כותבין לו ב"ד טירפא אבל אין הב"ח צריך לכתוב לו הרשאה או שטר הודאה שטרף ממנו כ"כ הרשב"א הביאו ב"י בסימן קי"א וכ"כ רבי' בס"ס זה:

והוקרה ושוה אלף וכו' י"מ דמש"ה נקט הוקרה דאילו נשבחה השדה אפי' מאליה כבר נתבאר בסימן קט"ו דאין הב"ח טורף כל השבח כ"א החצי משא"כ בהוקרה ולפ"ז צ"ל הא דכ"ר בר"ס קט"ו ז"ל בין שבחא דממילא כגון שעלה בו אילנות או נתייקרה לאו בחדא מחתא מחתינהו אלא כל חד לפי סברתו דהיינו בעלו בו אילנות אינו נוטל המלוה כ"א החצי ובנתייקרה נוטל כל השבח. ומאי דכתב אח"ז ולא שיטול כל השבח לא קאי אשבח דנתייקרה והוא דוחק גם דוחק הוא לומר דמ"ש דכותבין לו טרפא באלף לא משום דיטול כל האלף אלא כותבין שנטרף ממנו שדה שקנה בה' מאות ובשעת טירפא היה שוה אלף והב"ד שיגבהו ידעו שלא יתנו כ"א חצי דמי היוקר לכן נראה דרבי' סתם כאן כמו שסתם לעיל ר"ס קט"ו וכתב כשבא המלוה לטורפה טורפה עם שבחא וכו' וכן הוא ל' הגמרא סתם וכמ"ש שם גם כתבתי שם דמש"ה סתם ללמדנו דפעמים טורף כל שבחא והיינו כשמיעט הלוקח מדאקני ע"ש ה"נ י"ל הכא דמיירי בדמיעט הלוקח שטרף ממנו מדאקני וכתב והוקרה וה"ה להשביחה אלא דחדא מינייהו נקט גם משום דכל הוקרה הוא שבח דאתי ממילא ואליבא דרמב"ם וסייעתו נוטל אותו הב"ח כולו אפי' יש דאקני גם להלוקח וכמש"ר בשמו בסי' קט"ו ודו"ק. ול"ד למ"ש רבי' בסימן ק"ג בסעיף כ' וכ"א בשומא דהדרא והוקרה דאיכא מ"ד שאינו נוטל משום דנראה כריבית דשאני התם דיגבה המלוה מהלוה בחובו. משא"כ בלוקח הבא לגבות מהמוכר לו דכיון דבתורת קנין בא תחלה לידו לא מחזי כריבית וק"ל: כותבין לו טירפא באלף דאל"כ הוי הפסד הלוקח בטירפא זו וזה המוכר כתב לו בלא פסידא כלל וזהו בכלל עמליהון ושבחיהון הכתוב בשטר מכר דעמליהון הוי שבח שכנגד ההוצאה ושבחיהון הוא מה שהשביח יתר על ההוצאה וה"ה להוקרה שלא מחמת הוצאה: [וכן] (וכ"ש) אם לקחה באלף כ"כ בעה"ת שער ג':

ובא הוא לטרוף מהלקוחות שקנו אחריו פי' ואותן הנכסים כו' כדלעיל בסי' קט"ו ס"ב: אפילו לא מכר לו בשטר אלא בעדים בעלמא. הכי מסיק בב"ב דף מ"א מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין כי היכי דליפוק עליה קלא. וכתב רשב"ם דליפוק עליה קלא שיקפצו עליו קונים והלכך אפסדו לקוחות אנפשייהו שאם חקרו יפה היו שומעין מבני אדם שמכר מוכר זה כבר הקרקע באחריות עכ"ל ועד"ר: