזרי או העזרי כפי חתימתו דמתקרי אביעזר ע"ש: וע' בשו"ת תשובה מאהבה ח"א חי' נ"ב אות ד' הביא בשם רבו הגאון בעל נו"ב ז"ל בא' שהיה שמו זעליג וחזני העיר היו קורין לו לתורה בשם אבי עזרי והורה בהסכמת ב"ד מו"ש אחרי שלא נמצא בשום מקום כ"א או אביעזר או אבי העזרי אבל לא אבי עזרי יאות לכתוב בגט אבי העזרי ואין משגיחין בזה על חזני הזמן וכן נעשה הלכה למעשה ע"ש.

(שם) אהרן. ובס"מ (ר"ת ובסדר מהר"ם) כתב אם קורין ארון בקמץ כותבין הכינוי. עיין בשו"ת תשו' מאהבה ח"א ס"ס נ"ב העתיק שם מגליון הש"ע של הגאון מהר"ם פישלס ז"ל וכתוב שם שעשו הלכה למעשה ונכתב בגט אהרן המכונה ארה בהסכמת הגאון בעל נו"ב ז"ל וכן עשו אחריו הלכה למעשה ע"ש ובס' כרם שלמה כתב שקיבל מהגאון מהר"ם סופר ז"ל שיש לכתוב ארא באל"ף בסוף משים דארה בה"א הוא לשון קללה ע"ש. (ובתשו' מים חיים סי' נ"ח נדפס שם תשובת הגאון מהרא"ז מרגליות וז"ל בנידון האשה שבאה להתגרש ושם אביה ארון בפי כל ולא נודע שם עריסתו ועלייתו לתורה וחתימתו יפה כיוונו שיש לכתוב ארון לבד כאשר כתבתי בספרי ט"ג בכמה דוכתי ובשו"ת בית אפרים בענין אשה ששמה יודית וגם נראה דבזמנינו שכיח טובא שם ארון נראה דהוא קובע שם לעצמו ואם שמו מעריסה אהרן צריך לכתוב אהרן דמתקרי ארון וכמו אלחנן חנן וכן ראיתי בשו"ת תשובה מאהבה שנעשה מעשה בק"ק פראג ונכתב בגט אהרן המכונה ארה וא"כ פליטא דיש לכתוב דמתקרי ארון ומזה נלמד דאם אין ידוע עיקר שמו שיש לכתוב החניכה שהכל קורין בו וסגי בהכי ואין לפקפק בדבר עכ"ל):

(שם) אור שרגא. ע' בשו"ת תשובה מאהבה שם הביא בשם רבי' הגאון בעל נו"ב ז"ל באחד שהיה נקרא פייש וכן חתם עצמו רק לס"ת. עלה בשם אורי שרגא והורה אע"ג דלא נמצא בשום סדר השמות כ"א אור שרגא בלא יוד לבסוף עכ"ז יש לכתוב אורי שרגא ביו"ד וכן עשו אחריו הלכה למעשה ע"ש (לכאורה צ"ע ממ"ש לעיל בשם אבי עזרי ויש לחלק) . וע' בט"ג שכ' דבכה"ג ששמו אורי שרגא יש לכותבו בשני תיבות ובשיטה אחת ע"ש.

(שם) אליהו. ואם חותם עצמו אליה ורשימה עליו כו' עיין בזה בתשו' שב יעקב סי' ל"ד ובתשו' שבו"י ח"א סי' קכ"א ובתשו' נו"ב סי' צ' והובא דבריהם בס' ט"ג סקל"א ע"ש וע' בס' ישועות ס"ק י"ט שמסכים לדעת השב יעקב ע"ש וע' בס' גט מקושר בזה (ובתשו' חתם סופר אה"ע ח"מ סי' כ"א כ' וז"ל עובדא היה פה באחד שגירש ושם אביו אליה וצריכין ב' גיטין אחד אליה בוי"ו והב' בלא וי"ו והראשון בוי"ו עיקר כיון שרוב אליה דקרא בוי"ו כמבואר כל זה במקומו אמנם חקרתי על משפחת המגרש על שם מי נקרא ונודע שהיה ממשפחת הגאון אליה רבה ז"ל ובספרו אליה זוטא שיר מאבי המחבר וראשית חרוזים אליה בלא וי"ו לכן הסכמתי ליתן גט הא' בלא וי"ו והוא העיקר והב' בוי"ו והצעתי זה לפני מו"ח הגאון דק"ק פוזנא וקלסה עכ"ל ושם בסי' כ"ו נזכר עוד עובדא זו ומסיים אח"ז הראוני בנו"ב סי' צ' ג"כ החליט כן ומכ"ש הכא דאיכא טעמא הנ"ל ע"ש): ועיין עוד בס' ט"ג לקמן בליקוטי שמות עירית ונהרית ס"ק י"ג שראה גט הניתן לפני הגאון דק"ק פפד"מ והיה כתוב בו שם האשה צמלה בת אליהו דמתקרי אליה והוא ז"ל כתב דאפשר שהיה הענין שעלה לס"ת בשם אליהו וכך היה שמי מעריסה אך בחתימה היה חותם אליה וגם בקריאה שאז נעשה גם שם אליה עיקר ובכה"ג שפיר יש לכתוב אליהו דמתקרי אליה כו' עש"ה וע' בתשו' מים חיים סי' ס"ב ובסי' ס"ג אות י"ב מענין זה):

(שם) אבלי כינוי לאברהם כו'. עיין בס' בית מאיר בסי' קכ"ט סט"ו שמעשה בא לידו בא' שהיה נקרא אבש ושם הקודש היה אברהם וכתב בגט המכונה אבש שזה דומה לשם מנחם מן שכתב ביש"ש שיש לכותבו דאפשר לומר שהוא קיצור נמי מן מנשה וגם בזה יוכל להיות שהוא קיצור מאבשלום שמבואר בס"ש דמסקי' בשמיה כו' ע"ש. ובס' ט"ג כאן ס"ק ל"ו השיג עליו דאינו דומה למנחם מן דכאן לא שכיח כלל שיהא אבוש כינוי לאבשלום בו' ופשיטא דהוי כאבלי אברל וכיוצא שהוא קיצור השם מאברהם וא"צ לכותבו מיהו אם כתב המכונה אביש לא הפסיד כשאר קיצור השם אך מה שנראה מדבריו לכתוב אבש בלא וי"ו אין נלע"ד אלא יש לכתוב אבוש בוא"ו כו' ע"ש ועיין בשו"ת מאמר מרדכי ס"ס נ"ו הביא דבריו וכתב דהמעיין ראה שאין בדבריו כדי השג יד כל כך על הב"מ הנ"ל ודעתו לכתוב אבש חסר וא"ו כיון שאינו נרגש במבטא כו' ע"כ ועמ"ש לקמן אות ל' בשם ליבוש:

(שם) אלימלך. ע' בט"ג סקל"ז דאם נקרא בפ"כ מלך א"צ לכתוב הכינוי מלך דקיצור השם הוא ובמקום דאיכא עוד אחר שכותבין הכינוי לסי' יש לכתוב דמתקרי מלך ולא המכונה ע"ש. והנה מ"ש דקיצור דשם הוא אף דיש לעיקר השם אלימלך גם כינוי אחר מ"מ כיון דקיצור השם מלך הוא מובלע בעיקר השם א"צ לכותבו וכמ"ש בכללים אות י' ע"ש. אך אכתי נ"ע דאפשר שזה דומה לאלחנן חנן שכתב הרמ"א לעיל סעיף ט"ו דכותבין כיון שהוא שם בפני עצמו ומאחר שכתב הרמ"א ז"ל שם דאם רוצה לכתוב קיצור השם איני מזיק א"כ כאן דאיכא נמי ספק שמא י"ז שם בפני עצמו יותר נראה דנכון לכותבו. שוב הגיע לידי שו"ת שארית יהודה הביא שם בסי' י' באחד שהיה נקרא בפ"כ מלך וחתימתו ועלייתו לתורה הוא אלימלך ונכתב בגט אלימלך המכונה מלך. וכתב על זה קצת גמגום קא חזינא דה"ל לכתיב דמתקרי מלך כו' ע"ש משמע קצת שדעתי ג"כ דנכון לכתוב הכינוי מלך. אמנם ומ"ש קצת גמגו' קא חזינא כו' לכאורה הוא גמגו' גדול דלדעת הרמ"א בתשובה סי' פ"ד ולדעת הב"ח הובא בג"פ ס"ק ס"ד אם כ' המכונה במקום דהו"ל לכתוב דמתקרי הגט פסול וצ"ע:

(שם) כתב בט"ז א' היה חותם אלי עזר כו' ופסק דיש לילך אחר שמו שעולה לס"ת. ע' בט"ז דמיירי שהיה ג"כ שמו בפ"כ לאזר ולא ידע טע' למה חות' עצמו אליעזר רק השיב שכך חות' מנעוריו וע"ז כתב דאין להשגיח בחתימתו דלא מהני החתימה רק לברר הספק משא"כ כאן דשמו מבורר אלעזר רק שהוא משתבש לחתו' אליעזר לא אזלינן בתר טעותו בחתימה דקריאת ס"ת ובין הבריות עיקר חתימה אינה בכלל קריאה למכתב בשביל זה דמתקרי עכ"ל ועיין בט"ג לעיל ס"ק ל"ה דנראה מדבריו שמסתפק בכוונת הט"ז אי ר"ל שא"צ לכתוב דמתקרי בשביל החתימה שחות' בטעות אבל אם נכתוב ליכא קפידא בזה או דלא יתכן כלל לכתוב בזה דמתקרי ודעתי נוטה דלא נכון לכתוב דמתקרי כי הל' אינו סובל לפרש על החתימה והביא דכן משמע בשו"ת כנ"י. עוד כ' שם בדרך אפשר דלא אמר הט"ז אלא בחות' בטעות אבל אם היה שמו מעריסה כן שפיר יש לכתוב דמתקרי כיון שהיה נקרא כן בשעת המילה וגם לא נשתקע שהרי חות' עצמו בשם זה ע"ש וכאן בס"ק מ' משמע מלשונו שהחליט כן ומשמע מדבריו הסכמתו לדינא דג' חילוקי' יש בזה אם חת' עצמו בטעות כך אין לכתוב דמתקרי דלא נקרא כך וקפידא איכא בזה ואם היה נקרא כן בשעת המילה שפיר דמי לכתוב דמתקרי ואם גם מעריסה לא נקרא כן רק מ"מ לא חות' בטעות אלא בכוונה מצד קבלה מבני משפחתו וכיוצא בו יש לכתוב שני גיטין אלא דבדיעבד אם לא נתן רק גט א' בשם שנקרא בו עתה אין להספיד עיין שם. (ועיין) בתשובת ח"ס ח"ב סי' ך' בגט עוזב דת אשר לפנים בישראל שם עריסתו שמואל הירץ וכן חתם עצמו אך לתורה ובפ"כ נקרא שמואל לחוד איך לכתוב בגט והביא שם דברי הט"ז ודברי הט"ג הנ"ל בג' חילוקי דיני' שלי וכ' עליו דמשמע מדברי הט"ג כאן דאם נקרא בשם עריסה כך יש לכתו' דמתקרי כיון שחות' עצמו כן אף דכ"ע דלס"ת אין קורין בשם זה הנה הגאון הזה בעצמו בכללי' שלו סעיף ך' סס"ק ט"ז מסתפק בזה כיון שבקריאה נשתקע ואמנם בעיקר דברי הט"ז מה דפשיטא ליה על חתימה לא שייך לשון קריאה צ"ע הלא כל תורה שבכתב נקרא מקרא ויש אם למקרא כו' ואמאי לא יוצדק לשון דמתקרי על חתימתו ולכן נראה דהט"ז לא קאמר אלא שאין צורך לכתוב דמתקרי לפי דבש"ש מצינו ההוא דהוה קרו לה מרים כו' ומשמע שלא הוצרכו תקנה אלא משום דהוה קרי לה כו' אבל אם כתבו אינו מפסיד ויתפרש דמתקרי מתוך הכתב (בל"א ווערט גילעזינט) ומקרא מלא כת"ב ויהי כקרוא המלך את הספר (וכן ויקראו בספר תורת אלקי' כו' בנחמיה) ונהי דאילו לא נקרא כן בשם העריסה כלל לא אחליט מ"מ בנקרא עכ"פ בשם עריסתו כך משמע מדברי הגאון הנ"ל לכתוב דמתקרי ולא ליתן ב' גיטין לא אחוש למאי דלא משמע בכללי' שלו ובפרט בגט עוזב דת שקשה להשתדל ב' גיטין ע"כ יכתוב שמואל דמתקרי שמואל הירץ כו' ע"ש):

(שם) אקסיל ראד וכ' בט"ז דכותבין אקסיל ראד המכונה בענזט וליתא כו' בגליון ש"ע של הגאון רע"ק ז"ל נ"ב עיין בשו"ת חות יאיר בסופו תשובה מהגאון מהר"ד איפנהיים זצ"ל סכ' דבר נחמד בזה וביאר יסוד זה שם ע"ש ותמצא נחת עכ"ל וע' בט"ג ס"ק מ"ו:

(שם) אשר המכונה אנשיל. עט"ג שהביא דבס' שמות מצא העתקת חכם א' שהיה כתוב בו המכונ' אנטשיל בט' וכ' דט"ס הוא וצ"ל אנשיל בלא ט'. והוא ז"ל כתב עליו ולדידי צ"ע לפי מה שמדברי' בלשון גס ומרגישין קצת שהטי"ת ניכר במבטא אפשר שיש לכתוב כן כמו גבי געטשליק ומכ"ש אם הוא חות' כן וצ"ע עכ"ל. (עיין בתשו' ח"ס אה"ע ח"ב סי' כ"ד ע"ד אשר המכונה אנשיל שנתן גט לאשתו בשם זה שהוחזק בו וכן נכתב בתנאי' וכתובה וח"י בכמה כתבי' וגם היא אמר שכן שמו ואחר הנתינה כמו ל' יום יצא בב"ד שטר א' שנכתב כבר חתו' בח"י בשם אנטשיל בט' נוספת והמגרש אמר שלא בכוונ' חתם עצמו פע' כך ופעם כך ונשאל אם יש לחוש למפרע בגט הניתן רק בשם אנשיל בלי טי"ת. והשיב לכאורה היה פשוט בעיני דהגט כשר ואפשר אפי' לכתחלה מגרשין בשם אנשיל ואפי' חת' עצמו כל ימיו אנטשיל כי בכל סדרי גיטין לא נמצא רק אנשיל בלא טית ובס"ש שיבש העתקה תחת שמצא בו בטית ועשו ט"ס ש"מ שאין שייכות לכתו' טית ובפרט שראיתי בספר א' שאנשיל הוא לשון שמנונית וחלב בל"א אינשליכט לכן הוא כנוי לאשר שמנה לחמו וא"כ אין מקו' כלל לכתוב אנטשיל כינוי לאשר ועדיף ממ"ש ט"ז במי שחת' עצמו אליעזר ביו"ד ושמו לאזר דאין משגיחין בחתימתו היכא שאנו יודעין עיקר השם בבירור כו' אך מעלתו הטיל לי ספק קצת מה שהחות' נגרר אחר לשון הנכרי' באותו כפר שדר ביניה' שמדברין בכבידות אנטשיל כו' וא"כ הא כתב רמ"א סי' קכ"ט סי"ד דאם נקרא בפי ישראל בשם א' כו' כותבין שם ישראל ודמתקרי על שם הכותי' הן אמת שדברי רמ"א צ"ע דמוצא דין זה הוא מרשב"א שבר"ן פ' השולח ומשם אין ראיה אלא בשם כותי' שגם ישראל קורין לו כן (כבר תמה בזה בג"פ סי' קכ"ח ס"ק ל"א ובסי' קכ"ט ס"ק ס"ד וס"ה ע"ש) אך כל זה אילו לא הי' חות' עצמו כן אנטשיל בט' אבל עכשיו שהוא החזיק עצמו בזה השם ואיננו שבוש וטעות כמו שחשב בעל ס' שמות הנ"ל אלא הוא שם בלשונות העמי' וישראל הזה החזיק בו אפשר שצריך היה להזכירו. ומ"מ נלע"ד דאין כאן בית מיחוש מכמה טעמי' חדא כיון שאינו אלא ע"י כבידות לשונם של הנכרי' מוסיפין ט' אינו אלא כקיצור שם כמ"ש רש"ל גבי שלמה שלומקא כו' ועוד תינח אי לא הי' חות' אלא אנטשיל אבל כיון שחות' פעם כך ופע' כך הולכי' אחר חתימה המסכי' טם סדרי גיטין כמ"ש הלבוש סי' קכ"ט סל"א וכ"כ בתה"ד ותו כיון שעכ"פ במקו' הכתיבה ונתינה אינו נקרא אלא בשם אנשיל בלא טי"ת אין לחוש במה שנקר' בכפר שלי ששם אינו לא מקום כתיבה ולא מ"נ כמו שביאר הר"ן פ' השולח והסכימו כן האחרונים שעכ"פ בדיעבד אין לחוש מכ"ש הכא דחזי לאצטרופי כל הני מילי ואפי' לכתחלה נמי כו' ומסיים דהגט כשר בלי פקפוק ע"ש):

אות ב בנימין. בס' כרם שלמה כתב וז"ל בנימין דמתקרי ימין אע"ג דנראה דהוא קיצור השם מבנימין מ"מ כיון דימין כתוב בתורה בבני שמעון והוא שם קודש בפ"ע ע"כ יש לכתוב כנ"ל כך מצאתי בכ"י מהגאון מהרמ"ס זצ"ל עכ"ל:

(שם) בן ציון. עיין בס' כרם שלמה הביא דבתשובת שער אפרי' כתב דאף אם המגרש חות' עצמו בנציון בנו"ן כפופה ואומר שהן הוא מקובל מאבותיו אין משגיחין בטעות חתימתו וקבלתו ויש לכתוב בן ציון בנו"ן פשוטה רק דיש לקרב קצת ומכ"ש לא לכתוב בשני שיטין ומהני קבלתו שלא נחשוב לשתי תיבות עיין שם וע' בט"ג: שם בצלאל (עיין בתשובת מים חיים סי' ס"ג אות כ"ג שכ' וז"ל פ"א בא עובדא לפני באחד שבא לגרש והיה בור וריק והיה נקרא בפ"כ צליה ולא נודע וגם הוא לא ידע שם עריסתו וקריאתו וחתימתו כלל כ"א השם שנקרא בפ"כ היינו שהצ' היתה נרגשת בתנועת פתח והל' בשוא נח והיוד נרגשת כמו רוסיא וחסיא ודומיהן והוריתי לכתוב שם זה שנקרא בפי כל ואם כי מסתמא הוא נגזר משם הקודש בצלאל אך כיון שלא נודע לנו בבירור אין לנו לדרוש השמות אלא שם שהוא מוחזק בו ונקרא בפי כל ודי בזה אף אם הוא קיצור השם כמבואר בט"ג בשם אביגיל כו' וגם אמרתי לכתוב בה' לבסוף ולא בא' כפי משפט שמות אשר אין בהם ה' בשם הקודש שדינ' לכתוב בא' כמבואר בט"ג אות ה' ס"ק י"ח יען כי ראיתי בס' הזוהר פ' בלק ד' קצ"ד ע"א שם זה צליה בריה דשבטא דדן וכתוב שם בה' לבסוף וכמו שדרשו חז"ל על שם בצלאל בצל אל היית בן יש לומר על שם צליה האמור בזוהר שהוא על שם צל יה וגם אפילו אם היה משפט השם צליא בא' הלא אם כתב ה' במקום א' כשר ע"כ הוריתי להסתפק בשם צליה לבד ובה' לבסוף וכה"ג במי שנקרא צלאל ולא נודע לו שם אחר כלל אזי אין לכתוב רק השם שנקרא בו בפי כל וכמבואר בב"ש בש"נ אות ב' גבי שרה שארקה כו' עכ"ל ע"ש יעא"ש לקמן בכללי' אות י"א ברכיה דמתקרי ברך. ע' בט"ג ס"ק כ"ח דאם חות' א"ע בירך ביוד יש לכתוב כן ואם א"י חתימתן יש לכתוב בלא י"ד ככתוב בתורה ע"ש. ובס' גט מקושר דעתו דמן הכת' יש לכתוב ביוד אם לא שידוע שחות' בלא יוד וכ' דגם בזה נ"ע כיון דכתבינן דמתקרי על קריאת העולם והם דוחקין היוד כמו בינש כו' ע"ש: (וכבוד הרב הגאון מוהר"י המשיל אשכנזי נ"י אב"ד דק"ק לובלין כתב אלי במכתב אחד וז"ל אמרתי להודיע לידידי את אשר רשמתי בגליון הטיב גיטין בשמות ברכיה דמתקרי ברך וכ' בט"ג שאם חותם ביוד יש לילך אחר חתימתו ורשמתי על הגליון בזה"ל נלע"ד אם חותם עצמו ביוד יש לכתוב בירך דמתקרי ברכיה והוא משו' דמ"ש הב"ש דמתקרי ברך אף שכ' מקודם שהוא כינוי והו"ל לכתוב המכונה צ"ל משום דברך הוא לשון הכתוב ברך את השבת וכה"ג ע"כ לא יתכן לכתוב עליו המכונה משא"כ כשכותבין בירך ביו"ד שלא מצאנו כן בפסוק א"כ יש ספק אם לכתוב דמתקרי או המכונה ולכן נכון לכתוב בירך דמתקרי ברכיה דזה לא איכפת לן אם כותבין הכינוי מקודם כמ"ש האחרוני' גבי משה ליב וכן הוריתי למעשה עכ"ל וע' לקמן אות ס' גבי שם ישעיה:

אות ג גדליהו. ובעל ד"א כתב דיש ליתן ב' גיטין בא' כותבין גדליהו בואו ובא' כותבים בלא ו' כו' (עיין בתשובת חתם סופר ח"ב סימן כ"ה שכ' וז"ל וכשבא לפנינו שם גדליה ונכתבו שני גיטין הקדמנו שם גדליה לשם גדליהו וכדעת הט"ז ואע"ג שהב"ש נחלק עליו יפה דחה המגיה לט"ז את כל דברי ב"ש וכן הסכים בס' בית מאיר כו' עכ"ל וע' בס' גט מקושר):

גומפיל. עיין בתשו' י"ב תניינא ס"ס קי"ח באבי המגרש ששמו מרדכי והכינוי שלו גומפיל אך מחמת שהיה מעובדי עבודת משא בכתף רגילין לקרותו גומפלי אפילו בפניו ובשם גומפלי יש ספק אם קורין אותו גומפלי אי גימפלי וכן יש ספק אם לכתוב יוד אחר הפ' אי לא וכתב כיון שבשם קטנות הזה יש ל' כמה ספיקות והוא רק בשם אבי המגרש לא יזכיר שם קטנות כלל ויכתוב רק בן מרדכי המכונה גומפיל ע"ש ועמ"ש לקמן בכללי השמות אותו':

שם גרשם. ע' בגט מקושר מזה באריכות: שם ואם חכם אחד סדר גט כו'. ע' בגט מקושר שתמה על זה גם בט"ג אות כ"ו כתב נראה אפשר דלא קאמר אלא בגווני דמיירי התם שהמגרש וגם אחיו היו מסופקים ואיכא קצת רגלים לדבר שלא להאמינו כו' ע"ש ועיין בתשובה ברית אברהם סימן ק"ה אות י"א שפקפק ג"כ על דברי הב"ש אלו וכתב בסוף וז"ל ועכ"פ אני אומר דגם בדברי הב"ש לא מצינו כן רק במורה אחד דלולא החשש דאחר מעשה היה נאמן דאפילו קרוב נאמן שכך שמו וזה אינו בתורת עדות אך מסברא דלא משקר בעביד לגלויי וע"ז איכא סברא להיפך דאחר מעשה משקר והוא סברא נגד סברא אבל היכא דבעינן שנים שיעידו בתורת עדות לא נחשדו להעיד בשקר בחשש גנאי כו' עכ"ל ע"ש:

אות ה הירש. עיין בשו"ת תשובה מאהבה ת"א סי' נ"ב העתיק שם מגליון ש"ע של הגאון מהר"ם פישלש ז"ל שעשה הלכה למעשה במי שחתם עצמו הרש בלא יוד ואעפ"כ כתבו הירש ביוד וכן עשו אחריו הלכה למעשה כמה פעמים ע"ש. ועיין בשו"ת בית דוד סימן י"ט הביא שם דרב גדול אחד סודר ג"פ לשלחו לפינסק ונתחכם לכתוב שם הירש בעי"ן כזה הערש יען כי בפינסק לועזין שם זה כך ומקום הנתינה הוא עיקר ונמנו עליו הגאונים רבני פינסק וקארלין ופסלוהו ושלחו הגט בחזרה ע"ש. (ועיין בתשו' ח"ס ח"ב סימן כ"ה שכ' אודות נתינת גט להרשל בן פ' הנה אמת כי הרשל אינו אלא שם קטנית וא"צ לכתוב הירש המכונה הירשל כמו ביוסף יאסל אע"ג דנשמטה פ' דיוסף מכ"ש הכא דליכא אלא הוספת ל' המורה על שם קטנות וסגי בצבי המכונה הירש ומ"מ כבר בא מעשה לידינו והסכימו עמו הרבנים בד"צ שלא נכתב הירש כלל אלא צבי המכונה הרשל ובלא יוד והטעם משום דבכל הסדרים מצאתי הירש ביוד ולכאורה נראה דהיינו במדינת פולין שקורין שם זה בחיריק אבל במדינתינו קורין לדוחן הירש בחירק ולאדם קורין הרש בפתח וא"כ אם אינו חותם מצאן ביוד היה ראוי לכתוב הרש בלא יוד אבל מה אעשה שמצאתי בס' תשובה מאהבה בשם הגאון מהר"ם פישלש זצ"ל דיש לכתוב הירש אף אם חותם בלא יוד וכן נעשה מעשה והנה טעמא לא ידענא מ"מ מי יבא אחרי הגאון הזה וכבר הורה זקן וכל שם הכתוב על ספר שוב אין בו לעז והוה שפיר מוכח מתוכו כיון שנתפרסם ע"י הספר שכך כותבין שם זה בגט ע"כ אין לנו לשנות אלא לכתוב הירש ביוד אבל זה שהיה שמו הרשל ולא חתם עצמו ביוד ושם זה לא נכתב בספר הסכמתי לכתוב צבי המכונה הרשל אבל אם היה חותם עצמו הירשל ביוד הייתי כותב צבי המכונה הירש ותל"מ וישמע חכם ויוסיף לקח עכ"ל והנה מה דסיום אבל אם היה חותם עצמו הירשל כו' מסתימת דבריו משמע דאפי' קורין אותו ג"כ כך לפניו ואיני יודע א"כ למה לא נכתוב צבי המכונה הירשל וכי מה בין זה לשם בערול או ועלקיל או ליבל ומה דבשם יאסל א"צ לכתוב המכונה יאסל אף שקורין אותו בפניו כך היינו כיון שכותבין שם המובהק יוסף א"צ עוד לכתוב המכונה בשביל שם קטנות הזה דהכל יודעין דשם חד הוא ומה"ט נמי אולי היו צריכין להזכיר שם הירש (כגון שבמקו' נתינה נקרא כך) לא היינו צריכין לכתוב עוד המכונה הירשל וכמ"ש הוא ז"ל בתחלת דבריו וראש דבריו אמת שא"צ לכתוב המכונה בשביל שם קטנות אבל סוף דבריו איני מבין למה לנו להזכיר כלל שם הירש דלכאורה שפיר טפי לכתוב הכינוי כמו שהוא נקרא וחותם עצמו והיינו צבי המכונה הירשל וצ"ע:

אות ו ואלק. נשמע שם ואלק לא דמי לשאר שמות המשתנים לפי מבטא המדינה כו' עי' בט"ג שתמה ע"ז ודעתו להלכה דהאידנא במדינות פולין ורייסין יש לכתוב בפ' פאלק ולא מבעיא אם חותם עצמו בפ' שאון לשנות אלא אפי' אם א"י איך חותם יש לכתוב כן ואם כתב בוי"ו א' ג"כ אין לפוסלו בדיעבד אך אם כתב בב' ווי"ן אפשר שפסול אפי' בדיעבד ואם חותם עצמו ואלק יש לכתוב כן אך אם חותם וואלק בשני ווי"ן אין לחוש לו דטועה הוא בחתימתו אם לא שאומר דקבלה בידו מאבותיו לחתום כן אז יש לכתוב המכונה וואלק והמכונה פאלק כדין מי שיש לו ב' כינוים ומזה תלמוד לכל שאר שמות שהברתם בפ' רפויה טכ"ד: גם בס' ג"מ כתב דנראה עיקר לכתוב בפ"א במדינות אלו כמו פייבל פרידא פרידל ואינך. וכתב עוד דצ"ע אם שולחין גט מפולין לאשכנז איך לכתוב אם נכתוב בפ' הרי נראה שינוי במקום נתינה ואם נכתוב בוי"ו הרי הוא כשינוי במקום כתיבה ולא שייך לכתוב ואלק דמתקרי פאלק דא"כ משמע שנקרא במקום כתיבה בשינוי ממה שנקרא במקום נתינה ובאמת אין חילוק רק בכתיבה. מיהו לענ"ד דברי האומרים דחד וי"ו הוא כמו פ' רפויה א"כ היה יותר נראה לכתוב גם וייבש בוי"ו דהא ע"פ הדקדוק ליכא רפה בתחילת התיבה כלל ולכן הבו דלא לוסיף עלה דכשיש ספק אם כותב מה שראוי לכתוב בפ' רפה בוי"ו אין כאן שינוי כ"כ במבטא אבל אם כותב פ' במקום וי"ו כיון דפא בתחילת תיבה אפשר לקרות דגושה הוי שינוי גמור וכו' ולכן בשם ואלק וכן בשם פייבש וכה"ג אם יש שינוי בין מקום נתינה למקום כתיבה יש לכתוב בוי"ו עב"פ בספיקא עכ"ד. ומדבריו מבואר דה"ה איפכא אם שולחין מאשכנז לפולין יש לכתוב לכתחלה בוי"ו וכן מבואר עוד להדיא דבריו בתשו' שבסוף קונטרס השמות ושם האריך בזה ועמ"ש בזה לעיל סי' קכ"ט סל"ד ס"ק נ"ט. ושם בתשובה הנ"ל כתב עוד דמ"מ אם בא הגט ממדינת פולין לאשכנז בפא רפויה יש להכשיר בדיעבד אך אם כותב באשכנז בפ' רפויה ומקום נתינה ג"כ באשכנז לא ברירא לי להכשיר ומ"מ במקום עיגון יש להכשיר ע"ש. וכאן באות זה כתב עוד דאם נותן הגט באשכנז אף שחותם בפ' כגון שהוא מפולין נראה דעיקר הוא קריאת העולם ויש לכתוב בגט בוי"ו ובפרט דשם מסתמא הפ"א נקראת דגושה והוה שינוי לכן יש לכתוב בוי"ו אפילו חותם בפ"א כנ"ל עיקר עכ"ד. אמנם ראיתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"א ס"ס נ"ב העתיק שם מגליון הש"ע של הגאון מהר"ם פישל"ס ז"ל וכתוב שם הלכה למעשה בשם ואלק אם חתם עצמו פלק צריך לכתוב כך ע"ש.

(שם) אבל במדינות אלו שקורין בפתח יש לכתוב ולק חסר אלף. ע' בט"ג שכתב דעתה שחותמין בא' יש לכתוב כן כו' ע"ש.

(שם) וואלף נראה פשוט דאם נקרא וועלוויל ורוב ב"א קורין אותו בפניו כך צריך לכתוב וועלוויל ולא וואלף וכדלעיל בשם וועלקיל ובאות ב' בשם בעריל. וע' בשו"ת בגדי ישע סי' י"ח מבואר דבמקומו הוא מנהג פשוט לכתוב כן. וע"ש עוד במעשה שטעה הסופר באבי המגרש שהיה צריך לכתב וועלוויל וכתב וועוויל והשמיט הל' הראשונה וכבר ניתן הגט והיה בדבר עיגון גדול והסכימו להכשיר במקום עיגון גדול מאחר שהשינוי הוא רק בכינוי של אבי המגרש. (ע' בט"ג אות א' ס"ק ל"ט) והנקודות שוות כו' ע"ש וצ"ע למעשה וע' בזה בת' מים חיים ס"ס ס"ב. שם וריידמן. ע' בט"ג ס"ק ט"ז שכתב דצ"ע לפי הברתינו במדינה זו הלעז של שמחה פריד הרי"ש בצר"י וסגי ביו"ד א' כו' ע"ש וע' בשו"ת בית דוד סימן י"ט שיישב זאת בטוב טעם ויובא לקמן בש"נ אות פ' פיגו ע"ש:

אות ז זימל זומלין. עט"ג שכ' הנה לא כתבו שם הקודש שלהם ובס"ש כתב שמעון המכונה זימלין ובתשו' מהרי"ו סי' קמ"ז נראה ששם הקודש של זימלין הוא שמואל כו' ע"ש (וע' בתשובת ח"ס סי' כ"א וכ"ב שכתב דמתשובת מהרי ו שם אין ללמוד ממנה כי בתחלת התשובה שם משמע שהיה שמו בנימין כו' ובקהילתו קורין לתורה משולם (ובסביבותינו קורין לתורה שמחה) גם הביא שם בשם גדול א' שרצה לומר דזימל אינו שם לע"ז כלל אלא הוא שם קטנות משם זמה הכתוב בד"ה א' קפיטל ו' וע"כ אין לכתוב המכונה זימל כ"א דמתקרי והוא ז"ל לא הסכים לזה כי רחוק מאוד שיקרא אדם מישראל שם בנו זמה שהוא עצת חטאין דהכי מסיק רבא במס' ע"ז י"ז ע"ב כו' ואין ללמוד מדורות הראשונים ולכן פשוט דהוא שם לעז. ע"ש עוד בענין אחד שהיה נקרא בפ"כ זימל ולתורה עולה בשם נפתלי וכ' שם כמה חילוקים דאם ידוע שנקרא בעת המילה נפתלי יש לכתוב בגט נפתלי המכונה זימל אע"ג דאינו יוצא משם נפתלי וה"ה אם יקרא בעת המילה בשניהם יחד נפתלי זימל אין לכתוב בגט שניהם יחד אלא נפתלי המכונה זימל ואם אינו ידוע אם ניתן לו שם נפתלי אז או אח"כ יש לחקור בבני משפחתו ואחר מי נקרא זימל איך היה שם קודש שלו וכעין עובדא דמהרי"ל המועתק בטיב גיטין סוף שמות אנשים ס"ק ך"ד בשם זלמן שמריה שצוה מהרי"ל לשני אנשים לילך לבית החיים לחקור במצבות קברי משפחתו כו' ואם ניתן לו שם נפתלי אח"כ מחמת חולי נחלקו בזה הב"ח והב"ש בסי' קכ"ט סק"ל שדעת הב"ת דיש לכתוב בכה"ג דמתקרי על שם הראשון אפילו הוא של לעז והב"ש דחה זה דלא משמע כן בת' מהר"ם מינץ ורמ"א ובנו"ב תניינא סי' קי"ט רצה לכתוב בכה"ג דמתקרי לולא שהר"ם מינץ לא כ"כ והגאון מהרז"מ בטיב גיטין מחזיק בדעת נו"ב דלא כמהר"ם מינץ (באמת גם הנו"ב עצמו בסוף התשובה מסיק כן לדינא כמו שהעתקתי לשונו בסי' קכ"ט ס"ק מ"ז ושם הבאתי דכ"ד מהרא"ש סי' ך"ו הובא בג"פ סקפ"ב ע"ש) וכ"ז בניתן שם נפתלי מחמת חולי אבל בלא ניתן מחמת חולי אלא הוא בעצמו לא ידע לקרות עצמו לתורה וחידש לו שם נפתלי וכיוצא בו גם מהר"ם מינץ והב"ש יודו ואין ספק אצלי שצריך לכתוב נפתלי דמתקרי זימל דע"כ לא קאמרי מהר"ם מינץ והב"ש אלא בנשתנה מחמת חולי משום דדעת המברכים לעקור שמו לגמרי ולקבוע לו שם אחר ואז נעשה זימל מכונה לשם נפתלי השני וכן שם זלמן לשם שמריה וכיוצא בו אבל בלא נשתנה מחמת אולי אלא שהוא בעצמו חידש לו שם קודש דלא נעקר שמו הראשון בודאי דלא שייך לכתוב עליו מכונה שקדם לו כמה שנים והיה שם עצם שלו אלא יש לכתוב דמתקרי אפי' הוא שם לעז ועובדא דבית מאיר בסי' קכ"ח סי"ב שכ' בנימין המכונה וואלף אע"ג דהתם שם וואלף היה לו מקדמת דנא ושם בנימן נתחדש לו עכשיו יש ליישב דהתם נמי ברצון קא עקר שניהם כו' עש"ה וע' בתשובת חמדת שלמה סי' ע"ה ג"כ מזה):

אות ח חנינה בה' אע"ג דאיתא בש"ס באלף מ"מ כותבין בה"א כו'. ע' בט"ג ס"ק י"א ובגליון ש"ע הגאון רע"ק איגר ז"ל כתב וז"ל עיין בסדרי טהרה בפי' למס' נדה דף מ"ה בד"ה וסימנך וזאת לפנים בישראל עכ"ל. ור"ל דשם כ' בשם ספר אמרי שפר לפרש האי סימנא דאיתמר בש"ס שם לפי שתיבת בישראל הוא עולה מספר רב ורבי חנינה. דהיינו חנינה בה' וכמ"ש הב"ש בשמות הגיטין שכן יש לכתוב חנינה בה' ונכון הוא ע"ש:

(שם) חלוונא. עט"ג ס"ק י"ז ושמעתי בשם הגאון הצדיק מו"ה יעקב מאיר ז"ל מק"ק יאלאווקא שפעם א' שאל אותו אחד מתלמידיו על שורש שם חלוונא והשיב תיכף כי לפי גירסא שלנו נזכר פ"א בש"ס שבת קל"ט ע"ב אמרו ליה רבנן לרב אשי כו' ואמרי לה רב הונא בר חלוון שמי' (והאל"ף שבסוף נוסף כמו גבי בערא וואלפא וכדומה) אך גירסת הרא"ש שם חלזון וגי' הרי"ף חליון ע"ש. והנה מעת בואי למדינה זו שמעתי שכולה קורין שם זה חלונא בחולם אך לא בחולם ממש רק בחולם שבור ונוטה לקמץ ומלאופם והוא חולם בלשון דייטש כמו טויב טרויב וכדומה וחולם כזה לא נמצא בלה"ק רק בל' דייטש אין חולם אחר רק כזה ולכן נראה לכאורה דיש לכתוב במדינה זו חלוינא בויו ויוד ואף שבקריאה אין הרגש יוד מ"מ ידוע ומפורס' שכן דרך כתיבת לשון אשכנז בכל ספרי תנ"כ הנדפסי' בל"א ובכל האיגרות שכותבי' כן לחולם כזה וכמ"ש בס' חוקי דרך בענין שם קויפמאן. אמנם יותר נכון לענ"ד לכתוב חלאונא בא' ויו כי אז נכתב ממש כמו שהוא נקרא כי חולם כזה קריאתו נוטה לקמץ ומלאפו"ם ולמעשה צ"ע ועמ"ש לקמן בש"נ אות ט' טובא:

אות י' יצחק. וא"צ לכתוב הכינוי חקין כו' או איסק כו' עט"ג (ועיין בתשובת מים חיים סי' ס"ג אות כ"ז שכ' וז"ל לסדר הגט לכתוב שם אבי הבעל איציא והיינו החניכה שלו שהיה נקרא כן בפי כל גם בפניו תמיד ועיקר שם הקודש שלו לא נוכל לידע בבירור מחמת שהיה איש כפרי תמיד ונפטר זה כמה שנים ושם איציא נכתב ביוד וא' אחר הצ' כמו בשם ליציא בט"ג בש"נ אות ל' סק"ד ע"ש): יהודה בה' כו' ואם חתם א"ע באלף כו'. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל ס"ס קט"ו שכ' וז"ל ובשם יהודא פשוט אם א"י חתימתו כותבים יהודה בה' עכ"ל. וע' בתשובת כנסת יחזקאל סי' כ"ט אודות הגט שסידר אותו הגאון בעל שב יעקב וכ' יהודא כמכונה ליב יהודא באלף לפי שהבעל חתם עצמו כך והוא ז"ל כתב דהא ליתא דאף הט"ז לא דיבר כ"א בשם יהודא שספק אם נקרא על שם יהודה או ע"ש גוברן יהודאין כו' משא"כ יהודה המכונה ליב שהכינוי על שם גור אריה יהודה בזה אף הט"ז לא נסתפק שצריכין לכתוב בה"א ולא תליא בחתימתו שחתם בטעות כו' ובעל ש"י השיב לו דאף שיש סברא לחלק בזה מ"מ הא הט"ז גם בשם גדליה ובשם מתתי' כ"כ והרי שם גד לי' לא נמצא באלף כלל וא"כ לא עדיף הא דמוכיח מן הכינוי ליב שנקרא ע"ש יהודה דקרא מהא דגדליה דלא מצינו כלל בקרא באל"ף ומה"ט לא פסק בס"ש כוותיה בשם גדליה כמבואר בב"ש שם דלהט"ז כל שהוא חותם כך מאיזה טעם שיהיה פסול ואף שהב"ש חולק בדיעבד מסכים עמו לענין לכתחילה אפי' בשם גדליה וכ"כ באות מ' על שם יהודה ושרה כו' ושם שרה לא מצינו באלף וכ"כ הב"ש בסי' קכ"ט סק"ן על הא דכתב רמ"א ומיהו אם שינה וכתב ה' במקו' א' כו' ומ"מ איני אומר קבלו דעתי כי הרוצה לכתוב יהודה בה' אף אם חותם באלף יש לו נמי על מה לסמוך כאותן הפוסקי' שחולקין על הט"ז אפי' לכתחילה כו' ובעל כנ"י חזר והשיב דדוקא גבי גדלי' ומתתי' שי"ל שבכוונה חותם עצמו לכבוד השם משא"כ יהודא באלף ודאי טעות כו' ע"כ אין ספק שאם נקרא ליב יש לכתוב בה"א וכן ראיתי מרבותי מסדרי גיטין עכ"ד ע"ש היטב. ועיין בס' ישועות יעקב ס"ק י"ט שכ' דכן הנכון והראוי לעשו' בזה כדעת הכנ"י ע"ש: (ועיין) בתשובת נו"ב תניינא סימן קי"ט בענין מאיר יהודא ונקרא מאיר ליב כתב וז"ל ובשם יהודה שאני כותב כאן בה' לבסוף ולא באלף והוא נגד דעת הט"ז (מזה מוכח דלא שמיעא ליה או דלא ס"ל חילוקו של בעל כנ"י הנ"ל) לפי שבנדון זה גם הט"ז מודה כי ראיתי חתימת הבעל שכ' יהודי לא באלף ולא בה"א רק ביו"ד והוא מחמת שהוא עם הארץ וחותם בשיבוש ואין משגיחין בחתימתו ושוב כותבין שם יהודה ככתוב בתורה עכ"ל. וע' עוד בס' טיב גיטין סק"ט מ"ש בזה. ובס' גט מקושר כאן ובאזת מ' ובסג"ר אות י"ט הסכים להלכה דהעיקר כדעת החולקין על הט"ז ואין משגיחין כלל בחתימה אם הוא בשיבוש כגון שחות' יהודא או מתתיא באלף ויש לכתוב השם כראוי לכותבו כו' ע"ש ויובא לקמן בכללי השמות אות א'. עיין בשו"ת קרית חנה ס"ס ל"ח כ' שם שראה מעשה ממורו הגאון בעל מנ"י לכתוב יהודא בא' באשר שחתם עצמו כך אף שהחותם היה מעמא דארעא כו' אכן כעת נתחדשה הלכה וסידר מ"ו הגאון אב"ד כו' גט לבת אחד ששמו ליב וחתם עצמו יהודא בא' ואפ"ה צוה לכתוב בה"א ואמר שכן קיבל מרבותיו כו' וגם העיד בשם הגאון מהר"ר הירץ ז"ל אב"ד דלבוב שכתב יהושע במי שחתם עצמו יושע אף שמצינו כן בקרא דמ"מ עיקר השם יהושע הנקרא ע"ש יהושע ולא השגיח בהחתימה כלל עכ"ד ע"ש. שם מיהו אם חתם א"ע באלף אחר היוד כו'. עיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' נ"ב אות ב' במעשה שהיה אבי המגורשת נקרא בפי כל יודא וגם חתם עצמו כך ולס"ת עלה בשם יהודה והורה רבו הגאון בעל נו"ב ז"ל בצירוף הב"ד מו"ש לכתוב בת יהודה דמתקרי יודא וכן עשו אחריו הלכה למעשה ע"ש. ונראה פשוט דהיינו משום שחתם עצמו ג"כ כך יודא ולשיטתיה אזיל דס"ל כדעת הט"ז דהולכין אחר חתימתו כמובא לעיל אבל אם היה רק נקרא כן בפי העולם לא היה צריך להזכיר כלל שם זה יודא דהוא קיצור השם וע' בט"ג ס"ק י"א:

(שם) המכונה ליב המכונה ליאון. עט"ג ס"ק י"ב (ועיין בתשובת מים חיים סימן ס"ג אות כ"א כתב כ"א סדרתיו לכתוב בגט שם לעווין בעי"ן אחר הל' ולא ביו"ד כמ"ש בט"ג. שקריאת הל' הוא בסגול כמו לעמבערג ואם שהסגול אינו מודגש כ"כ ע' בט"ג בש"א אות ש' סק"ו שיש סגול ומלאפום מודגשי' ושאינם מודגשים כ"כ וכן ראיתי שחתם כן מדקדק אחד כו' עכ"ל:

(שם) אבל כותבין המכונה ידל. ע' בט"ג שכ' נראה שר"ל כשהעולם קורין

ידל היו"ד בקמץ והדלית בפתח יש לכתוב כינוי זה דדוקא יודל במלאפום א"צ לכתוב עכ"ל וכ"כ עוד בסוף אות זה. והוצרך לפרש כן ולא כפשוטו שנק' ידל בחירק תחת היוד משום דבמדינתינו אין הפרש והיכר במבטא בין מלאפו' לחירק כמ"ש הוא ז"ל בכמה דוכתי ובש"נ אות י' סק"ב וא"כ הוה זה כמו יודל שא"צ לכותבו אבל אכתי צ"ע דהא מדברי הב"ש שם גבי שם יטא לא נראה כן וא"כ שפיר אפשר לומר כוונת הב"ש כפשוטו שנקרא ידל בחירק וצ"ל משום דלא שמיעא ליה שם זה. אמנם במדינתנו שכיח טובא שם זה ידל בחירק ושמעתי דחילוק מקומות יש במקומות שמדברי' בלשון אשכנזי נקי קורין ידל ביוד בתחלתו וממשיכין היוד בת"ג לכן כותבין יידל בשני יודין ובסביבות אלו קורין אידל באלף בתחילתו וכותבין כן המכונה אידל כמו איצל איזק איסק ועמש"ל בש"נ בשם יטא:

(שם) יששכר בשני שינין. עיין בתשובת נו"ב תניינא סי' ק"ז בענין הגט שהובא מ"י שליח ונכתב בו שם אבי המגרש ישכר המ' בער וחששו בזה שנכתב ישכר בחד שין. וכתב וז"ל שאלמלא היה בא לידי בהיותי במדינת פולין מגרש ששמו בער אף לכתחילה הייתי כותב ישכר המ' בער ולא הייתי משגיח בס"ג לכתוב יששכר כי כל בער במדינת פולין ששם הקודש שלה' יששכר חותמי' עצמן ישכר בשין אחת וכן עולים לתורה מה בכך שלא מצינו בכל תנ"כ רק בב' שינין כיון שחתימתו ועלייתו לתורה הוא בחד ש' ואיפכא הייתי חושש שאם היה נכתב בשני שינין לפוסלו שזה אצלי גרוע משם יודא שחשש הט"ז לפסלו אם שינה מחתימתו וכתב יהודה אבל כ"ז אני דן על מדינת פולין אך מיום בואי למדינות אלו אני שומע עולי' לתורה בשם יששכר בב' שינין. וכן אני אומר בגט הזה אם אבי המגרש היה חותם עצמו ישכר בחד ש' או שהיה עולה כן לתורה הגט הזה כשר אבל אם אית ביה תרתי לגריעותא שחות' ועולה בב' שינין הרי זה שינוי השם ממש וגרע זה מאם היה שמו ישכר לחוד בלא כינוי בער כי מי ששמו יששכר רוב העולם קורין אותו שכר וא"כ אף שחות' ועולה לתורה יששכר מ"מ אולי ה"ה ישכר הוו כמו כינוי אבל כיון ששמו בלעז היא בער וכל העול' קורין אותו בער לא הוי ישכר לא עיקר השם ולא כינוי רק שינוי השם ממש וזה גרוע יותר משאר שינוי שם אביו כשמגרש בעצמו שלא ע"י שליח שהפסול הוא רק שיאמרו אחר גירש כו' אבל ע"י שליח חוששין שמא באמת אחר הוא ואף שהשליח העיד שהוא מכירו כו' ובהא סלקי שאם יש חדא לטיבותא או חתימה או עליה לתורה היה בחד ש' יש להכשירו במקום עיגון כזה אבל אם תרתי המה לגריעותא שהחתימה ועליה לתורה הם בב' שינין אין להכשירו. ובפרט שהארכתי במקום אחר (הוא בסי' קי"ג הובא לעיל סי' קכ"ט ס"ט ס"ק י"ט ע"ש היטב שבגט המובא ע"י שליח צריך ע"פ דין ממש להזכיר שם האבות וכיון דצריך להזכירו ממילא השינוי פוסל בו עכ"ל ע"ש וע' בתשובת בית אפרים סי' קי"ב ובספרו טיב גיטין אות י"ד. וגם בתשובת רש"י שאלה סימן ס"ז ובס' גט מקושר כאן ובקו"א אות א' מענין זה:

(שם) כתב רש"ל דא"צ לכתוב יוסף המכונה יוסל או יוסלין או יאסל כו' (עיין בתשו' חתם סופר ח"ב ס"ס כ"ה שבא לפניו שם יאסל ליב וכתב יוסף יהודה המנינה יאסל ליב אע"ג דא"צ לכתוב יאסל שהוא שם קטנות מ"מ כיון שרצינו לכפול שם יוסף טוב יותר לכתוב בשם הכפיל (כמו) שהוא כינוי שם קטנותו ונוכל לכתוב המכונה ולא דמתקרי ע"ש (ולכאורה משמע קצת דר"ל אפי' אם לא הי' צריך לכתוב כינוי ליב רק כיון שצריך לכפול שם יוסף אך מדבריו ס"ס י"ח ובסי' קט"ז גבי שם מאיר ליב לא משמע כן אלא דוקא היכא דצריך לכתוב כינוי ליב משא"כ היכא שנקרא יאסל לבד י"ל דא"צ לכתוב רק יוסף יהודה דמתקרי יוסף ועמש"ל סי' קכ"ט ס"ק נ"ג מזה) ועמ"ש לקמן אות ?מ' ושם בסי' כ"ד ע"ד מי שנקרא מעריסה יוסף ושוב נקרא בפי קוראיו יאזעף נ"ל דצריך לכתוב יוסף המכונה יאזעף אע"פ שהסכימו האחרוני' שא"צ לכתוב המכונה יאסף היינו טעמא משום דכן דרך האשכנזים שקורין החולם כעין קמץ קטן ויאסף בקמץ קטן נראה הברתו כמו יוסף בחולם וכ"כ בט"ג אבל יאזעף שם אחר הוא לגמרי והם מתכוונים לשנות שמם העברי בשם הא"י ממש כידוע ויאזעף נקרא בקמץ גדול בהמשכת היוד והתזת הזי"ן ונמשך בסגול זעף כידוע ע"כ צריך לכתוב יוסף המכונה יאזעף עכ"ל:

(שם יהושע. והטעם דמשנים כאן חתימתו כו' (עיין בתשו' ח"ס ח"ב סי' קי"ז אודות אחד שקורין אותו לתורה יהושע בסין שורקית וחותם עצמו יהושיע ביוד חירקית איך לכתוב בגט וכתב דודאי יש לכתוב לכתחל' רק יהושע בלי יוד ולקרות בגט בשין שורקית כאשר עולה לתורה ואין להשגיח על חתימתו בשיבוש וכמ"ש הב"ש במי שחותם עצמו יאושע כו' ואפי' להט"ז דמחמיר בשם גדליא כשחותם עצמו באלף וכתב בה"א דפסול אע"פ שלא נמצא כן וגם אין שינוי במבטא ולדידי' אה"נ דפסול בחותם עצמי יאושע וכתב יהושע מ"מ בנ"ד יכשיר אפי' לכתחלה דהתם י"ל דקפדי בני משפחה וקבעו לשם זה בא' במקום ה"א מפני כבוד השם הקדוש כו' אבל בנ"ד דלא שייך שום קפידא והחותם עצמו עומד לפנינו ואינו יודע שום טעם וסברא אין לנו לומר אלא או שנשתבש או שהוא כנוי וחניכ' לשם הקודש שלו וכיון דכ"ע יודעין כן ליכא לעז וכותבין כן לכתחלה ועוד י"ל שהוא קצת שם דנערות וקיצור השם שהשורק קשה במבטא לקמץ השפתים וקורין יושיע בחירק ועי"ז חתם כן וא"כ הוי כמו יצחק חקין כו' וע"כ אין ספק לכתוב לכתחלה בגט יהושע ולקרותו בשורק ע"ש וע' בט"ג ועמש"ל בשם יהודה):

שם ישעי' ואם אומר דשמו בואו או בלא ו' שומעין לו. (עיין בתשו' ח"ס ח"ב סי' כ"ה שכ' וז"ל וע"ד שם אביו ישעי' ועולה לתורה ישעיהו בוי"ו וגם הוא אומר שבודאי נקרא כן בויו וכבר כ' הב"ש דנאמן על כך אלא שמעלתו מסופק כיון שחותם עצמו ישעי' ברשימה על היוד והב"ש כתב גבי שם אלי' בשם ס' שמות דאין דרך לעשות רשימה בשביל ב' אותיו' לע"ד היכי שהוא מעיד שכך שמו אין הרשימה סותרת לעדותו כי דברי ס' שמות הנ"ל בלא"ה צ"ע כו' וא"כ עכ"פ כשהוא לפנינו ומעיד על כוונתו נאמן ואין הרשימה סותרת עדותו כלל וכותבין ישעיהו בוי"ו (וכן הוא דעת ס' גט מקושר וכמש"ל גבי שם אלי') אמנם אי לא נודע קריאתו ואז צריך ב' גיטין צריכים לכתוב וליתן תחלה שם ישעיה בלא ו' כדעת רש"ל כו' וכן עשינו מעשה בשם גדליה כו' עכ"ל):

שם אבל כותבין יחיאל המכונה מיכל (עיין בתשו' ח"ס ח"ב סי' קט"ז שכ' ע"ד מי שנקר' בתור' יחיאל ובל"א מאכל וכן חותם עצמו פשוט דיש לכתוב יחיאל המכונה מאכל כמו שנקרא בפ"כ וכמו שחותם עצמו ואין תולין בטעות כו' ע"ש ועמ"ש לעיל אות ה' הירש וגם עיין בט"ג לקמן אות מ' בשם מערקל ובש"ג בשם מיכלה):

אות ל ליבא אם קורין אותו כן יש לכתוב כן כו'. (עיין בתשו' מיים חיים סי' ס"ג אות כ' שכ' וז"ל בשם ליבש אם לכתוב ואו אחר הב' עיין (בט"ג) בשם אבוש ובשם בושקא אמנם ראיתי חתימת שני רבנים גדולים שחתמו ליבא בלא ואו וע' בט"ג בש"נ אות י' סק"ח בשם יחט (דשם כ' דאף שקצת קורין יחוט במלאפים אבל אין נרגש כ"כ יש לכתוב יחט בלא ואו כו' ע"ש) וכמו זכר לדבר בב"ח א"ח סי' א' ובשו"ת ב"ח סי' פ' נזכר שם ר' ליבש מלובלין בלא ואו כו' כן ראיתי הסכמת הגאון פני ארי' חתם שמו ליבש בלא ו' וכן מוזכר בפתח השער ובהסכמת הגאון נו"ב שם ובתלתא זימני היה חזקה לנהוג לסדר שם ליבש בלא ואו אחר הב' עכ"ל ועמש"ל אות א'):

אות מ מתיר. וא"צ לכתוב המכונה מייאר ע' בט"ג סק"ח שכ' ונפלאתי על הגאון בעל נו"ב במ"ת עכ"ל וכוונתו על תשובה קי"ט הובא לעיל סי' קנ"ט סט"ז ס"ק ט"ל במי ששמו מאיר יהודה ובפ"כ נקרא מייאר ליב שיש לכתוב מאיר יהודה המכונה מייאר ליב ע"ש אך באמת לא נפלאת היא דבשם מאיר ליב לבד גם הנו"ב מודה דא"צ לכתוב המכונה מאייר חד לפי שנקרא ג"כ יהודה וצריך בלא"ה לכתוב כינוי ליב ממילא צריך לכתוב ג"כ מייאר כמו שנקרא בפי העולם מייאר ליב וזה פשוט. שוב ראיתי שהרב בעל ט"ג בעצמו כ' סברא זו בליקוטי שמות סעי' ך' בשם איצק הירש וכ' שם שכן מביא דעת הנו"ב שכ' לכתוב המכונה מאייר ליב ע"ש (וכ"ש בתשו' חתם סופר ח"ב ס"ס י"ח ובסי' קט"ז ע"ש ועמ"ש לעיל אות י' יוסף) . והנה במדינתנו שכיח שם מארים וכותבין כן מאיר המכונה מארים בא' אחר המ"מ:

שם מתתי'. לכאורה נראה בשמות כאלו יהודה שרה או מתתיה אן גדלי' וחותם עצמו כך בה' ונכתב בגט בא' הוי שינוי כו' ואם חותם א"ע באלף נראה לכתחילה אין משנין חתימתו כו' ע' בס' ג"מ שכ' ע"ז וז"ל ולפע"ד אני אומר לא תצייתינהו להני כלל' דברי הרב ב"ש בזה כי כבר כתבתי בתשוב' ובט"ג אות י"ט דמ"ש לילך אחר החתימה אין לזה שורש וענף ומה שנזכר ברא"ש פ' השולח דמה שנקרא בו נקרא חניכה ושם המובהק הוא שחותם היינו בשמות נפרדים כמו יהודא שנקרא ליב כו' ודוקא באלו השמות יהודה ליב או זאב וואלף וכדומה שידוע לכל שאין זה עיקר שמם חשבינן החתימה לעיקר ואף באלו כשר אם נכתב כאשר נקרא כמו חניכה אבל להבחין באותיות שחותם המגרש אין איש שם על לב כלל ופשיטא דאם נכתב השם כראוי אפי' מי שיודע שחותם בענין אחר לא יאמר לא זה המגרש כו' ואם חותם ראוון על שם ראובן אטו נכתב בגט כן הא ודאי ליתא ואפי' בדיעבד יש לפסול אם כתב ראוון כאשר הוא חותם דמקרי שינוי כו' מעתה נראה בשמות אלו יהודה מתתיא גדליא וכדומה מ"ש הב"ש שאם חותם בא' אין משנין חתימתו חומרא זו קולא היא דלדעת האחרונים דס"ל דלא משגחינן בחתימה צריך דוקא לכתוב בגט כראוי וא"כ יש לכתוב כולם בה"א כו' מיהו אם כתבן בא' ליכא שינוי גמור לפסול בדיעבד כיון שידוע שדרכו לחתום בא' א"כ י"ל שגם הסופר כתב כן כיון שאין שינוי בקריאה כלל ולא שייך לתלותו בשם אחר. אמנם בשם שרה משה שלמה וכדומה אם כתבם בא' שרא משא שלמא אף שאין הפרש בעצם בין א' נחה לה' נחה מ"מ הוי שינוי שם כיון שלא נכתב כמשפט לה"ק י"ל שזהו שם אחר לגמרי (דהיינו שרא יקראו בשין ימנית ובפתח ומשא יקראו בשין שמאלית והמם בפתח ושלמא יקראו השין בפתח) ופסיל אפי' בדיעבד ואין משגיחין בחתימה כלל כו' (לענ"ד אפשר דאם אירע כך באבי המגרש או אבי המתגרשת שכ' בגט ראוון משא שלמא אפשר לצדד להכשיר לפמ"ש ולעיל סי' קכ"ח ס"ק י"א בשם התו"ג דבשם העיר אם כ' לישנא דמשתמע לתרי אפי' כל שאין הכרח לומר שהיא עיר אחרת ויש לפרש שהיא אותה העיר לא פסלינן דלא גרע מלא נכתב כלל רק בשמו ושמה כל שיש לפרש שינוי אף שאין השינוי מוכרח הוי כלא כתבו ופסול ע"ש ולפ"ז בשם האב דאם לא כתבו כלל כשר כדלעיל סי' קכ"ט ס"ט ממילא דינו ממש כשם העיר. ועוד יש סניף לזה מכח דברי הב"ח שהובא לעיל בסי' קכ"ט סק"ה וז"ק כ"ח דבשם האב כשר אפי' בחניכה שאין ידיע וניכר כל שאינו שינוי ממש ע"ש וצ"ע) ולכן ליתנייהו להני כללי דכיילי האחרונים באותיות מתחלפים וכדומה רק הכל תלוי שיהא הגט נקרא ולא יהי' שינוי בשם המגרש כאשר היא נקרא וצריך לשום לב לעיקר השם אם תשתנה הקריאה בשביל השינוי לשם אחד מאשר נקרא וכל זה ברור לאמיתה של תורה עכ"ד ע"ש:

שם מורדוש. עיין בתשו' גאוני בתראי ר"ס ג' (והובא לעיל סי' קכ"ט ס"ק מ"ב) דחיתא שם מרדכי המכונה מרדוש בלא וי"ו ע"ש:

אות ס סעדיה. ובארצות אלו קורין לכל ישעיה שעיה לכן נ"ל לכתוב סעדיה דמתקרי שעיה. כו' עיין בס' גט מקושר כאן ובכללי השמות סעיף י"א ובסג"ר אות י"ט ס"ק י"ג שחולק על זה ומסיק דלעולם יש לכתוב עיקר השם כראוי לכותבו ולשון דמתקרי אינו אלא לומר שנקרא בשם זה ישעיה אבל אינו מורה שתהא קריאת העולם בדיוק כמו שכותבים בגט ולכן העיקר לכתוב דמתקרי ישעיה ע"ש ועמ"ש לקמן בש"נ אות ב':

אות ש' שמואל. וא"צ לכתוב המכונה מואל. עיין בס' כרם שלמה דכותבין שמואל המכונה שמעלקא כן מצאתי בכ"י מהגאון בעל חתם סופר.

שם: שמריה בלא ואו אחר הה"א אם לא שידוע שחותם כן עיין בט"ג ועיין בתשו' חמדת שלמה סי' ע"ד מענין שם זה:

בשמות נשים אות א אלז גוטא כו' (עיין בתשובת מים חיים סי' ס"ג אות י"ד שכ' פ"א סדרתי נכתוב שם אשה שנקראת בשם הלע"ז של זקינה היינו אלטא הגם שא"א הגאון ז"ל לא נהג לכתוב הכינויי' של זקן וזקנה וכדמות ראיה מהא דאיתא שא"צ לכתוב קליין יעקב וע' בשם מרים מעזי כו' אולם האשה הזאת כמעט לא נודע לה שם אחר כלל מחמת שהקפידו שלא לקרותה רק בשם אלטא וזה שמה שנקראת בפי כל וכתבתי באלף לבסוף כי הט' היא קמוצה ואם כי אינה נרגשת כ"כ הוא מחמת מהירו' המבטא כמו שם זלאטא כו' ואם היה מזדמן לי בכה"ג בש' איש הייתי כותב אלטר ואחר הט' לא הייתי כותב שם אות המורה על הניקוד כמבואר בת' מהרמ"ל סי' ק"ב בשם קורק' הובא בט"ג עכ"ל ע"ש):

אות ב בריבא. וכתב במ' מהר"ם מינץ אפילו נשתכח שם צפורה כותבין שניהם וליתא כו' ע' בט"ג סק"ב שכ' תמיהני דהמעיין במהר"ם מינץ יראה שגם דעתו שאין לכתוב שם בריב' שנשתקע כו' ע"ש. ולע"ד אני תמה על תמיהתו כי באמת דברי הב"ש נכונים ולהגאון בעל ט"ג נתחלף לו בין שם צפורה לשם בריבא כי ראיתי בגוף התשובה שם סי' ס"ד (העתקתיו בסי' קכ"ט סט"ז ס"ק ט"ל) מבואר שם שגם שם צפורה נשתכח וכתב הר"ם מינץ בפשיטו' דיש לכתוב רחל דמתקריא צפורה כיון דשם זה היה לה עד ח' שני' בזו המדינה ואפשר למצוא מקצת ב"א שזוכרין שהיה שמה צפורה אבל שם בריבא א"צ לכתוב כלל כו' על זה חולק הב"ש דאף שאפשר למצוא מקצת שזוכרין אין לכתוב כלל שם צפורה כיון דעכ"פ נשתקע שאין קורין אותה כלל בשם צפורה רק בשם רחל וזה ברור: וע' בג"פ סימן קכ"ט ס"ק צ"ו הבאתיו שם ס"ק נ"ד מבואר ג"כ דאף בכה"ג שידוע למקצת בני העיר דהיה לו שם זה דנשתקע אין לכתוב ג"כ שם דנשתקע ואפילו בדיעבד פסול אם לא במקום עיגון ושעת הדחק ע"ש. שם בילא. ע' בט"ג לעיל בש"א אות ו' סק"ב שכ' וז"ל גם היוד אשר אחר הבי"ת בשם בילא היא זר' (ר"ל שאינה ע"פ דקדוק לת"ק רק ומ"מ כותבין יוד לפי שכך הורגלו לכתוב בשמות לעז כמו ריזל פרידא וכדומה) שלא מצאנו במקרא יוד אחר צר"י רק שני זרים לדרשא תעשה המנורה רוקע הארץ שמבואר בספרי המדקדקים עכ"ל. ואיני מבין דבריו כי נמצא הרבה במקרא וגם בשמות בני אדם שהוזכרו בתורה נמצא כן קינן עילם עיפה תימא אונן תימן הימם עיבל מהיטבאל. ומ"ש המדקדקים כי רק אלו שני זרים הכונה בכה"ג שהצר"י הוא תחת אות השמוש אין לבא אחריה יוד ובאמת לא נמצא חוץ מאלו השנים: שם ואם ידוע חתימתה ושינה כו': ע' בט"ג סק"ז שכתב לענ"ד אין להקפיד כ"כ בשמות הלעז וחתימת האשה שידוע דנשי לאו דיני גמירי ואין ראיה מה שחותמת עצמה בשביל איזה כוונה או קבלה מאבותיה ואף שיראה הרואה שינוי מהחתימה לא יוציא לעז בשביל זה שהרי אין שינוי במבטא כלל עכ"ל ונראה דר"ל דאין להקפיד לענין דיעבד אבל לכתחילה גם הוא ז"ל ס"ל דאין משנין חתימת' ואם חותמת בה' יש לכתוב כן וכן מבואר בדבריו בכ"מ. גם לעיל ס' קכ"ט סט"ז ס"ק מ"ג כתבתי בש' הגאון אבל נו"ב ז"ל שציוה לכתוב עלקה בה' לפי שחותמת עצמה כך וכן כתבתי כן שם בשם הגאון מהרי"מ ז"ל מבריסק בענין שם אשה פיגה ע"ש. אמנם כעת ראיתי בשו"ת קרית חנה ס"ס ל"ח בענין עם אשה פיסלא כתב ששמע מהגאון אב"ד דק"ק מיץ דאין להשגיח בהחתימה אפילו לכתחילה ובפי' אמר לו דחתימת האשה לא מעלה ולא מוריד כי נעשה שלא בהשכל ואין חכמה לאשה כו' ע"ש ועמ"ש לקמן אות ט' גבי שם טאלצא:

שם מכל זה נשמע דס"ל אם ידוע שם העריסה כותבים רק שם העריסה כו'. הנה הב"ש האריך הרבה בזה וקיצור כלל הדינים היוצאים מדבריו בזה הוא כך. דאם שם העריסה הוא שערליין (או שערכיין או שעריל וה"ה רעכיל רעכליין ושאר שמות כיוצא בו שניכר שם הקודש שממנו נגזר שם זה) דעת הרמ"א ורש"ל וט"ז וב"ש כולם שוים דכותבין שערליין רק הרמ"א לא ביאר מה דינו בדיעבד אם כ' שרה ומהרש"ל כ' בהדיא דאם כ' שרה פסול (ובט"ג סק"ח הביא בשמו דאפי' כ' תרוייהו שרה המכונה שערליין פסול) וכן הסכימו הט"ז והב"ש ואם שם העריסה היה שרה ועכשיו נקראת שערליין דעת הרמ"א דכותבין רק שם העריסה שרה ורש"ל כתב דיכולין לכתוב או שם העריסה או שם שנקראת בו. ודעת הט"ז דנכון לכתוב שניהם שרה המכונה שערליין וכ"ד הס"ש וכן הסכים הב"ש ובדיעבד אם כתב שם העריסה כשר וכן אם כתב רק השם שנקראת בו כשר. ואם א"י שם העריסה דעת הס"ש דטפי עדיף לכתוב אנת אנתתי דמתקריא שערליין ודעת הב"ש מבואר דיש לכתוב רק שערליין לחוד. וכל זה בשערליין וכיוצא שאין הנקודות שוות לשם שרה אבל אם נקראת שארקה שהנקודות שוים כמו שרה דעת הט"ז דאפילו אם שם העריסה הוא כך שארקה יכול לכתוב רק שרה ודעת הב"ש דבכה"ג דשם הערסה הוא שארקה או שא"י איך היה שם העריסה יש לכתוב לכתחיה שארקה ובדיעבד אם כתב שרה כשר ואם ידוע שם העריסה שרה א"צ לכתוב רק שרה זהו תורף דברי הב"ש בזה:

ועיין בס' גט מקושר שחולק על עיקר חילוק זה דשם העריסה מאחר שאין לזה רמז בראשונים כלל ובגמרא בההיא דהוו קרי לה מרים ופורתא שרה לא מפליג כלל בשם העריסה רק שם הנקראת בפי כל ודעתו להלכה כשנקראת שערל מירל מירוש רעכיל וכיוצא שהנקודות משתנות באופן שנראה לרוב כשם אחר אף בידוע שם העריסה שרה או מרים או רחל מ"מ יש לכתוב רק כמו שנקראת (ובשערל נכון לכתוב סערל בס' שיהא נקרא יותר יפה ע"ל אות ש') דבנשים שאין עולין לתורה אין נודע לכל המקור וכיון שכותב כמו שנקרא עכ"פ לא גרע מחניכה אבל לכתוב שם שרה יש לחוש דמקרי שם שאין אנו יודעים בו ביותר דפסול כמ"ש הרמב"ם ובש"ע סי' קכ"ט ס"ב ואף דיש לחלק דבשם זה מסקי אדעתייהו שנגזר משם שרה קשה לחלק בלא ראיה מן הש"ס ולא דמי ליצחק חקין וצפורה פורה דשם הכל יודעין שחקין נקרא יצחק ופורה הוא קיצור השם מצפורה. אמנם אם נקראת שרולה חלולה שמחולה דידוע לכל שהוא שם קטנות בעלמא ודאי אין לכתוב רק שרה חנה שמחה כמו באיש אברמקא או שמואלקא שידוע לכל שהוא עיקר השם ובשארקה שהנקודות שוין וכמעט שהשם נבלע יש לכתוב לכתחיל' שארקה ואם כתב שרה לא פסול כו' יא"א לבאר הכל רק החכם יבין מדעתו לדמות מלתא למלתא עכ"ד ע"ש:

ודע דלכאורה איכא למידק דהא גבי שערליין ושם העריסה היה שרה ס"ל להרש"ל דיכול לכתוב שם העריסה שרה דלא כמו שנקראת וגם הב"ש אף דבשערליין אינו מסכים לזה מ"מ בשארק' שהנקודות שוות מסכים דאם ידוע שם העריסה שרה א"צ לכתוב רק שרה. ואילו לעיל בש"א אות כ' גבי ישעיה דבפ"כ נקרא שעיה ס"ל להרש"ל דדוקא אם עולה לתורה ישעיה כותבין ישעיה אבל אם עולה לתורה בשם אחר כגון סעדיה כותבין סעדיה דמתקרי שעיה כמו שנקרא' בפי העולם ולא כשם העריסה וגם הב"ש הסכים עמו שם ולקמן בכללי' אות י"א. אך באמת לק"מ דדוקא התם דצריך לכתוב דמתקרי ס"ל להרש"ל וב"ש כיון דלשון דמתקרי הוא על קריאת העולם יש לכתוב ממש כמו שנקרא בפי העול' אבל כאן שכותב רק זה השם לבד ס"ל שפיר דיכיל לכתוב שם העריסה כיון שזהו שמה באמת. ולפ"ז יצא לנו בכאן חילוק חדש דדברי הרש"ל וב"ש הנ"ל הוא דוקא היכא דא"צ לכתוב בגט רק שם א' שערליין או שארקה אבל אם נשתנה שמ"ח דצריך לכתוב שם השני ועל הראשון דמתקריא כמבואר בסי' קכ"ט סי"ח אז צריך לכתוב דוקא שארקה כמו שנקראת בפי העולם ולא שרה וכדלעיל גבי שעיה. והנה גם על הגאון בעל ג"מ הנ"ל לכאורה קשה בהיפך דהכא ס"ל דלעולם יש לכתוב שארקה כמו שנקראת ואילו התם גבי שעיה חולק על הרש"ל וב"ש וס"ל דלעולם יש לכתוב עיקר השם ישעיה ולא כמו שנקרא בפי העולם כמו שהבאתי שם בשמו. אך באמת זה לק"מ דהתם דמי ממש לצפורה פורה דהכל יודעין דקיצור השם הוא וצ"ע:

שם ובס"ש מאריך בדינים אלו כו' ובשמות אלו אין חילוק אם נשתקע כו'. עיין בתשובת פרי תבואה סי' י"ט בענין אשה ששמה מליא וכתב שם שאפילו אם הוגד לנו שהיה שם העריסה מלכה א"צ להזכיר שם מלכה בגט כלל מאחר שנשתקע ואע"ג שכ' הב"ש בשם ס"ש ובשמות אלו אין חילוק בין אם נשתקע כו' דבריו תמוהים שנראה שהוא מפרש נשתקע שנעקר ונאבד לגמרי אין זכר למו ואין הדברכן שתיבת נשתקע שרשו שקע ועניינו הוא רק שלילת הבליטה והפרסום ולא עקירה ואבידה לגמרי כמו ככה תשקע בבל ובלשון חז"ל אבנים ששקען בבנין כו' וגם הסברא עצמה שהמציא דלהכי לא קרינן נשתקע משום שהשם הראשון נכלל בתוך שם הב' וכשאדם מזכיר שם הב' מתוך כך זכרהו לראשון הוא סברא לסתור הדין המסובב ממנו דמצריך לכתוב גם שם הראשון דהא האי דינא דלא סגי לן בשם ב' הוא רק מטעם שלא יאמרו אותן שזוכרין שם הא' אם יראו בגט שם הב' שאינה זו המתגרשת ולפי סברת הס"ש שם הב' הוא עצמו מחזיר לזכור שם הראשון על ידו ואיך יאמרו שאינה זו כו' ומסיים ואין כוונתו בכל זה לדחות דברי הב"ש בשם ס"ש אך לומר שדברי הב"ש חידוש הוא ולא ילפינן מיניה לנ"ד די"ל שהב"ש עצמו לא כתב זה אלא לענין השמות שהוא עסוק בהם כגון סעריל רעכיל שלא נשתנו אותיות המורגשות במבטא משם הראשון אבל בנ"ד שנשתנה ונחסר הכ"ף שבתיבת מלכה בשם הב' מליא בשינוי גמיור אולי גם הב"ש מודה דמקרי ונשתקע שם המלכה וא"צ לכתוב שם מלכה רק שם מליא כו' עכ"ד ע"ש:

ולע"ד דבריו צ"ע קצת מ"ש דתיבה נשתקע שרשו שקע כו' לכאורה דתיבת נשתקע האמור בענין זה ע"כ פירושו שנעקר ונאבד לגמרי ואין זכר למו (וכדמצינו במס' ע"ז דף נ"ז דהתם פירושו שנאבד לגמרי ע"ש) דהא כ' הב"י והלבוש והב"ש בסי' קכ"ט סי"ח דאם כתב גם שם הנשתקע פסול ואילו בלא נעקר לגמרי רק המיעוט קורין עדיין בשם הראשון עכ"פ לא היה בדיעבד פסול ואפשר אפי' לכתחילה נמי אין קפידא דהא מבואר בשינוי שם ס"ב בכותב שם בשמות בפי' אין הפרש איזה ראשון דע"כ דהאי נשתקע אינו שלילית הבליטה והפרסום אלא שנשתכח לגמרי דאפי' מיעוט אין זוכרין אותו ממילא מחלק הב"ש שפיר דדוקא באינו נכלל דתוך שם השני כו' וע' בת' מהרי"ק שורש פ"ו ודוק ומ"ש עוד וגם הסברא עצמה שהמציא כו' דהאי דינא דלא סגי לן בשם ב' הוא רק מטעם זה שלא יאמרו כו' לכאורה אין הדבר כן רק מה דפסול בכותב גם שם הנשתקע הוא מטעם זה שלא יאמרו אין זה המגרש אבל מה דצריך לכתוב שם הא' בלא נשתקע לא מן השם הוא זה דהא ודאי בכותב שם שערליין או רעכיל לא גרע מחניכה שהכל קורין בו ולא שייך חשש טעות שיאמרו אינה זו רק שחושש בזה לדעת הרמב"ם שהובא בב"ש סי' קכ"ט סק"א כפי פי' הב"י שם דלא מכשיר בחניכה שהכל קורין בורק בדיעבד אבל לכתחלה צריך לכתוב עיקר השם והיינו דס"ל כיון דבעינן לכתוב בגט שמו ושמה צריך לכתחילה לכתוב השם כהווייתו כמו שניתן לו בעצם וראשונה אפי' היכא דלא שייך טעות שיאמרו אינה זו כגון שיכתוב החניכה שהכל קורין בו אפ"ה לכתחילה צריך לכתוב עיקר השם. וא"ש עוד די"ל שהב"ש עצמו לא כתב זה רק בשרה שעריל כו' הנה מדברי הב"ש עצמו לקמן באות ה' גבי שם הנלא ובאות מ' גבי שם מעזא ובאות נון גבי שם רישקא ובאות ס' גבי שם סאייה מבואר דלא ס"ל לחלק בכך וגם מדברי תשובת אא"ז פמ"א ח"ב סי' מ"ז (יובא לקמן אות ש') בענין שם שאשה מבואר ג"כ דאין חילוק (וע' בט"ג שם) אמנם לדינא דבריו נכונים דאפי' בידוע שם העריסה היה מלכה מאחר שנשתקע ונראה כמו שם אחר אין לכתוב רק מליא כמו שנקראת (ועמ"ש לקמן אות מ') וכמ"ש לעיל בשם הגאון בעל ג"מ וגם בסי' קכ"ט סק"ד הבאתי בשם כמה גדולים דחניכה שהכל קורין בו כשר אפי' לכתחילה ולנן בכל ספיקא שם הנקרא עדיף. אך בדיעבד אם כתבו כך מלכה המכונה מליא וידוע דשם העריסה היה מלכה נראה לכאורה דאין לפסול בדיעבד מאחר דכל הני פוסקים ס"ל דלא חשיב נשתקע בכה"ג וצ"ע:

(שם) בלומא בלימכן כו' (עיין בת' מים חיים סי' ס"ג אות ו' אודות אשה אחת מכאליסא שהיה נשמע קריאת שמה בלומא כאילו הלמד נקודה קמץ ומלאפום כפי המורגל באלה המדברים בלשון גסה אשר אין שום אות ותנועה בלה"ק מורה על הברה זו והורה בזה אביו הגאון ז"ל לכתוב בגט כפי עיקר הנחת השם המוזכר בסדר שמות היינו בואו לחוד אחר הלמד המורה על תנועת מלאפום והביא ראיה מדברי הט"ג בשם הירש ובשם מיכלה ובשם מחלה ובשם קרונדל דמבואר שם דאף אם נשמע בהברה כמו סגול מ"מ כותבין ביו"ד כו' גם הביא סמך קצת מדברי הרמ"א בש"ע ס"ס קכ"ט ע"ש וכ"כ עוד בס"ס ע"ב שם וכ' שם דה"ה לענין שם דאבא וכיוצא בזה):

(שם) בת שבע המכונה בשא. ע' בת' הגאון מהרי"מ מבריסק סי' ל"א באשה אחת ששמה בשא בשין ימנית ונכתב בגט בתיה וכתב דהגט פסול ובטל מה"ת כי הוא שינוי גמור א' מה דנכתב בתי"ו והב' מה דנכתב ביו"ד כי היא נקראת בלא יוד בשא: ומה שאמרו המקילין שבשא נובעת משם בתיה זה אינו דהא הב"ש מחלק זאת לשתי שמות ופשוט דבשא הוא לשון לעז ובתיה הוא שם קודש ומה שאמרו דכן רגילים לכתוב באגרות ושטרות שם בשא בשם בתיא זה אינו חדא דאינו שם מורגל כ"כ בפי ההמונים ואם ימצא מי שכותב בתיה: באמת הוא טעות ועיד דאין לסמוך על מה שרגילים לכתוב באגרות ושטרות אלא בשם אחד רק שנשתנה ההברה קצת כמו גבי הירש והערש כמ"ש הט"ג אות נ' אבל לא בנ"ד דהוא ב' שמות והאריך בזה ומסיים סוף דבר לא ידעתי שום צד להקל בגט זה אפי' נשאת עכ"ד ע"ש.

שם ברונא. עט"ג ס"ק ט"ו (ועיין בתשובת מים חיים סימן ס"ג אות ל"ב שכתב פ"א בא עובדא לפני באשה שהיתה נקראת בפ"כ באבא היינו ב' ראשונה בהברת פתח כפי הרגל הברת מי פה וסדרתיו לכתוב באלף אחרי הב' ראשונה אם כי אין לכתוב א' על הוראת פתח כמבואר בט"ג כמה פעמים רק שבשם זה שלא להחליפו לקרות ב' ראשונה קמוצה והשניה רפוי' כמו שמות ראשי מסכתו' דסדר נזיקין ובשם בבא בן בוטא ע"כ אמרתי להוסיף א' אחרי ב' ראשונה לאפוקי משמות הנ"ל וכמו שהובא בט"ג בשם ברונא כו' עכ"ל):

אות ג' גוטא. ואשה אשר נקראת גיטל כו' מיהו לפמ"ש לעיל יש לכתוב שם שניהם. עיין בס' ג"מ שכ' על זה וז"ל כבר כתבתי לעיל דשם הנקרא הוא עיקר בפרט בשמות לעז אין האחד עדיף מהשני עכ"ל:

(שם) גינענדל. ע' בט"ג סק"ח. ועיין בתשו' מהרי"מ מבריסק ס"ס י"ז שכ' בנדון שם אשה גנענסא חקרתי איך הברת מדינה זו ואמרו שהוא בשי"ן גנענשא לכן יש לכתוב כך בשי"ן הגם דנראה דשם גנעסא הוא מלשון גנוסיא כבר כתבו האחרונים דאין דורשין בשמות והכל תלוי כפי המבטא ולענין אם יש לכתוב יוד קודם האלף לבסוף כפי הנראה הברת מדינה זו בלא יוד ואין מדחיקין השין בחירק לכן יש לכתוב בלא יוד גנעשא. ושם בסי' ל"ט אודות שכתבו גנעסא בסמ"ך אם כשר בדיעבד וכתב דנראה שהגט פסול אפילו בדיעבד דיש שינוי גדול במבטא בין ס' לשון ימנית ואף דבס' ג"פ סי' קכ"ט סק"ל כתב בשמות שנהגו לכתוב בסמך וכתבו בשין דעתו נוטה להכשיר בדיעבד אם הוא שעת הדחק וכן נדפס תשובה אחת מהגאון ר"ז מרגליות ז"ל (ע' בט"ג אות ס' סק"ב) באשה ששמה סערקא בס' וכן חותמת עצמה ונכתב בשי"ן דיש להכשיר בדיעבד וסמך עצמו על דברי הג"פ הנ"ל אמנם חילוק גדול יש היכא דכתב שי"ן במקום ס' די"ל דהוא ש' שמאלית ואינו שינוי במבטא משא"כ להיפך בכתב ס' במקום שי"ן דבודאי הוא שינוי גדול במבטא וא"כ בודאי דפסול אף בדיעבד. אמנם היכא שהוא עיגון גדול ואם לא נכשיר גט זה תשב עגונה כל ימיה אפשר לצדד קצת להכשיר ע"פ דברי הב"ש אות א' גבי אושעי' שכ' בשם הס"ש דבאותיו' המתחלפים כשר בעת הדחק אפילו ניכר במבטא כו' (ע' בזה בב"ש אות מ' גבי שם מתתיי' ומ"ש שם) ועוד קצת היתר כיון דהשינוי תלוי במבטא לשון המדינה והכל יודעים שהוא שם אחד רק השינוי במבטא כו' אך קשה מאד להקל בזה אם לא בהסכם כמה גדולי הדור והוא מקום עיגון גדול ע"ש ועמ"ש לקמן אות ד' גבי שם דוואסא:

אות ד' דאברוש. מיהו לפמ"ש לעיל צריך לכתוב שם שניהם כו'. עיין בג"מ שכ' ע"ז ולענ"ד אין לכתוב כלל שם דבורה מאחר שבלשון העולם לא נודע אם נקראת דבורה יש לחוש לשינוי ואין לכתוב רק דאברוש לבד ע' לעיל אות ב':

(שם) דוואסא. כ' בס' ט"ג וז"ל ובמדינתינו שם זה הוא בהרגש י' דוואסיא ויש לכתוב כן ביוד אחר הס' עכ"ל. ובמדינה זו שם זה הוא בשין ימנית דוואשא ויש לכתוב כן. וראיתי תשובה כ"י מהרב הגאון מהר"י אייזק ז"ל אב"ד דק"ק טיקטין במעשה בגט שנשלח ממדינת וואלין ונכתב שם האשה דוואסא כמו שנקראת שם ובמקום הנתינה נקראת דוואשא בשין והיה מקום עיגון גדול. ונתלבטו בזה רבני הזמן והעלה להתיר ליתן לה הגט אחר ההכרזה שלשים יום שיהא בקרא שמה דוואסיא כמו שנכתב בגט. ובסוף דבריו הביא שכבר נעשה מעשה כיוצא בזה באשה ששמה רישא ונשלח לה גט ממדינת הגר ונכתב בגט שם האשה רושא בו' אחר הר' והותרה האשה ע"י גט זה ע"י הכרזה שלשים יום בעיר שתהא נקראת רושא בו' ונעשה כן בהסכמת הגאון החסיד מהרא"ל ז"ל מבריסק והגאון מהר"א אבלי ז"ל מווילנא ועוד גדולי הזמן. שוב נדפס תשובת מהרי"מ ז"ל מבריסק וראיתי בסי' ל"ד האריך שם על נדון הזה עצמו וכתב שם דתקנה זו לשנות לה השם ע"י הכרזה שלשי' יום לא נייח לו כי משונה כל זהו כזה מאן דייק לקרוא בשם זה בדקדוק זה. אך כתב שם תקנה אחרת שהאשה תיסע למדינת וואלין ותקבע שם דירתה שלשים יום כו' ע"ש והובא דבריו לעיל סימן קכ"ט סי"ב ס"ק ל"ד ושם הבאתי ג"כ מדברי הגאון בעל גט מקושר בתשובה כזה: (ונלע"ד) פשוט דמה שהורו הגדולים הנ"ל להכשיר הגט ע"י הכרזה שלשים יום דוקא בכה"ג דבמקום כתיבת הגט אינו שינוי כלל שנכתב כפי שקורין שמה במקום כתיבה ואף דמקום נתינה עיקר מ"מ אינו אלא פסול מדרבנן כמ"ש הב"ש בסי' קכ"ט סק"ה ובג"פ ס"ק מ"ט וזה מוכרח דאל"כ קודם תקנת ר"ג היו ח"ו הבנים ממזרים והטעם בזה דצריך לכתוב כמקום נתינה הוא רק משום לעז לבני מקום נתינה בזה שפיר הורו הגדולים הנ"ל דמועיל הכרזה ותו ליכא לעז וגם כיון דבכה"ג היה מועיל אם תלך האשה למקום אחר וא"כ לאחר ההכרזה הרי נעשה מקום זה כמקום אחר. אמנם אם היה הגט נכתב בשינוי גמור גם במקום הכתיבה דשמה נפתא וכתבו טפתא וכה"ג ודאי דאינו מועיל שינוי השם ע"י הכרזה אחר הכתיבה קודם הנתינה כיון דבעת כתיבת הגט נכתב ונחתם בפיסול (עמ"ש בסי' קכ"ט ס"ק ל"ה) ואפילו אם שינו לה השם על ידי חולי בשינוי גמור שעקרו שם הראשון ועתה אחר השינוי הוא ממש כמו שנכתב בגט אין מועיל כלום לתקן חתימת העדים דחתמו אשיקרא (ע' בהרא"ש פ' הזורק סי' ט') והאי גיטא חספא בעלמא הוא. וקרוב בעיני לומר דאפילו בכה"ג שנכתב בגט כפי שקורין שמה במקום כתיבה מכל מקום לא הכשירו הגדולים הנ"ל על ידי הכרזה אלא בכהאי גוונא ממש דליכא שינוי גמור והכל יודעין דחד שמא הוא רק השינוי הוא מחמת מבטא לשון המדינות וכמה רבוותא מכשירים בכה"ג לגמרי בלי שום תקנה (כמבואר בג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב ובסי' קכ"ט ס"ק קמ"ב בשם כמה תשובות להקל בכה"ג בדיעבד היכא שידוע ומפורסם שנותבין כן במקום הכתיבה ותלו עצמן בדברי הריצב"א שהביא המרדכי בפ' המגרש בענין באורייש כו' ושם בס"ק כ"א כתב הג"פ בפשיטות דאם במקו' הכתיבה קרו לה פאלומבה ובמקו' הנתינה קרו לה פאלונבה וכיוצא בזה שהשיווי מצד מבטא הלשונות אם עבר וכ' כמנהג מקום הכתיבה כשר בדיעבד ע"ש (רק קצת מחמירי' אפילו בכה"ג כמבואר בג"פ שם) בזה הוא שהקילו להתיר ע"י הכרזה אבל אם יש שינוי גמור בין מקום כתיבה למ"נ לא היו סומכי' עצמם להתיר מטעם ההכרזה לחוד. מיהו אם בין כך שינוי לה השם מחמת חולי לשם מה"כ שנכתב בגט ונשתקע שם הראשון אפשר דיש להקל וצ"ע. (ולכאורה י"ל בנד"ז שבא הגט ע"י שליח איכא עוד חששא כיון דעכ"פ בשעה שמסר הבעל הגט ליד השליח לא היה ראוי לגרש בו עד אחר ששינו שמה א"כ י"ל דלא חל השליחות משום דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח וכדאיתא בנזיר דף י"ב ע"א וכדלעיל סימן ל"ה סי"ד. והרי זה דומה למה שהבאתי לעיל סימן א' ס"ק ט"ז בשם הגהת מל"מ פ"ו מה"ג דין ג' שהסכימו חכמי קוסטנטינא באשה שנשתטות דלא מצי הבעל לצוות לכתוב וליתן לה הגט כשתשתפה משום מלתא דלא מצי עביד השתא כו' אך באמת ז"א דשאני התם דלא מצי לגרשה עתה בשום גט משא"כ הכא גוף הגירושין מצי עביד השתא באם יכתוב גט אחר שיהיה כתוב שמה כהוגן וכיון שהוא בידו ל"ש לומר מלתא דלא מצי עביד השתא כו' וזה מוכרח דאל"כ יקשה בכל גיטין היכא דבעל אמר כתבו ותנו ועושה שליח על הנתינה קודם שנכתב עי' בתשו' רע"ק איגר ז"ל ס"ס קמ"א ובס' נה"מ סימן רמ"ג ס"ק י"א. ועוד דאף אי נימא דגם בזה שייך לומר מלתא דלא מצי עביד כו' עכ"פ בנכתב בגט שם מקום הכתיבה בודאי ל"ש לומר כן דהא באמת איהו מצי עביד השתא לגרשה שם במקו' הכתיבה. וגם מאחר דבכ"ג ליכא אלא פסול מדרבנן כמ"ש לעיל בלא"ה ל"ש לומר בזה דלא מצי עביד וכמ"ש המל"מ פ"ב מהלכות ביאת מקדש דין ו' ע"ש. וקצת ראיה לחילוק זה מדברי הר"ן בנדרי' דף פ"ו ע"ב והדברי' ארוכי' ואין כמ"ל ועמ"ש בזה עוד לקמן אות פ':

(שם) דרעזיל. ע' בדיני השמות הנדפס בסוף הרמב"ם ח"ג בשם הרב מהרי"ש שפירא ז"ל כתב דרעזיא וכן העניא ביוד לפי המבטא שבמדינתינו ואלף בסוף עכ"ל. וכן מבואר בס' טיב גיטין בכמה מקומות בכמה שמות כיוצא בו שיש הרגש יוד אחר הז' או הס' או הצ' או ט' או ל' או נון לפי הברת מדינתינו צריך לכתוב ביוד ויותר מזה האריך בתשובתו בית אפרים והוא ז"ל מחמיר מאד בזה לפסול הגט בדיעבד אפילו בחשש עיגון ע"ש. ולכאורה מדברי הרמ"א לעיל ס"ס קכ"ט משמע דאין קפידא בזה בדיעבד ועיין בג"פ שם ס"ק קמ"ב בשם הראנ"ח בענין אשה ששמה איריני כו' עיין שם. שוב הגיע לידי תשובה כ"י מהרב הגאון מהר"י אייזק ז"ל מטיקטין על ענין כזה באשה ששמה העניא ובגט הנשלח לה היה כתב הענא בלא יוד והכשיר הגט בדיעבד והזכיר שם דכן נעשה מעשה באסיפת חכמים ביריד זעלוא על אשה ששמה ראניא והמסדר כתב ראנא והסכימו שלא לפסול עכ"פ בדיעבד ושעת הדחק ועיין עוד בזה בתשובת מים חיים סי' ס"א:

אות ה האדס. עיין בס' ישועות יעקב שמסכי' ג"כ לזה לכתוב האדס בא' ודלא כתשו' אחת מחכם אחד שחולק על הב"ש בזה. ומ"מ אם כתב הדס בלא א' דעתו דכשר בדיעבד ע"ש.

(שם) ואם קורין הה' בשאר נקודות יש לכתוב שניהם כו' כ' בס' גט מקושר כבר כתבתי באות ב' דכותבין לעולם כמו שנקראת אם נשתקע שם העריסה:

(שם) הנלא ובאלו שלשתם כתב בס"מ דדינם כמו באלז גוטא כו' כ' בס' ג"מ ולענ"ד אם לא נקראת בשם חנה כלל אין לכתוב רק השם שנקראת ויותר יש לכנוס לחסרון מלשינוי עמ"ש באות ב':

אות ז זלטא. עיין בס' ג"מ כאן ובסוף כללי השמות שכ' דיותר נכון לכתוב זלאטא בא' אחר הל' דבלא אלף יש לטעות לקרות זלטא בפתח תחת הז' אבל בין קמץ לפתח ליכא טעות כולי האי ע"ש:

אות ח חנה חענקה כו'. ובענין שם חיינחה המצוי במדינתינו בהדגש יוד אחר הח' ובצר"י נחלקו בו רבני הזמן קצתם אמרו לכתוב חיענקה בעי"ן אחר היוד כי אם נכתוב בב' יודין יהיה נקרא חיינקה וקצתם אמרו דלא חיישינן לבכי כל שיכולים לקרוא כהוגן ל"ח לטעותא (וכמ"ש הגט מקוש' בש"א אות מ' בענין אם שם המגרש שלמה בשין שמאלית ובפתח שהיא שם בסוף מגילת רות כותבין ג"כ בגט שלמה ול"ח לטעותא כו' (וע' בזה בט"ג לקמן אות ש' סס"ק י"ד) ואדרבה שם יכתוב בע' חיענקה הוא שינוי השם. ואח"כ הוסכם כן לכתוב בב' יודין וכמדומה שפסלו הגט שנכתב בע' אף אחר שכבר ניתן:

(שם) חנה חנולה כו' כתב בפ' ג"מ כבר כתבתי באות ב' שא"צ לכתוב חנולה כלל.

(שם) חנה. ע' בדיני השמות הנדפס בסוף הרמב"ם ח"ג בשם הרב מהרי"ש שפירא שכ' חנניה בה' לבסוף כי יוצא משם חנה והיוד שאחר הצד"י כפי המבטא במדינתינו שנרגש היוד במבטא עכ"ל. וכן מבואר בס' ט"ג לקמן אות ש' סק"ב בענין שם שארציה ושם ראחציא ושם שינציא דיט לכתוב כולם ביוד אחר הצ'. ובענין הא' בסוף כתב שם לחלק דדוקא בשארציה וכיוצא שבשם הקודש שלה יש גם כן הא' בסוף התיבה אבל בשם ראחציא יש לכתוב באלף שאין אות ה' בשם הקודש שלה כו' עיין שם:

אות ט טויבא. ע' בס' ט"ו. שכ' דלפי הברת מדינתינו יש לכתוב טאבא בא' שאף שהעולם רגילין לכתוב טובא בו' באיגרו' ושטרות לפי שמנהג אבותיהם בידיהם ואין מדקדקין כ"כ במה שהמבטא מתחלף מזמן לזמן אבל בגיטין יש לדקדק טפי ולכתוב ע"פ הברתינו טאבא בא' ואם רגילה לחתום בו' כותבין כן ומ' הסתם לכתחילה יש לכתוב בא' טאבא ואם כתב טובא בו' כמנהגם מקדם כשר בדיעבד עכ"ד ובשם הרב הגאון החסיד מהרא"ל זצ"ל האב"ד דק"ק בריסק שמעתי שציוה לכתוב טאובא באלף וי"ו כאשר כן הוא הברת מדינה זו שקורין שם זה כך כאילו הט' בקמץ והאלף במלאפום. ובתשו' מהרי"מ ס"ס י"ז ראיתי שכ' שדעתו מסכמת כדעת הט"ג לכתוב טאבא באלף אחר הט' וכן עשה הלכה למעשה כי לפי המורגל בקריאתינו שם זה נוטה הקריאה לקמץ כמו שם גאלדא (אפשר כך הוא הברת אנשי מקומו ק"ק קארלין) וכל א' צריך לכתוב כפי הברת מדינתו. ושם בסי' ל"ט אודות שרב אחד כתב. טויבא בויו ויוד וכתב דבדיעבד כשר וכמ"ש הט"ג והטעם בזה נראה דאף דהקריאה הוא בקמץ וקמץ מושך אחריו אלף מ"מ כשר בדיעבד כיון דשם טאבא נמשך ממלת יונה ובכל ספרי תנ"ך הנדפסים בלשון טייטש נדפס טויב גם רגילין לכתוב כן בשטרות וחתימות וכיון דהונח שם זה מתחילה בויו ויוד אף עוזה שנשתנה הקריאה בא' אין חשש לעז בזה ויש לדמות זה לשם הירש דאף דאנו קורין הערש מ"מ כותבין הירש וכמ"ש הט"ג אות נ' משום דעיקר הנחת השם הוא ביוד רק מחמת שיגרא דלישנא משתנה כו' לכן כאן עכ"פ בדיעבד כשר ע"ש. ולכאורה לפי טעם זה היה כשר לכתוב כן גם לכתחילה כמו גבי הירש וצ"ל שטעמו בזה כמ"ש הוא ז"נ בסי' ל"א גבי שם בשא דדוקא בשם הירש דהוא שם המצוי טובא וכל האנשים הן המינים הן גדולי ישראל בכל המדינות חותמים עצמם הירש בחירק אף שנקראים הערש כו' ע"ש. ומ"מ שמעתי וראיתי בכמה קהילות קדושות נוהגים גם עתה לכתוב לכתחילה טויבא כמוזכר בב"ש וכן הועתק בס' גט מקושר ולזה דעתי נוחה ע' בש"ע ס"ס קכ"ט בהגה. (כעת יצא לאור תשובת מים חיים מצאתי בסימ' ס"ג אות י"ח פסק ג"כ הכין לכתוב שם טויבא כך בויו יוד ושם באות ל"ח כתב שהעיד לפניו רב אחד זקן ומומחה שהגאון בעל ט"ג בעצמו חזר בו והורה בע"פ שיותר טוב לכתוב בלא אלף רק בויו יוד וגם הגאון ר' דוד צבי מקרעמניץ כתב ג"כ בגט טויבא בויו יוד ע"ש וכ"כ עוד בסי' ס"ב שם ועמש"ל אות ב' בלומא:

(שם) טאלנא. עיין בתשו' נו"ב תניינא סימן קכ"ד בגט שנכתב טאלצא בא' אחר הצ' ואח"כ נודע שהיא חותמת טאלצי ביוד לבסוף וכתב לדעתי צריכה גט אחר ומ"ש הרב השואל להתיר כיון שהיא נקראת בפ"כ טאלצא בא' לא גרע מחניכה ז"א אפי' יהיבנא ליה שמה שנקרא אצל העולם מקרי חניכה היינו מה שנרגש במבטא כגון חזקיה ואלו' אבל טאלצא אין דרך עולם לדקדק בכך והן אמת מן הסתם כותבין בא' בסוף כיון שאין מרגישין היוד אבל זה הקורא גט יקרא בדקדוק הלשון ויקרא טאלצ' בא' והיא חותמת ביו"ד והיא שינוי ממש ומ"ש עוד כיון שהחתימה אינה מפורסמת אין אנו הולכין אחר החתימה ז"א דהיינו דוקא אם חותמת בטעות אבל כאן מי יימר שהוא טעות כלל שמא היא קבלה מאבותיה לכתוב כן ועוד מאן מפיק שחתימה אינה מפורסמת ומה שהביא הרב השואל ראיה מדברי הב"ש בשם באלי שכ' שם דאין משגיחין בחתימתו הא הב"ש שם כ' ב' טעמים חדא דשם באלי לא מצינו רק באלף אחר הב' וא"כ ודאי חתימתו בטעות ועוד שאין שום שינוי במבטא אבל כאן שם טאלצא לא מצינו לא במקרא ולא בתלמוד וגם הוא שינוי במבטא כי הקורא יקרא בדקדוק הלשון בא' וחתימתה ביו"ד והיוד נרגשת במבטא לכן לדעתי צריכה גט שני עד כאן לשונו וצ"ע. ועמ"ש מענין זה אם משגיחין בחתימה לעיל בש"א אות ז' ובאות מ' ובש"נ אות ב' ולקמן בכללים אות א' וצ"ע למעשה:

(שם) טעלצל. [עיין בתשו' מים חיים סי' ס"ג אית י"ט כתב שם טעלא אם קורין הט' בסגול יש לכתוב בעי"ן כמו שם טעלצל וע' בט"ג בשם מיילא ע"ש]:

אות יוד יטא. כן יש לכתוב במדינות אלו שקורין היוד בחירק כו' ע' בט"ג שכתב שגם במדינתינו יש לכתוב לכתחילה יוטא יוטל לפי שאצלינו אין היכר במבטא בין הברת חירק לשורק מלאפום כו' עש"ב. ויראה פשוט שלבני מדינתו דיבר אבל במדינות אלו ליטא וזאמוט הפרש גדול ביניהם ע"כ יש לכתוב יטא כדברי ס' מהר"ם והב"ש. ואני שמעתי קריאת שם זה איטא בא' בתחילתו ודאי דיש לכתוב כן כמו איצל איזק איסק וכדומה וכן ראיתי כמה גיטין הניתנין בק"ק הוראדנא שהי' כתוב בהם שם האשה איטא איטקא יודית עיין בס' ישועות יעקב סי' קכ"ט סק"ב שכ' וז"ל זה כמה שנים אירע מעשה שחכם אחד סידר גט וכתב שם אשה יודית בלא ה' לפי שראה כן בס' ב"ש וערערו עליו הרבה חכמים והצריכו גט אחר לאחר שנתגרשה וכתבו דט"ס יש בדברי הב"ש דבודאי צריך לכתוב יהודית בה' כמו שנאמר בספרי תנ"כ ואני הסכמתי להכשיר הגט דלא גרע שם יודת מחניכה המפורסמ' שהכל קורין אותה כן ואפשר שטעם הב"ש דחשש לכתחילה שלא יהיו ג' אותיות השם ביחד כמו ביהונתן כי' ועוד אפ"ל אף דמצינו שם הזה יהודית לטיבותא אמנם מצינו בתורה את יהודית בת בארי החתי כו' ולכך לא רצו לקרות בשמה ושינו בדבר קצת לכתוב בלא ה"א וגם חזינן שכולם נקראי יודת ולכך כ' הב"ש יודת דכשר בודאי דהוי חניכה מפורסמ' והגם שלכתחילה אילו בא מעשה לידי הייתי כותב יהודי' בה' אמנם אחר שכבר ניתן הגט חלילה להצריך גט אחר ולפגוע בכבוד המסדר ובפרט שכתוב השואלים שגם בכתובה נכתב בלא ה' וקרוב הדבר שידעו בודאי שכן שמה אף לכתחילה יש לכתוב בלא ה' כר"ש בשו"ת שער אפרים (הוא בסי' קי"ח) שלכתחילה יש לכתוב בגט כמו בכתובה זולת אם ידוע שנשתנה השם (ע' לקמן אות פ' ובט"ג שם סק"ג ולקמן בכללים אות ג') סוף דבר לא יפה עשו שהצריכו גט אחר עכ"ל ע"ש וכתב עוד מזה בסה"ג ס"ק י"ט ועיין בס' ט"ג סק"ה מ"ש בזה:

(שם) ינטא אם קורין היו"ד בפתח. עיין בס' ג"מ בסוף כללי השמות שכתב דיותר נכון לכתוב יאנטא בא' במקום פתח כי יש לטעות לקרות ינטא בחירק כמו יטא כו' עיין לעיל בשם זלטא:

אות ל ליבקא ואם כתב ליפקא בפ' כו' עד אבל בידוע שמה פסול כמו שרא באלף. כתב בס' ג"מ וז"ל לע"ד נראה עיקר כהרש"ל דכיון שנקרא היטב ואין הרגש כ"כ בקריאה בין ב' לפ' כיון שמדגישין אין נבחן כלל לשינוי בין הפ"א לבי"ת ולא הבנתי מ"ש הב"ש שא"י שמה הא ידוע קריאת העולם ואולי לשיטתי' אזיל דתליא בחתימה וכבר כתבתי דלא תליא בזה ולכן כיון שאין שינוי ואין הרגל בזה יותר מבזה יש להכשיר כמ"ש הרש"ל כיון שאינו שינוי גמור במבטא עמ"ש בשם זעליג אבל שרא באלף יש לפסול כמ"ש בש"א אות מ"ם עכ"ל:

שם לויצא. עט"ג סק"ד שכ' ויש נקראים הל' בצירי ואחר הל' נרגש הברת יוד יש לכתוב לייציא עכ"ל [עיין בתשו' מים חיים סי' ס' וסי' ס"ג שכתב דהוא ט"ס מה שנרשם לכתוב לייצא' בשני יודין אחר הל' ואין לכתוב רק יוד אחת להורות על נקודות צירי היינו ליציא רק כשקורין הל' בפתח חריף יש לכתוב לייציא וכבר הגיה כן הגאון בעל ט"ג בעצמי בלוח הטעות שבדפוס זאלקיא וכן מבואר בט"ג גבי שם טריינא ע"ש]:

שם ליבא עיין בתשו' אא"ז פמ"א ח"כ סי' פ"ח שכ' נשאלתי באשה ששמה לביה איך לכתוב בגט כי קצת נשים חותמות עצמן לב"ה בה' ונראה לי דשם לביא מצינו בפסוק ביחזקאל סי' י"ט מה אמך לביא אף דשם לביא בחירק היא לשון זכר מ"מ יש אם למקרא ואנן קרינן בקמץ תחת היוד והוא לשון נקבה וא"כ יש לכתוב לביא בא' בסוף ואף דלפעמים אזלינן בתר החתימה הני מילי היכא דמספקינן בשם אבל היכא דהשם הוא ברור לא משגחינן בחתימה אם כתוב בטעות כמ"ש הט"ז גבי אלעזר כו' וה"ה כאן לא אזלינן בתר חתימות נשים דלא גמירי שחותמות בה' לבסוף. ודלא כדעת מקצת דיש לחוש שמא אביה נקרא בשם לוי ונולדה היא אחר מיתתו ונקראת על שמו לויה דאין תולין נקבות בזכרים ואזלינן בתר רובא דעלמא דקורין שם איש ואשה אחר חיה צבי לזכר וצביה לנקבה וה"ה כאן עכ"ל (ומדבריו משמע דאם ידוע שהאמת כן הוא שאביה היה שמו לוי והיא נקראת על שמו יש לכתוב לויה והוא פשוט) ועיין בס' ישועות יעקב ס"ק י"ט שהזכיר ג"כ דברי הפמ"א הנ"ל והסכים עמו וכתב דכן עשה מעשה ע"ש ועיין בס' ט"ג סק"י שהביא ג"כ דברי הפמ"א הנ"ל וכתב דלפי המבטא שלנו שם זה אינו בקמץ תחת היוד רק בקמץ תחת הא' לבסוף וא"כ בכה"ג יש לכתוב א' וה' לבסוף לביאה ע"ש. ובתשו' ח"ס ח"ב סי' ל"ח אודות אשה ששמה מעריסה לביאה ושינתה לשם א"י ונקראת בפ"כ וגם חותמת עצמה לעני איך לכתוב בגט והביא שם דברי הפמ"א הנ"ל דיש לכתוב לביא ככתוב ביחזקאל סי' י"ט וכ' עליו אמנם הגאון לא ראה דברי הרד"ק שם ע"כ נסבך איך לכתוב כי בקרא כתיב לביא והיוד בקמץ אך הרד"ק שם כתב עיקר כמו שאנו רגילין לכתוב לביאה ה' אותיות הבי"ת בחירק והא' בקמץ והה"א נחה סי' נקבה ובקרא דגשת היוד משלמת החשבון ע"ש וכ"כ בטיב גיטין מסברא דנפש' וגם הוא לא ראה הרד"ק מדלא הביאו ע"כ יש לכתוב לביאה המכונה לעני דודאי צריך להזכיר השם שהרגיל' עצמה בפי כל ואפשר אם רק נזכר שם לעני כשר דלא גרע מחניכתה אבל שם לביאה לבד פסול ואין זה דומה למ"ש ר"ת דחלילה להזכיר שם כנענים בכדמו"י דהיינו אותו השם שנתנכר בו כו' אבל הכא כותבין שפיר השם שהרגילה לעצמה ומ"מ שם יהודית דעריסה לא נעקר אפילו בנקבה דאינה עולה לתורה מ"מ אם יארע שמברכין אותה בבהכ"נ במי שברך או מתפללים בעדה בחולית' או בימי עיבור וכדומה רוצית היא להזכיר שם יהדות א"כ אינו נעקר לגמרי וכותבין שם עברי עיקר לביאה המכונה לעני ע"ש:

אות מ מיכלה י' אחר המ"ם וה' בסוף כו'. ע' בט"ג סק"ג בענין מקומות שנהגו לקרות שם מיכלה המ"ם בסגול ובהרגש יוד אחר הל' ומסיק שם דאם אין ידוע שעיקר השם הוא מיכל או מחלה שאז אין לכתוב רק השם שנקראת בפי כל שפיר דמי אם כותב מעכליא בע' אחר המ"ם ובא' לבסוף כמו שאר שמות הלעז רק אם ידוע שנגזר משם הקודש אין לשנות ויש לכתוב (מיכליה) ה' לבסוף כמו שהכריע הב"ש גבי שם סאייה ע"ש ועיין בס' מעין גנים ס"ס קכ"ט הביא דבריו וחולק עליו ומסיק לכתוב מיכליא א' בסוף ע"ש. ולפע"ד ג"כ דברי הט"ג הנ"ל צ"ע בזה מה שמביא סעד משם סאייה דזה סותר למ"ש הוא ז"ל בעצמו אות ש' סק"ב הבאתיו לעיל אות ח' בענין שם שארצייה ושם ראחציה שמחלק שם דדוקא בשארצייה שבשם הקודש שלה יש ג"כ ה"א בסוף התיבה אבל בשם ראחציה יש לכתוב א' כו' ע"ש א"כ ה"ה הכא גבי שם מיכליא: מיילא כתב בס' ט"ג סק"ט וז"ל ובמדינתינו הרבה נקראים מליא דהיינו המ' בפתח בלא הרגש יודין רק היוד נרגשת אחר הל' ויש לכתוב מליא ובשו"ת פרי תבואה (סי' יט) האריך ללא צורך עכ"ל וע' בס' ישועות יעקב שהזכיר ג"כ שם זה מליא וכתב דיש ספק אולי נגזר משם מלכה וא"כ יש לכתוב בה' וכמו שרה סאייה (עב"ש באות ס') וידוע דאם יש ספק אם לכתוב ה' בסופו או א' כותבין ה' ה"ה בזה נ"ל לכתוב מליה בה' אמנם אם ידוע חתימתה בא' כותבין כן ועמ"ש לעיל אות ב':

שם מינדיל. ע' בדיני השמות הנדפס בסוף הרמב"ם ח"ג בשם הרב מהרי"ש שפירא כתב וז"ל מינדי כן היתה אשה נקראת והי' ספק אם שם העריסה שלה מינדיל כתבתי בהגט אנת אנתתי דמתקריא מינדי. וכן אחת היתה נקראת ריבה צויתי לכתוב בה' לבסוף כי מסתברא שיוצא משם רבקה אבל היה ספק בשם העריסה צוויתי לכתוב ג"כ אנת אנתתי דמתקריא ריבה ומזה יש לדון לכל כיוצא בזה עכ"ל. והנה מ"ש דיש לכתוב אנת אנתתי דמתקריא כו' דבר זה יצא לו מדברי מהרי"ט שהובא בב"ש לעיל אות א' בשם אבגלי דהי' ספק אם נגזר משם אביגיל ופסק מהרי"ט דיש לכתוב אנת אנתתי דמתקריא אבגלי ובזה יוצא מידי כל ספק כו' וכן באות ב' הביא הב"ש בשם ס"ש בענין שם חנולין מירוש כו' דאם א"י שם העריסה טפי עדיף לכתוב אנת אנתתי דמתקריח חנולין וכן כולן: אך בס' ט"ג שם הביא בשם ס' ע"נ. (עברהמ"ח גט פשוט) שכ' שהסכימו גדולי הדור שאין לכתוב כן דמתיבת דמתקריא יהיה נראה שבא לרמז שם אחר כו' רק יש לכתוב אנת אנתתי אבגלי כו' דאפי תימא דעיקר שמה אביגיל הו"ל כחניכתה דכשר ע"ש וכבר הוזכר זה גם בספרו ג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"ז וא"כ ה"ה כאן יש לכתוב אנת אנתתי מינדי או ריבה לבד וכשר.

שם כיון דמעזי לאו שם בפני עצמו הוא צריך לכתוב שניהם אע"פ שעכשיו לא נקראת מרים. כ' בס' ג"מ לענ"ד אם נשתקע שם מרים אין לכותבו כלל ע' אות ב'.

(שם) אשה שנקראת מעלא כו' כתב בס' ג"מ ולענ"ד אפילו בדיעבד פסול אם כתב מחלה כיון שנשתקע שם זה:

(שם) מחלה בהא. [עיין בתשו' מים חיים סי' כ"ג אות ס"ו שבא לפניו עובדא באשה שנקראת מחליה שהיוד אחר הל' נרגשת במבטא וצוה לכתוב מחליה ולא דמי לשם מחלי ומושי הנזכר בתורה שהוא שם איש והיוד אינה נרגשת אבל כאן היוד נרגשת צריך לכתוב ה' בסוף ע' בט"ג בשם מיכלה כו' ע"ש]:

(שם) מלכה. מיהו אם ידוע דשמה הוא בקוף אין משנין. כ' בס' ג"מ וז"ל לא ידעתי איך יודע זאת כיון דנקראת בנף דגושה אין הפרש בינה לקוף במדינות אלו ואולי לשיטתיה אזיל דתלי בחתימה וכבר כתבתי דליתא וכותבין כראוי לנו מילכה בכף עכ"ל:

אות נ נישקא. וכתב בט"ז אפי' אם א"י אם שמה נחמה יש לסמוך ע"ז כו' ע' בג"מ שכ' ולענ"ד אין לסמוך ע"ז כו' ע"ש וע' בט"ג סק"ו:

אות ס סירקא. אבל מהרש"ל פסק דכותבין בשין כו' עיין בג"מ שכ' דמ"מ נראה יותר לכתוב סירקא בסמך ע"ש וע' בט"ג סק"ב:

(שם) סאייה. ואם יודעים ששם העריסה היה שרה כותבין שרה המכונה סאייה כו' ע' בג"מ שנ' כבר כתבתי אם נשתקע שם הא' בנשים אין כותבין רק שם שנקראת דבנשים אין היכר בשם מובהק כלל ע"ש:

(שם) סאלווה. ע' בס' ט"ג סק"ה שכתב והנה מ"ש א' אחר הס' נראה דהברת השם הזה הוא שהסמ"ך הוא בקמץ כו' ע"ש ועיין בת' נו"ב תניינא סי' קט"ז בענין שם עיר ראדוויל כתב כי אולי נכון לכתוב רדוויל כי אין הפתח תנועה גדולה שימשוך אחריו אלף כו' אך כיון שרגילים לקרו' שם הדלי' רדיויל נעה בשוא נע וא"כ מושכין הפתח שתחת הרי"ש כמו ת"ג שפיר לכתוב ראדוויל ע"ש לפ"ז י"ל דשם סאלוה הנ"ל הוא בפתח הס' רק שרגילים לקרו' הל' נעה בשוא נע לכן יש לכתוב בא' אחר הס' וע' לקמן או' ש' ששם שאלוא שכ' הב"ש בשם ס"ש היינו אם קורין הלמד בשוא כו' נראה שהב"ש עצמי מחלק בכך ובט"ג שם סק"ז כ' שדברי הב"ש תמוהים ולא ידעתי למה:

אות ע עלא. ע' בט"ג שכ' ולענין כתיבת שם עטיא כן יש לכתוב כן' ע"ש עוד (וכ"כ בתשו' חתם סופר ח"ב סי' כ"ט ע"ש. ומה שחקר שם על שורש שם עטוא אם הוא יוצא משם אסתר או משם עטרה שקרוב לי באותיות הנה מצאתי בס' עזרת נשים אות ע' מבואר שם דהוא שם ערבו ופי' שם עט' הוא תרגום ופי' שם מתנה או מתתיה מתרגמים אותו בלשון ערבי עטוה ע"ש והנה דשם נזכר זה על שם האיש י"ל שנשתרבב ג"כ לשם האשה ואף דשם איתא עטיה בה' בסוף מ"מ כבר כתב הב"ש לקמן בכללים אות ט"ז דשמות של ערבי יש לכתוב א' בסוף):

אות פ פירמוזא. ואפשר אם היא נקראת לא כשם שנכתב בכתובה כותבין שם שניהם כו' עיין בספר ג"מ שכתב כבר כתבתי כמה פעמי' דקריאת השם בפי העולם עיקר ואין להזכיר שם שנשתקע כלל דמיחזי כשנוי אם לא שמפורסם שהכל שם א' ומספיקא עדיף שלא לכותבן רק השם שנקראת:

(שם) פיגו. כתב בס' ישועות יעקב מ"ש הב"ש פיגו בוי"ו לבסוף כ' כן לפי מנהג מדינתו אבל במדינתינו קורין אותה בקמץ לכך יש לכתוב פיגא בא' לבסוף וכתבתי זאת לפי שראיתי כמה חכמי' טעו בזה עכ"ל. וכ"כ בתשובת מאיר נתיבים סי' נ"י שמסיר אחד במדינתו כ' פיגא באלף לבסוף והרב שבמקום האשה החזיר הגט לפי שראה בב"ש כתוב בו' לבסוף והיא ז"ל כתב דלא חש לקמחי' דשם הכוונה כשקורין בשירוק אבל בשם פיגא המצוי במדינתינו דינא היא לכתוב בא' לבסוף כו' עיין שם. והובא ג"כ בס' טיב גיטין סק"ד וכתב דהוא פשוט ואפילו בדיעבד פסיל אם כתב בשם פיגא המצוי בוא"ו לבסוף ע"ש: (ועיין) בשו"ת בית דוד סי' י"ט אודות גט שבא ע"י שליח ונכתב ב' שם האשה פיגא בשני יודין פייגא. והשיב ע"ז באריכות ותורף דבריו דיש להכשיר גט הזה מכמה טעמי'. חדא דכפי הנראה מדברי הב"ש בש"א בשם וריידמן ובש"נ בשם פריידל וריידל מבואר דשני יודין מורה ג"כ על נקידת צר"י ואע"ג דבשם בילה שינא פיגא ודומיהן כתב הג"פ דכתבינן בחד יוד ע"כ צריך לחלק דהיכא דאיכא שני שמות ח' בחירק וחד בצירי כגון ורידמן וריידמן צריך לכתוב שני יודין על שם זה שנקרא בציר"י דלא למטעי בשם ורידמן בחירק אבל בשם בילא פיגא ודומיהן דליכא עוד שם דכונתי' בחירק וליכא למטעי כתבינן חד יוד לנקודת צר"י כמשפט לשון הקודש וכיון שכן גם בנ"ד בשם פיגא אף דלכתחילה היה צריך לכתוב בחד יוד כיון דליכא למטעי מ"מ בדיעבד אם נכתב בשני יודין ודאי דלא מקרי שינה שמה דאין שום צד סברא לומר דבמקום דאיכא למטעי יהיה השני יודין תקנתא ובמקום דליכא למטעי יהיו לגריעותא ועוד מאחר דחזינן בכל ספרי אשכנז בכולם נכת' שני יודין לנקודת ציר"י א"כ אף לכתחילה היה נכון לכתוב כן שמות אנו הנובעים מלשון אשכנז אילולי דברי הב"ש ואיך ס"ד למפסלא בדיעבד. ועוד כיון דלרובא דעלמא מקרי שפיר כהלכתו דרובא דעלמא כותבין בשני יודין וליכא למיחש בדידהו לשום לעז כלל וא"כ כל עיקר החשש הוא רק להנך היודעים בטיב גיטין גם לדידהו אין לחוש כיון דנמצא כן בכל ספרי אשכנז בשני יודין לנקודת צר"י יתלו אותו דספרא דייקנא כתבי' כמשפט כתיבה אשכנזית וכדאמרי' במס' ע"ז דף י' ע"א בההוא שטרא דהוי כתוב בו' שית שנין יתירתא כו' ועוד דאף אם נאמר דבנ"ד הוי לישנא דמשתמע לתרי אנפי מ"מ הא דעת כמה ראשונים בהנך דקדוקי דאביי בגיטין פ"ה (ע"ל סי' קכ"ו סכ"ב) אם לא כתבו הבעל בעצמו או הסופר מפיו ולא קאתי ומערער הגט כשר ואף לדעת המחמירי שם מ"מ נ"ד דהוא ע"י שליח עדיף טפי דליכא למיחש לערעורו של בעל משום דמעיקרא מידק דייק כדאמרי' בגיטין דף ג' כו' ואף אם נאמר דהרמב"ם דפסול בהנך דקדוקי דאביי מחמיר גם בכה"ג מ"מ נראה דלישנא דמשתמע לתרי אנפי בשמו ושמה עדיף טפי מהנך דקדוקי דאביי כיון דקיי"ל דלא בעינן מוכח מתוכו משום דע"מ כרתי ואיכא למימר דבהא גם הרמב"ם מודה כו' (זה צ"ע ועמ"ש לעיל סי' קכ"ח ס"ק י"א) והאריך בזה ומסיים מכל הלין טעמי יראה לע"ד דהגט כשר ולית בי' שום חשש כלל ע"ש:

(שם) כתב עוד בזה וז"ל ולרווחא דמלתא אם ירצה לעשות איזה תקנה בכדי להוציאו מחשש לעז נראה לע"ד למיעבד תקנתא מעליותא והיא לעשות נקודות בשם האשה כו' דאף הריב"ש וש"פ שמיאנו בתקנתא דהרא"ש בהארכת הווי"ן היינו דוקא התם דהוא בגוף האותיות של הגט אבל כאן דהתיקון הוא חוץ להאותיות כ"ע מודים שמותר לתקן אף בלי רשות הבעל. דהא דאין כותבין נקודות בגט אינו אלא מנהג בעלמא ודאי דיותר טוב לכתוב נקודות כדי להוציא מכל לעז שבעולם ובלא"ה אי איישר חילי בהסכמת חכמי ישראל וגדוליהם היה נ"ל לתקן לכתוב נקודות בג"פ בשמו ושמה כו' כי בזה יצאנו מידי כל חששות שבעולם כו' ואם ירצה כת"ר לעשות תקנה זו יתן תחילה בלא נקודות ואח"ז ינקדו ויחזור ויתנו לו כו' עכ"ל. ולע"ד נראה דודאי שאר חכמי ישראל גדוליהם לא יסכימו לתקן כן משום דנמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים וכמ"ש לעיל סי' קכ"ה ס"ז דמי שרוצה לזיין האותיות מוחין בידו מטעם זה אף דזיון האותיות הוא דברי הכרחי יותר שלדעת ריב"א לא מקרי אות בלא זיון ומכ"ש לנקד אותיות דיש למנוע מטעם זה. ובג"פ שם ס"ק ל"א מביא דמהרי"ט קרא ערעור על הרשד"ם שכ' בתשובה סי' ר"ה דבסוף ימיו תיקן שיכתבו שני וגיטין לשם גאמילה א' בנקודה רפה וא' בלי נקודה וערער מהרי"ט דנמצא מוציא לעז כו' ע"ש הרי דאף בנקודה אחת ובשם אחד קרא ערעור ומכ"ש ננקד כל האותיות של שמו ושמה בכל הגיטין ואף הרשד"ם שלא חשש לזה בשם גאמילה נלע"ד דהיינו משום דס"ל כיון שהוא דבר שאינו נוהג בכל הגיטין לא שייך הוצאת לעז (ובג"פ שם נדחק בזה להליץ בעד הרשד"ם ולע"ד הדבר פשוט במי שכתבתי) וכמ"ש באמת בס' טיב גיטין בליקוטי שמות סק"ז גבי שם משה ליב הבאתיו בסי' קכ"ה שם ס"ק י"ב ובסי' קכ"ט ס"ק ל"ו אבל לעשות נקודות בכל הגיטין בודאי גם הרשד"ם מודה. וגם הב"ש בש"נ אות ב' גבי שם ברונא ולקמן בכללים אות כ"ב שכ' דהמנהג שלא לעשות נקודות מה דתלי הדבר רק במנהג נלע"ד דהוא נמי משום דמיירי לעשות נקודה רק בשם א' כגו' ברונא דבזה מדינא ליכא משום הוצאת לעז כיון שאינו בכל הגיטין ואעפ"כ מצד המנהג אין לעשות כן דהמנהג לחוש לזה גם בכה"ג או אפשר דט"ס המנהג בזה כיון דמבואר בש"ע דהמנהג להחמיר בגט כדין ספר כמ"ש בסי' קכ"ה ס"י לענין שרטוט ושם סי"ד לענין שלא יהא האותיות עוברות חוץ לשיטה ובר"ס קכ"ו לענין כתב אשורית א"כ ממילא דה"ה לענין נקודות דהא ספר המנוקד פסול כמ"ש ביו"ד סי' ער"ד ס"ז אבל לעשות נקודות בכל הגיטין בשמי ושמה זה לא תלי במנהג רק מדינא מוחין שלא לעשות כן משום הוצאת לעז על גיטין הראשונים. ועוד דבנקודות איכא למיחש לזיופא וכמ"ש הג"פ סי' קכ"ה ס"ק נ"ח לענין אות אחת חוץ לדף דפסול מהאי טעמא ע"ש:

ובגוף השאלה הנ"ל שנמצא כתוב פייגא בב' יודין דברי הרב הנ"ל נכוחים וטובים דכשר בלי שום תקנה ואין זה שינוי מאחר דכתיבה אשכנזית כך היא וכמו שהאריך הרב הנ"ל בדברים נכונים וכן כתבתי לעיל אות ט' גבי שם טויבא ע"ש וע' בזה בשו"ת שער אפרים סי' ק"ח בענין שם ביין ונידא שנכתב ביין בשני יודין ורצה לפסול אותו ובעל עדות ביהוסף כתב להכשיר הובא בקצרה בט"ג אית ב' סקי"ז אך משם אין ראיה כי שם זה ביין ונידא אינו לשון אשכנז ואולי בלשון ההוא מפורסם הכתיבה ביוד א' לנקודת צירי ולא חשש הרב בעל ש"א להחמיר משא"כ בשם פייגיל פריידא וכדומה שהם נובעים מלשון אשכנז ודו"ק:

שוב מצאתי בשו"ת מהר"ם מינץ ס"ס ל"ז בענין שם רייכצא כתב שם בהדיא דאם קורין בחירק יש לכתוב ריכצא בחד יוד ובמדינות שקירין בציר"י יש לכתוב רייכצא בתרי יודין ושם מבואר ג"כ חילוקו של הרב הנ"ל גבי שם וריידמן בין הכא דאיכא למטעי כו' דשם כתב עוד שמאל להרבה אנשים היודעים לכתוב לישנא דעלמא ולשון אשכנז ורובם אמרו כיון שקורין באלו מדינות בצר"י יש לכתוב בתרי יודין ומיעוטא דמיעוטא אמרו בחד יו"ד ואמינא בתרי יודין עדיף טפי דהוי ידים מוכיחות דקורין בצר"י אבל בחד יו"ד איכא למטעי לקרות בחירק וזה ליתא דכ"ע בהאי מדינה קורין בצר"יכו' ע"כ טוב לכתוב בתרי יודין דבזה ליכא כלל הברה אחרת אפילו לאותם דאמרי דכותבין בחד יוד ואמרי בתרי יודין הוי לגמרי ברחב שפתיים כמו במדינת פייארין מ"מ ליכא הברה אחרת כו' עכ"ל ע"ש הרי שדעת הר"ם מינץ לכתוב כן אפי' לכתחילה ומכ"ש בדיעבד ודאי דכשר וא"צ שום תקנה:

(שם) פריידל. ע' בט"ג סק"ה שכ' נראה דהיינו אם הקריאה היא בפתח חריף רייצא וכה"ג אבל אם הר' בצר"י כותבין פרידל בחד יו"ד כו' ע"ש ועמ"ש לעיל גבי שם פיגא בשם ת' בית דוד סימן י"ט שדעתו אינו כן ושם הבאתי ג"כ דברי הר"ם מינץ בזה

(שם) פרידא עיין בשו"ת בית דוד סי' י"ח אודות גט א' שבא ע"י שליח מפאריז ונכתב בו שם האשה פריידא בשני יודין וכאשר ניגשו לפני רב גדול א' לסדר להם מסירת הגט עמד על השני יודין ולכן עשה תקנה חדשה ונתן להאשה שני צעטליך בבחיבת ידן בזה"ל האשה מרת פרידא לא יקרא עוד שמה פריידא רק פראיידא וציוה שאלו הצעטלין יהיו מדובקין בכותלי בהמ"ד שלשי' יום יגם שיוכרז כן שלשה פעמי' ואחר שלפי' יום סידר מסירת הגט. והרב השואל שם כתב להפליא על הרב גדול הנ"ל כי מה יועיל שינוי השם אחר הכתיבה ואף שהוא טרם הנתינה מ"מ כיון שנכתב הזמן בגט כו' וגם הרב הגאון המחבר בסי' י"ט שם כתב שדכר זה מביא לידי גיחוך ע"ש. ולכאורה איני יודע הפלאה זו מה היא דהרי לעיל באות ד' גבי שם דוואסא כתבתי עצה זו בשם כמה גדולי הדור בענין שם רושא וגם הרב הג' מהר"י אייזק ז"ל מטוקטין צוה כן בשם דוואשא ואף הגאון מהרי"מ ז"ל מברוסק לא נחלק בזה רק כיון שהוא הפרש מועט. משמע דלילא זה היה גם הוא תסכים דמועיל הכרזה אף אחר הכתיבה. וכבר כתבתי שם דנלע"ד פשוט דודאי היכא שהיא שיניי שם ממש שגם במקו' הכתובה אין קורין כך אין מועיל הכרזה ואף אם בין כך שינו לה השם מחמת חולי לשם שנכתב בגט ונשתקע שם ראשון אינו מועיל כיון דבעת כתיבת הגט נכתב ונחתם בפיסול משא"כ אם נכתב כמקו' הכתיב' דאין בזה רק משום לעז לבני מקום נתינה מועיל הכרזה ועוד כתבתי שם דגם בכה"ג אין להקל ע"י הכרזה רק היכ' דליכ' היינו גמור כו' ע"ש וא"כ הרי גם בנד"ז כך היא כמ"ש הרב שואל בעצמו שם דשינוי זה משתנה לפי הברת לשון המדינה וגם הרב הג' המחבר שם כ' דהן היא משפט כתיבה אשכנזית וא"ת א"כ אין צריך לכל זה י"ל דבאמת הרב לא ששה כן רק לרווחא דמלתא להוציאו מלעז. ומ"מ בגוף הענין יפה כתבו דבנ"ד כשר בלי שום תקנה וכמ"ש לעיל גבי שם פיגא ע"ש:

(שם) פייאלא כ' בספר ט"ג אפשר דהיינו אם נקראת בחירק תחת הפ' וקמץ תחת יו"ד שניה שמ"ד מורה האלף אבל לפי מבטא שלנו שקורין הפ' בפתח חריף כדרך שקורין רייצא וכה"ג נראה שאין לכתוב אלף רק יש לכתוב פיילא עכ"ל וכ"ב בס' ג"מ דבמדינות אלו כותבין פיילא ע"ס. וע' בס' ישועות שכתב שם פייא בא המעשה לידי בק"ק זאלקוא ועלה על לבי לכתוב כמי שהוא לפנינו באלף לבסוף ושני יודין בין פ"א לאלף אח"ז נתיישבתי אפשר נגזר משם פועה המבואר בכתוב וגם דהברת אות ניכרת בין הפ' לב' יודין גלל כן הוריתי לכתוב פאיה וכמו בשם סארה שנגזר משרה אף דשם ב' השמות קמוצין וכאן שם פועה ושם פאיה אין נקודתן שוה מ"מ יותר י"ל דנגזר משם פועה וגם דידוע דקי"ל אם כתב ה' לבסוף במקום שראוי לכתוב א' אינו מעכב וגם הכא דיש ספק כותבין ה' וכן הסכימו עמי זקני הוראה עע"ל. ועיין בס' ט"ג שהזכיר ג"כ שם זה פייא ודעתו דיש לכתוב פייא בשני יודין וא' אך אם כתב ה' בסוף ג"כ כשר ע"ע גם בדיני השמות הנדפס בסוף הרמב"ם ח"ג בשם הרב מהר"ש שפירא ז"ל העלה לכתוב פייא וכן עשה הל' למעשה ע"ש.

אות צ צפרה חסר ואו כו' ואם כתב מלא כשר כו' ע' בט"ג בענין נשים שנקראים צפרה דהיינו הצ' וחורק והפ"א בשו"א וכ' דאשה שנקראת כן פשיטא שאם כתב צפורה בוא"ו פסול ואם שם העריסה צפורה ונקראת צפרה הפ' בשו"א וכן אם מקצת קורין כך יש לכתוב צפורה דמתקריא צפרה כי גם צפרה הפ' בשו"א הוא לה"ק ואפשר שהוא שם לעצמו ע"ש וע' בת' חמדת שלמה סי' ע"א שמעתי נוטה דשם צפרה הפ' בשו"א יש לכתבו בא' בסוף וכתב ת"ל בעיקר שם צפרא אין ברור אצלי שהוא משם צפורה הנאמר בתורה ואולי הוא ל' תרגום ואת הצפור לא בתר שמתרגם ית צפרא לא נמצא שם כן בג' תרגומים שבידינו רק מתרגמים ית עופא אך כווותן לאת הצפור החיה בפ' מצורע דשם ת"א ית צפרא חיתא) כו' והואיל ותיבת צפרא לא נאמר בלה"ק י"ל הנקראת בהם תרגום ומשפטו לכתוב בא' וע"כ יש להסתפק אולי לכתחלה ראוי לכתוב צפרא בא' שלא לטעות בשם צפורה הנאמר בתורה ואולי עיקר השם הוא צפרא ולהיפך אין חשש כ"כ דאף אם עיקר השם הוא צפרה רק שנקראת בפ"כ צפרא לא גרע מחניכתה כו' וגם נכון לכתוב צפרא בלא יוד אחר הצ' כמ"ש בתרגום וכן היא נכון שלא להיות ת"ג לפני שוא נח עכ"ל ע"ש:

אות ר רבקה דמתקריא מלכה. בס' כרם שלמה כתב דט"ס הוא וצ"ל דמתקריא ריבא כ"כ בגליון ש"ע של הגאון מהרמ"מ ז"ל יוד"ל ולכאורה לא העתיק יפה כי צ"ל ריבה בה"א (וכעת ראיתי בתשו' ח"ס ח"ב סימן ך"ח שבאמת דעתי נוטה לכתוב בא' לבסוף ע"ש ויובא לקמן) שם רחל. ואם שם העריסה היה רחל וקורין אותה רעדיל יש לכתוב רחל המכונה רעכיל עיין בס' ג"מ שכ' כבר כתבתי בנשתקע שם העריסה אין כותבין רק שם שנקראת ע' אות ב':

(שם) רוזילא. בג"מ שכ' לענ"ד דמי לשם חנה חנולה ואין לכתוב רק רוזא:

(שם) ריקא. ע' בג"מ שכ' לענ"ד נראה שנגזר משם רבקה עכ"ל ור"ל דיש לכתוב ריקה בה"א:

(שם) ריבלא ע' בט"ג סק"ו שכ' דנראה דצ"ל ריבלה בה' כי שם זה היא משם רבקה כו' ובמדינתינו רבות שנקראים בשם ריבה לכתחלה יש לכתוב רבקה המכונה (לע"ד צ"ל דמתקריא) ריבה שבמדינתינו ידוע שמעריסה שם רבקה אלא שאח"כ קורין ריבה או ריבלא ובאתרא דנהוג לקרוא מעריסה ריבה אין לכתוב רק שם ריבה (ועמ"ש לעיל אות מ' מינדיל מזה) וע"ש עוד בליקוטי שמות סעיף מ"א בענין גט א' שכתבו דייני דלא גמירי שם האשה ריווא ביאוין שהוא פסול. ועוד הוסיפו טעות שכתבו יוד אחר הווי"ן וכתב שאפי' אם היו כותבין בב' ריביא היה פסול יבטל אפי' במקום עיגון והסכימו עמו הגאון מהר"י מליסא ז"ל והגאון מהר"ם סופר ז"ל ע"ש וכן מבואר מדברי הגט מקושר בש"א אות מ' בענין אם נכתב בגט ראוון ע"ש (וע' בת' ח"ס ח"ב סי' ך"ח מזה באריכות ושם כתב שראה בת' בית אפרים סי' ל"ב שמצא כתב בכ"י הגאון מהר"ם שריף ז"ל ריבא בא' ויראה לו דט"ס הוא כי הוא יוצא משם רבקה וצ"ל בה"א לסוף וגם בסדר מהר"ם מצא ריבלא וכ' ג"ש דט"ס והנה בס' שמות (ובב"ש לעיל) כתב רובצא וגם שם ט"ס להנ"ל. והוא ז"ל כתב עליו דאולי נכון שלא להטעות הספרים ונאמר כי היכי דמצינו בישעיה שנמנו מלכתוב בוי"ו על שם הנביא משום דריע מזליה בו' וכ"כ אחרונים ברע"ק אע"פ שכל ר"ע בש"ס הוא בא' לבסוף מ"מ כיון ששמו בא' נרמז באותיות וגואלו אביר יעקב דקאי אהרוגי מלכות לכך כמה אנשים כותבים סתם בה"א המרומז באור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כו' ה"נ י"ל שמנעו ליכתוב ריבה בה' כי הוא לשון מריבה וריבלה בה' היא שם העיר סוף מלכים אשר דיבר נ"נ משפט את צדקיה מלך יהודה ולא מסמנא מלתא אך ריבלא שבה' שמות הכ"ל כל השם ט"ס וצ"ל ריבכא בכ' כו' ע"ש:

אות ש שרה שערלין שארקה. ע' בת' אא"ז פמ"א ח"ב סי' מ"ז בענין שם אשה שאשה. וכ' שצריך לכתוב שרה דמתקריא שאשה שידוע ומפורסם ששם שאשה יוצא מן שרה והוא שם הנערות וכן העיד לפני מ"ץ אחד שהיה יושב בב"ד לפני הגאון מהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל שהחזיר גט ע"י שליח שהיה כתוב בו שאשה והצריך לכתוב שרה דמתקריא שאשה וכל עדות הלכ' היא כו' אף דלדינא נראה להקל במקום עיגון דלא גרע שם שאשה מחניכה המפורסמת דמכשירין אליבא דכ"ע בדיעבד מ"מ לכתחלה יש לכתוב שרה דמתקריא שאשה כו' עכ"ד מ"ש ועיין בספר טיב גיטין סק"ז שהביאו גם כן וכתב עליו נראה שלזמנו דיבר שהיה מפורסם ששם המובהק הוא שרה וגם בזה לא קיי"ל כוותיה לכתוב דמתקריא רק יש לכתוב המכונה כמ"ש הב"ש בשרה שערלין או שרולה או סאייה כוי אבל בזמנינו אפי' אם היה שם העריסה שרה אין להזכיר כלל שרה כשאין שום אדם קורא אותה שרה כלל דשם שרה חשיב נשתקע כו' והאריך בענין זה. ע"ש ועמ"ש לעיל אות ב' מזה:

(שם) שרה שעריל כו' כולן בשין כו' עיין בס' ג"מ שכ' כבר כתבתי לענ"ד יש לכתוב בסמ"ך דבשלמא בכותב שרה ניכר שהוא סין שמאלית אבל שעריל וכדומה אפשר שהוא כלי על שם זוג מספרי' הנקרא שערל ולכן יש לכתוב בסמך כולם. רק אם ידוע ששמה שרה ובדרך געגוע נקראת שרכי או שרלין יש לכתוב רק שרה וכמ"ש באות ב':

(שם) שמחה המכונה וריידא. ע' בס' ג"מ דבמדינות אלו כותבין פרידא בפ'. וכ"כ בס' ט"ג ע"ש:

(שם) ואם ספק הוא אם הרוב קורין אותה שמחה או וריידא כתב בס"ש בשם מהריב"ל דכותבין שני גיטין. עיין בס' ג"מ שכ' לפע"ד א"צ שני גיטין בכה"ג אצא יש לכתוב שמחה המכונה פריידא או דמתקריא וריידא כו' דאפי' תימא שרוב עולם קורין בשם וריידא הא פסקינן בסימן קכ"ט ס"ב בכותב שני השמות בפירוש אין הפרש איזה ראשון א"כ פשיטא שאין להרבות בגיטין בשביל זה וכ"ש בשם זה ששם וריידא בל' קודש הוא שמחה וא"צ להרבות בגיטין כלל כן נ"ל עיקר לפע"ד. וע"ש עוד שכ' דיותר נכון לכתוב דמתקריא וריידא (ולדידן פרידא) ולא המכונה דמכונה לא מצינו רק כשזה בא מחמת כינוי כגון יהודא ליב דגם מי שקורא אותו ליב יודע שעיקר שמו יהודה או אריה אבל הכא שהקורין אותה וריידא אינה מורה על שם שמחה כלל דכמה נשים נקראות וריידא בלי שם שמחה כלל לכן יש לכתוב לעולם בכה"ג שכותבי' השם בשביל המיעוט יש לכתוב לעולם דמתקרי דבכל ספיקא אם יש לכתוב המכונה או דמתקרי כותבי' דמתקרי וכמ"ש הב"ש סי' קכ"ט סק"ל ע"ש: והנה מ"ש לפע"ד א"צ שני גיטין כו' כיוונה דעתו בזה לדעת הג"פ סי' קכ"ט ס"ק פ"א שחולק ג"כ על מהריב"ל בזה ומסיק לענין מעשה בגט אחד סגי כו' ע"ש. אך מ"ש דיותר נכון לכתוב דמתקריא כו' הגם שבס' ג"פ שם דעתו ג"כ הכי ופירש דברי הרמ"א שם סעיף ט"ז שכ' דאם האחד בל' לעז כותבין מכונה איירי דשם לעז אינה שם העצם אלא כינוי כגון אלי' וקרו ליה בלי או יהודה וקרו ליה ליב אבל היכא דשם לעז הוא ג"כ שם העצם כותבין דמתקרי ע"ש אך כל האחרונים לא פירשו כן (ובס"ק פ"ב שם הביא הוא עצמו כן בשם מהרח"ש דגם בכה"ג יש לכתוב המכונה אם לא היכא דשם הלעז היה שם הראשון משעת לידה ואח"כ נשתנה לשם עברי ע"ש וכן כתבתי שם סי"ח תקמ"ז בשם הנו"ב) וגם המנהג אינו כן: כללים השייכים לדינים הללו

אות א וכן אם ידוע שם שחותם בו אין משנין כלל. עיין בס' ג"מ כאן ולעיל בש"א אות מ' ובסג"ר אות י"ט דמסיק דאין הולכין אחר חתימתו אם הוא בשיבוש כגון שחותם יהודא או מתתיא באלף (או שחותמת מילקה בקוף ע"ל אות מ') מאחר שאנו יודעים השם כראוי לכותבו וכ"ש בחתם מחמת טעות שלא ידע לחתום כהוגן אין אנו אחראין לטעותו וליתא להאי דינא אלא כשיש לידע שם מובהק שלו כגון ששמו ליב וחותם יהודה או אריה אזלי' בתרי' וכן אם לא נודע אם נקרא גרשום או גרשון ורגיל לחתום גרשם אמרי' זה עיקר שמו ואם נודע שנקרא גרשון בנון יש לכתוב גרשם דמתקרי גרשון וכל כה"ג שי"ל שזה שם מובהק שלו ע"פ חתימתו ע"ש ועמ"ש לעיל בש"א אות י' גבי שם יהודה ובש"נ אות ב' ואות ט' ואות ל':

אות ב' או שם שמורה על איזה ריעותא. עיין בס' ג"מ שכ' לענ"ד לאו כללא הוא והכל לפי השם שידוע שדרך לקרות שם זה יש לספק גם בזה המגרש ובמ"ר פ' שלח יש ששמותיהם כעורים ומעשיהם נחים לכן צריך ליזהר שלא יהיה ספק שינוי:

אות ג' אזלינן אחר השם הנכתב בכתובה. כ' בס' ג"מ נ"ל בזה"ז רבים מסדרי קדושין שא"י כלל בטיב קידושין אין לסמוך על הכתובה כלל רק בעיקר השם שמסתמא אין חשודין להחליף עכ"ל וע' בט"ג בש"נ אות פ' סק"ג:

אות ו' מיהו היכא דיש ספק כו' יותר טוב לסמוך על ר"פ דס"ל שהוא קיצור כו' כתב בס' ג"מ לענ"ד הא מלתא דפשיטא ועדיפא מיניה נ"ל אפילו אם הוא בענין שהיה ראוי לכתוב הכינוי בודאי כגון שידוע חתימתו יהודה ואין ידוע אם נקרא ליב או ליווא שאין יכול לכתוב הכינוי רק שם יהודא לבד שזה עיקר שמו ואפילו יתברר אח"כ שמו ליב או ליווא הכל יודעין ששם קודש שלו אינו כן רק יהודה או אריה. וכן איפכא אם ידוע שנקרא ליב ואין ידוע שם קודש שלו אם יהודה או אריה אין לכתוב רק הכינוי לחוד אפילו במגרש עצמו דזה חניכה שהכל קורין בו כשר לכ"ע אפילו לכתחלה כו' ע"ש. ומ"ש וכן איפכא אם ידוע שנקרא ליב כו' עמ"ש בזה לעיל סי' קכ"ט סק"ד:

אות יא אבל אם אינו עולה לתורה בשם זה כו' דמתקרי שעיה. עיין בספר ג"מ שחולק על זה ומסיק דהעיקר לכתוב דמתקרי ישעיה שידוע שקריאת העולם ברהיטא וכוונת הקריאה לשם ישעיה וכן כל כיוצא בזה (כגון בצלאל שקורין צלאל וישראל שקורין שראל ויהושע שקורין שיע ע' בדבריו בסג"ר אות י"ט) כותבין השם כאשר ראוי לכותבו עיין שם ועיין מה שכתב לעיל בש"א אות סמ"ך:

אות יב אם מקדימין שם של קודש כותבין על שם חול המכונה. עיין בסדר מהר"ם סוף אות י"נ. שכ' דאם שולח הגט למקום אחר ויש לו שם אחר במקום נתינה דהוא שם עברי ובמקום כתיבה הוא שם לעז צריך לכתוב שם מקום הנתינה ועל שם מקום הכתיבה יכתוב המכונה ע"ש ובספר ג"מ שם חולק עליו ודעתו דבזה שעיקר שמו כן במקום כתיבה לא שייך לכתוב המכונה רק יש לכתוב דמתקרי כאן ע"ש. ועיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קי"ט באשה ששמה הינדל ונשתנה מ"ח לשרה דמסיק דאין לכתוב המכונה הינדל כיון ששם זה ניתן בעצם וראשונה לעיקר השם לא שייך לכתוב לשון כינוי רק יש לכתו' דמתקריא הינדל ע"ש והבאתיו בסי' קכ"ט ס"ק מ"ז וכן כתבתי שם בשם מהרח"ש סימן כ"ו ע"ש: (ועיין בתשו' ח"ס ח"ב סי' כ"ב מבואר שם דכ"ש אם שם החדש לא ניתן לו מחמת חולי אלא שהוא בעצמו חידש לו שם קודש דודאי לא שייך לכתוב על הראשון המכונה אלא יש לכתוב דמתקרי ובהא גם מהר"ם מינץ מודה ע"ש והובא לעיל בש"א אות ז' זימל) ולפ"ז האי כללא דאם מקדימין שם קודש כותבין על שם חול המכונה לאו כללא הוא אלא אם שני השמו' במקום א' ובזמן אחד וע' עוד מזה לעיל בש"נ אות ש' גבי ספק אם הרוב קורין שמחה או וריידא ע"ש:

אות יח וכותבין בגט ג"כ יהודא בא'. עיין בס' ג"מ שחולק ודעתו דאין משגיחין בחתימה וכותבין בה"א כאשר ידענו שראוי לכתוב. וכבר כתבתי בזה לעיל אות א':

אות יט אא"כ דשם העריסה הי' שרה אז כותבין שרה כו' עיין בס' ג"מ שחולק ודעתו דאין להשגיח בשם עריסה כלל אם נשתקע וכותבין כאשר נקרא' ובזה יוצאין לכ"ע ע"ש ועמ"ש לעיל בש"נ אות ב':

אות כ ואם חתימתו ושם שעולה לתורה אינם שוים וא"י למה חותם כו' עיין בתשו' חמדת שלמה סימן ע"ב שכ' אין להוכיח מזה דהיכא דיודע למה חותם עצמו כך הוא עיקר דהנה מקורן של דברי' אלו הוא ממ"ש הט"ז בשם אלעזר ואליעזר ומשמע משם דאין משגיחין בחתומתו וא"צ לכתוב דמתקרי על השם שהוא חותם ויש לדייק מזה אילו היה יודע למה חותם כך היו צריכין לכתוב דמתקרי אבל לומר דחתימתו הוא עיקר נגד השם שמוחזק לעלו' לס"ת אין לנו ושוב ראיתי בס' ג"פ בסימן קכ"ו ס"ק נ"ח שעמד על חקירה זו אם חתימתו סותר לקרותו לס"ת והעולה מדבריו דאם הורגל יותר לעלות לס"ת מלחתום שטרו' ואיגרו' אזלינן בתר קריאתו לס"ת אף אם הוא שם הראשון ואפי' אם העולם קורין אותו בשם השני ואם הורגל יותר לחתום שטרות ואיגרות אזלינן בתר חתימה ואם הם שקולים יש להקדי' השם השני. אך י"ל דדברי הג"פ אינם אלא בשני שמות חלוקין כו' ע"ש והובא לעיל סי' קכ"ט סק"ה. (ועמ"ש לעיל בשא"נ אות א' בד"ה כ' בט"ז):

אות כא אין לכתוב שם קטנות כו' אא"כ רוב ב"א קורין אותו בפניו כך עיין בט"ג לעיל בש"א אות ו' סק"ה שכ' סברא אחת דיש מקום לחלק בין שם האיש ובין שם האשה כגון בונילא וכיוצא בזה דבשם האיש שפיר יש מקום ערעור כשכותב כן משום שהגט הוא לשון הבעל והוא אין קורא שמו כן ומקפיד על זה משא"כ שם האשה כיון דבאמת שמה כך בפי כל אלא שהיא מקפדת על הקורא בשמה כך לאו בדידה תליא מלתא כו' ע"ש. וכיוצא בזה קצת כ' בג"פ ס"ס קכ"ט בענין אם האשה ספרדית ונשואה לאשכנזי והאשכנזים כותבין פערלא וספרדים כותבין פירלא אם באה לגרש אשתו אף שבא לב"ד ספרדים יכתוב כמנהג הבעל דקרא כתיב וכתב לה ורמי רחמנא כתיבת הגט אבעל כו' ע"ש: