Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שמא שבאו לפניו שני בעלי דינים כולי הוא בסנהדרין דף ו': ומה שכתב ואחד קשה ר"ל שהוא תקיף ואלים ויש לדיין שכנגדו לירא מפניו כן צריך לומר לפי' התוס' דהתם ורבינו נמשך אחר פירושם וכמו שכתבתי בדרישה עיין שם: אבל משמע כו' עד לא תגורו מפני איש נראה דמדכתיב בתריה כי המשפט לאלקים הוא ועיקר משפט הוא בגמר דין מש"ה מוקמיה ר"ל להאי קרא בגמר דין ודומה לזה פרש"י אמ"ש רז"ל דגמר דין יכול להיות בלילה וילפינן לה מדכתיב ושפטו את העם בכל עת ופרש"י שם משום דעיקר משפט הוא בגמר דין וכמ"ש בשמו לעיל סימן ה' וע' בע"ש שהאריך בזה וכתב דלא תגורו לשון אסיפת דברי הדיין הוא ואין שייך אסיפת דברי הדיין אלא בשעת גמר דין וז"א דשם בגמרא משמע דר"ל לא דרשו מלשון אסיפה כ"א ר"י בן קרחה דלמד מיניה לתלמיד היושב לפני רבו שלא ישתוק כדלעיל סי"ט ע"ש. ומ"ש א"ש טפי:
במה אתם רוצים בפשרה או בדין כו' נראה דדוקא נקט רבינו שצריך להקדים להזכיר הפשרה ואח"כ יזכיר להם הדין ועבד"ר:
כל זמן שלא גמר הדין כן הוא לשון הגמרא שם ופרש"י כפשוטו שאמרו איש פלוני אתה חייב כו' ודעת התוס' נוטה שגמרו ביניהן לעשות גמר דין ולומר בהסכמה אחת פלוני אתה זכאי כו' אבל לא שאמרו כן (וכן פסק בא"ז מ"ו ר"ש) וכתבו עוד ז"ל בודאי ל' התלמוד מוכח כלשון רש"י אכן קשה לפירושו מה ביצוע שייך לאחר גמר דין כו' וצ"ל בדוחק שלא יטעו אותו לומר לו יראים אנו שמא טעינו בדין עכ"ל ולשון הרמב"ם בפכ"ב מסנהדרין ולשון רבינו הוא כרש"י: ומש"ר ומיהו אם יש עסק שבועה ביניהם כו' כ"כ התוס' שם:
וכל דיין שעושה פשרה כו' שם:
כך מוזהר שלא יהא כו' כמו בב"ח:
בימי שמעון בן שטח בטלו כו' כצ"ל וכן הוא בירושלמי דבימי שמעון בן שטח ה"ג ינאי המלך כל ת"ח ולא נשאר אלא הוא כדאיתא בפ"ק דב"ב: ה"ג אמר ר' שמעון כו':
אע"פ שנתרצו כו' דפשרה צריכה קנין שם דף ו':
ומש"ר אפילו ביחיד פירוש פשרה שנעשית ביחיד ופלוגתא דתנאי היא שם כמה צריכין לפשרה ופסק הרא"ש כמ"ד בחד סגי: מחילה א"צ קנין ז"ל תוס' שם דף ו' אם נפרש דקנין של פשרה הוא קודם ששמעו הפשרה שקונין זה מזה לעשות כמו שיאמרו להן הדיינים הן לשלם הן למחול אין לדקדק מכאן דבעלמא מחילה צריכה קנין דשאני הכא דאי לאו קנין הוה כמו מחילה בטעות שעדיין לא ידעו שיאמרו לו למחול כ"כ. ואפילו אם נפרש שהקנין של פשרה הוא לאחר ששמעו הפשרה מפי הדיינים אין ראיה מכאן די"ל דהקנין הוא על אותו שהצריכו הדיינים לפרוע לשכנגדו אבל האי דמחילה לא בעי קנין ואפילו לפי בעה"ג שכתב שגם המוחל צריך לקנות מידו אין ראיה מכאן דשאני הכא שאע"פ שיודע מה מוחל דומה למחילה בטעות לפי שמוחל על פי עצתם של דיינים שהשיאו אותו כמחול לו הלכך צריך לאלם הדבר ע"י קנין דאל"כ כשיודע לו אח"כ שהדין עמו יאמר אילו הייתי יודע זה לא הייתו מוחל וע"ל בסי' ע"ג וסי' רמ"א ובזה תבין דברי ה"ר ישעיה ודברי הרא"ש שהביא רבינו דהרר"י ס"ל דהא דקאמר תלמודא פשרה צריכה קנין היינו דוקא באתן לך או במחול לך ותפיס שטרא אבל בלא תפיס שטרא הו"ל כמחילה דעלמא דא"צ קנין וכתירוצא קמייתא ותניינא של התוס'. והרא"ש ס"ל דכיון דסתמא קאמר תלמידא ש"מ דאפילו במחילה ולא תפיס שטרא נמי צריכה קנין ולא דמי למחילה בעלמא וכתירוצא תליתאי:
כתב הר"י מה שצריכין קנין כו' אתלמודא קאי וכלומר דבעי בגמרא קנין בפשרה דוקא כו': וא"א ז"ל לא חילק וכן מוכח מלישניה פרק המקבל ע"ש: