ויש חולקין.[עש"ך סק"ג שהביא דברי המע"מ שכתב להוכיח מדברי הרא"ש להתיר וסיים לכן הסומך להתיר ברובא לא הפסיד. והש"ך השיג עליו הרבה. ועיין בת' משכנות יעקב סי' ס"ט שכתב לבאר שדברי המע"מ נכונים וברורים וצודקים לפסק הלכה וע"כ סיים גם הוא ז"ל דהמיקל לא הפסיד ע"ש]:

**חזרה ונתערבה.**עיין בשאילת יעב"ץ ח"א סוס"י קל"ה שכתב דחלה שחזרה לעיסה שלה אינה בטילה [דהדרא לטיבלא] דדוקא בנפלה למקום אחר הוא דבטילה ע"ש ותימה שלא הביא כלל דברי הרמ"א בכאן דמבואר דאפילו חזרה ונתערבה באותו עיסה מהני ק"א לבטל. שוב מצאתי בספרו שי"ע ח"ב סי' צ"ט כתב דלישנא דהרמ"א נמי הכי דייקי מדנקט בלישנא שנתערבה בעיסה ולא קאמר בעיסתה ע"ש. [ושם מייתי הוראת הגאון בעל כנ"י שהורה בשחזרה למקומה להפריש ממקום אחר והוא ז"ל תמה עליו וכתב בשחזרה למקומה עכ"פ בחלת ח"ל דרבנן יש לסמוך אמ"ד בירושלמי רפ"ד דדמאי דס"ל הדרא לטיבליה ומפריש מיניה וביה ומסיים בסוף התשובה ונ"ל לסמוך ע"ז למעשה דחלת ח"ל קילא מדמאי בלי ספק עכ"ל וע' בת' חתם סופר סי' שי"ט שהאריך בכל זה ומסיק דעכ"פ עם התרת הנדר ג"כ יש לסמוך להתיר בלי פקפוק משא"כ שלא במקומה לא הייתי מתיר ע"י שאלה אלא לצורך גדול ע"ש]:

**ישאל לחכם.**עיין ט"ז שחולק ע"ז ועיין בתשו' בית יעקב בסימן ק"י שהשיג על הט"ז והרבה להשיב עליו ולבסוף העלה דאם מתחרטת על הנדר מעיקרו מכח תערובת שנתערב עכשיו מהני שאלה כדלעיל סימן רכ"ח סי"ג בהג"ה (ועיין בזה בשאילת יעב"ץ ח"ב סימן צ"ח וצ"ע) . וכתב עוד דאף בלי שאלה אם היה ג"כ מים בתבשיל של עיסה שנתערב בו החלה ויש ס' במים אז אמרינן סלק את מינו כו' (דבר זה כבר כתבו הד"מ הובא בש"ך ובבה"ט סק"ג) מיהו אם מכיר במאכל את החלה שנפלה צריך ליטלה משם כדלעיל סימן צ"ח ס"ד ואם אינו ניכר מ"מ ראוי להחמיר להרים כשיעור חלה מהתבשיל ולשרפה ע"ש. ועיין בתשובת חות יאיר סימן ק"ל שהשיג ג"כ על הט"ז ועיין בספר באר יעקב מ"ש בזה וסיים דיש להקל במקום הפסד קצת או לצורך שבת ע"ש. [ועמ"ש בסס"ק הקודם. וגם עמ"ש לקמן סי' של"א סק"ו בענין אם הפריש חלה ע"י שליח ואח"כ נתערבה מי ישאל בעה"ב או השליח ע"ש]. ועיין בתשובת זכרון יוסף חלק יורה דעה ס"ס כ"ו:

**לבטלה ברוב.**עבה"ט סק"ד בשם הש"ך מ"ש אין לערבה לכתחלה כו' ועיין בדגמ"ר שכתב דמ"מ אם נתערבה כבר אלא שלא היה ק"א כנגדה מותר להוסיף עליו לכתחלה עד ק"א והיינו יבש ביבש דלא שייך ביה חנ"נ אבל במקום דשייך חנ"נ צ"ע אי אמרינן גם בזה חנ"נ עכ"ד ע"ש:

בח"ל מותר.[עיין במג"א סי' תק"ו סק"ח שכ' דע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלה בע"ש מלחם חמץ שאפה לשבת אסור לאכול ממנו דהא יצטרך לבער החמץ כו' ועיין בש"ת בא"ח סי' תמ"ד סק"א הביא בשם שאילת יעב"ץ סי' קל"ג ות' אא"ז פנים מאירות ח"ב סימן צ"ו דבדיעבד יש תקנה ע"ש וע' בת' משכנות יעקב חא"ח סי' ק"מ מ"ש בזה] ועיין בתשו' כנסת יחזקאל סוס"י כ"ג שכתב שבשנת תפ"ז חל ע"פ בשבת ודרש בשבת שלפניו אשר לשבת הבאה יזהיר כל אחד לאשתו ליקח חלה כי טעם שאין אנו נוהגין לעשות האמור במשנה דבמה מדליקין ג' דברים צריך אדם לומר כו' עשרתם. משום דחלת ח"ל יש לה תקנה שאוכל ומשייר משא"כ בע"פ שחל בשבת אין תקנה עיין שם [והביאו ג"כ בש"ת א"ח סי' תנ"ז סק"ג וכתב הגם שכתבתי בסי' תמ"ד דיש תיקון בדיעבד מכל מקום לכתחלה מיהת יש ליזהר וע' עוד בס' מקור חיים ובס' יד אפרים סימן תק"ו מ"ש ע"ד מג"א הל"ל]: