Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הפורע חובו כו' בכתובות דף ק"ח ובפרק אין בין המודר (נדרים דף ל"ג) נלמד דין זה: ומ"ש אפילו אם היה כו' ולא עוד לא אפילו כו' תוספות ורא"ש ור"ן שם:
ופרש"י דבכל חוב איירי כו' הוכיחו כן מלשון הירושלמי ומטעם דמצי אמר מפייס הוינא ליה ומחיל לי וע"ל ס"ס ק"ה מ"ש שם דל"ת מדברי הרמב"ן שכ"ר שם ומש"ר כאן ועד"ר: דלא איירי בפורע חוב מזונות כו' מדלא כתב בקיצור אלא במפרנס אשתו. משמע דמיירי שראובן פרנס אשת שמעון ולוי הלך ופרע לראובן מה שהוציא בפרנסתה דזה מיקרי פורע חוב הבא ממזונות אשתו וגם הא דתנן במודר מחבירו דמותר לפרוע חובו דמוקי ליה בגמרא בכתובות ונדרים הנ"ל כחנן ר"ל כמו שחנן פוטר מלשלם להמפרנס אשתו עצמו (וז"א) [וה"ה] מה"ט נמי פטור מלשלם לאותו שפרע בשבילו למי שפרנס לאשתו דגם הוא הניח מעותיו על קרן הצבי ולא עדיף מגברא דאתי מיניה ובזה מיושב מש"ר בריש דבריו ז"ל אפילו אם המלוה היה דוחקו כו' והלך זה ופרע למלוה דלכאורה לא שייך הך בבא אלא לפירש"י ולא לפר"ת דלר"ת אין האשה קרויה מלוה וגם לא שייך לומר שהיה משכון ביד המלוה והלך ופרע למלוה ולמה הזכירה קודם שהזכיר דברי רש"י ור"ת בפרט שמסיק שהרא"ש ס"ל כר"ת אבל לדידי א"ש דגם לפירוש ר"ת שייך זה וס"ל אפילו אם ראובן שפרנס אשתו דוחק לשמעון ואשתו לשלם אלא (פי') [אפי'] שיש לו משכון הימנו והלך לוי ופרע לראובן ונטל המשכון ממנו אפ"ה פטור הבעל מלשלם ללוי שסילקו ומוציא המשכון מידו. ובפירוש זה תתיישב ג"כ קושיא גדולה הנופלת לעיל בי"ד ריש סימן רכ"א במש"ר שם במודר הנאה מחבירו ופורע חובו וכמ"ש שם ע"ש ועיין בא"ע סי' ע': וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל עד"ר: מי שמשכנו אותו לפרוע כו' פטור ירושלמי פרק שני דייני גזירות והביאו רי"ף ורא"ש שם ונראה דאף לר"ת והרא"ש דס"ל דבשאר חובות הפורע בשביל חבירו חבירו חייב לשלם היינו כשהוא פרע מעצמו ועשה לו טובה וכדי שלא תנעול דלת בפני ג"ח אבל כאן לא שייך למימר הכי שהרי הוא לא פרע מעצמו בשבילו אלא ע"י כפייה עשה מה שעשה לכן לא תקנו חכמים בזה שישלם זה לו ועד"ר: אא"כ משכנוהו בשביל מס שעל כו' המ"מ פ"ח מחובל ומזיק כתב הטעם ע"ש: אבל תפשוהו כו' כתב ב"י אינו לשון הרמב"ם אלא לשון רבינו הוא ומכלל דבריו הוא נלמד ע"כ:
שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כלל פ"ט ס"ט: והיו שטרות ביד ראובן ז"ל התשובה היו להם שט"ח ביחד על עכו"ם והיו מהם ביד ראובן כתובים על שמו כו' ונשתלמו הקהל קצת מס משמעון משטרות שהיו לו בפני עצמו ונשאר חייב קצת מס וגבו ג"כ המס מראובן מה שנתחייב מהשטרות שהיו בידו משל השותפות שהיו סבורים שהיו שלו בפני עצמו כו' ובזה נתיישב למה גבו גם הקהל מאותן שטרות מס של ראובן לחוד וג"כ נתיישב דל"ת הלא הפורע מס של חבירו חייב לחזור ולשלם לו דשאני התם דגבו ממנו מס בשביל חבירו בפירוש או בשביל הקהל ותופס לאחד מהקהל וכמ"ש בתשובת הרא"ש שכתב רבינו אחר זה ס"ה משא"כ בנדון זה שלא היה ביד הקהל כ"א שטר אחד כתוב בו שנתחייב ראובן וק"ל והב"י כתב שלכאורה נראין שסותרין תשובות הללו וכשתעיין בתשובה ראשונה תתיישב קצת עכ"ל ונ"ל דנתיישב לגמרי ודו"ק:
ראובן תבע משמעון כו' כן כתב בתשובות סוף כלל ה' ע"ש: