יש חזקה לראייה כו' עד"ר. שאע"פ שאין אדם רשאי לפתוח חלון לחצר חבירו כו' עיין בר"ס קנ"ה שכ"ר ז"ל יש חזקה לניזקין שחייב כל אדם להרחיק כו' ואם לא הרחיק והחזיק בנזק מהני הרי שכתב האי דחייב להרחיק לנתינת טעם דמשום דמחויב להרחיק ולא הרחיק הו"ל חזקה וא"כ לא א"ש מש"ר כאן שאע"פ שאין כו' שאדרבה היא הנותנת דבדבר שיש לו רשות לפתוח ואין הלה יכול למחות בידו אין לו חזקה אפילו החזיק בה כמה שנים ונראה דה"ק אף ע"פ שאין אדם רשאי כו' מכח שעושה איסור מן התורה כשרואה לרשות חבירו והו"א אע"פ שהחזיק בה כמה שנים בלא מחאה לא ליהוי חזקה דאיסור הכתוב בתורה הוא דהוי מחאתו קמ"ל דלא וק"ל:

לחצר חבירו ואפי' לחצר שותפו בב"ב דף נ"ט לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפים ובגמ' מאי איריא לחצר השותפין אפילו לחצר חבירו נמי לא וכתבו התוספות בשם ר"י דה"פ מאי איריא לחצר השותפין (פי' שהוא שותף עמו בחצר ויש לו פתח לתוכה) דמזיק לו בשני מקומות (דמצי למימר בשני מקומות דהיינו דרך פתחו ודרך חלונו ל"מ לאצענועי מינך) ל"מ קאמר (כלומר אדרבה לא מיבעיא קאמר) לא מיבעיא לחצר חבירו דלא אבל לחצר השותפין דא"ל ס"ס הא קבעית לאצטנועי מינאי בחצר קמ"ל דא"ל עד האידנא כי הוית בחצר בעינא לאצטנועי מינך השתא אפילו כי הוית בבית נמי בעינא אצטנועי מינך ע"כ. ופר"שי ותוס' עד האידנא כי הוית אתה בחצר בעינא לאצטנועי מינך השתא אפילו כשאתה בבית בעינא לאצטנועי מינך כו' ע"ש ולאפוקי מפירוש ר"ש השני דפירש כי הוי אנא בחצרי כו' השתא אפילו כשאני בביתי כו' ע"ש בתוס' שדחו פי' זה. והשתא א"ש דכ"ר ז"ל אין אדם רשאי לפתוח חלון לחצר חבירו ואפילו כו' ולא כ' בקיצור א"א רשאי לפתוח חלון אפילו לחצר שותפין אלא לפי שיש פנים לכאן ולכאן וכמ"ש ודייק נמי וכתב לחצר שותפו ולא לחצר שותפים כלשון המשנה וכמש"ר מיד אח"ז ז"ל וכן אם קנה כו' לחצר השותפים והוא ג"כ ל' המשנה דלשם משום דאתי לאפוקי מפי' הרשב"ם דפי' שם דהמקשן הקשה שם מאי איריא לחצר שותפים שהן רבים אפילו לחצר חבירו שהוא יחיד נמי אסר והתוס' דחו פי' זה ופירשו שותפין ר"ל שהוא שותף עוד עם אחר בחצר ומש"ה כחב שותפו וק"ל: וכן אם קנה בית שם במשנה לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו בחצר השותפין ופיר"ש לכך בית החצר הסמוך לזה החצר לא יפתחנו לחצר השותפין דאע"ג דיש לו חלק בחצר אינו יכול לרבות עליהן אכסנאים שמוסיף עליהן דריסת הרגל ונכנסים ויוצאים עכשיו יותר מבתחילה וליכא צניעות:

ולא מיבעיא כו' אלא אפילו כו' זהו לסברת רשב"ם והתוס' והרא"ש ולא כדעת הרמב"ם שבסמוך וק"ל: אבל יכול לבנות חדר אחורי כו' ג"ז סיפא דמתני' הנ"ל ז"ל בנה עלייה ע"ג ביתו לא יפתחנו לחצר השותפין אלא אם רוצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה את העלייה ע"ג ביתו ופותחה לתוך ביתו ועד"ר: אבל לחצר לא יפתח שיותר יוצא ונכנס כשהפתחים פתוחים לחצר משהם פתוחים לתוך הבית: אבל כשאינו כו' יתור ל' יש כאן ונראה דבא לאשמועינן דבנין חדש אסור אפילו לאוצר בעלמא אבל כשאינו מוסיף בבנין שפיר דמי לרבות דיורים ואפילו בכל ביתו ולאו דוקא עלייה או חדר א': שיכול למלאות כל ביתו אכסנאים בי"ס איתא אכסדרין ודיורין והנתינת טעם שכ"ר ז"ל שיכול למלאות כל ביתו אכסנאים ודיורין ועד הנה לא דיבר משום ריבוי דרין ואכסנאין בביתו משמע דגרסינן אכסדרות ודיורין וע"ד שאכתוב בסמוך ששם דיורין מורה על בני אדם הדרים בפני עצמם ולפי הגירסא שלפנינו צ"ל דרבינו ס"ל שזה תולה בזה כיון שיש לו רשות למלאות אכסנאים ודרים מותר לחלק נמי ביתו לצרכן לדור תוכו והוא דוחק: הרמ"ה כתב כו' ה"ג אע"ג דלא חזי לאוסופי ביה דרין הרי כו' וה"מ להוסיף דיורים אבל להוסיף דרין לא מצי כו' ל"ש נתרבו דרין או כו' כצ"ל וכן הוא מוכח מיניה וביה וכמעט הוא כן בדפוס אוגישפורג ודיורין ר"ל בני אדם הדרין בפני עצמם בחדר וכאילו אמר להוסיף מדורות ודרין ר"ל בני אדם הדרים עם בני הבית ואין להם חדר מיוחד. וכלל העולה מדבר הרמ"ה לעשות חדר מיוחד אפילו לחלוק חדר ישן לשנים אינו רשאי אפילו לבני ביתו ומשרתיו אלא דוקא לאוצר ולאוצר ג"כ לא שרי להוסיף בנין וכשאינו עושה חדר הכל מותר אפילו להוסיף דרין שאינם מבני ביתו ומשרתיו מטעם שכתב דהחצר לא נשתעבד למנין אנשים ידועים כו' ועד"ר. ושוב מצאתי שכתב מ"ו ר"ם כעין פי' זה בד"מ ע"ש. וע"פ מ"ש יש מגיהין אח"ז בדברי הרמב"ם להכניס שם דרין וא"צ להגיה די"ל דלשון הרמ"ה היה דוקא כן לדקדק בין ל' דיורין לל' דרין דהרמב"ם לא דק לחלק ביניהן: ומ"ש הרי מרבה לעצמו דרך לחצר כו'. פי' הדרך נתרבה מכחו בחצר שבני אדם אחרים נכנסים לחצר אצלו בשביל מה שיש לו באותו רשות אחר שהוסיף ובס"א כתב מרשות אחר במ"ם וקאי אהבעל החדר שהוא בעצמו נתרבה לו דרך ועסק בחצר מכח אותו חדר שהוסיף: אבל להוסיף דרין לא מצי כו' ס"א אבל שלא להוסיף דיורין לא מצי כו' והיא היא והגירסא שלפנינו עיקר וק"ל: והרמב"ם ז"ל כתב כו' עד"ר: אבל יכול לבנות כו' ס"ל ג"כ כטעמא דהרמב"ם שאינו עשוי להכניס שם דיורין כיון שאין עוברים אלא דרך עליו ועד"ר:

ואפילו יש לאחד פתח כו' משנה שם דף ס' ז"ל לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח נגד פתח וחלון נגד חלון היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו ב' אבל פותח הוא לר"ה פתח נגד פתח וחלון נגד חלון היה קטן עושה אותו גדול ואחד עושה אותו שנים עכ"ל המשנה והם הם כללי דברי רבינו מכאן עד ס"י: כגון שעשה מא' של ח' ב' מד' ד' ז"ל הגמרא שם סבר רמי בר חמא למימר בר ד' לא לישוויה תרי בר ב' ב' דקא שקיל ח' בחצר אבל בר ח' לישוויה בני ד' ד' ש"ד א"ל רבא מצי א"ל בחד פיתחא מצינא לאצטנועי מינך בתרי לא מצינא לאצטנועי מינך ע"כ ופירש רשב"ם דשקיל תמניא בחצר דגם פתח של ב' אמות יש לו ד"א בחצר אבל כשהיה פתח א' של ח' שהיה לו בחצר ח' אמות כי עביד שנים של ד' ד' לית לן בה והשיב רבא דאף בכה"ג לא משום דחיישינן לצניעות ומצי א"ל בחד פיתחא מצינא לאצטנועי מינך כשהוא נעול יכולני להשתמש בחצר אבל בשני פתחים אפילו אם יהיה האחד נעול יהיה השני פתוח ולכן כ"ר כגון שעשה מא' של ח' ב' מד' ד' דהוה רבותא טפי וכ"ש מא' של ד' שנים של ב' ב' ואע"ג דהגמ' קאמר כן אפתחים כ"ר ג"כ אחלון משום דלפי הטעם שמסיק וקאמר בחד פתחא מצינו לאצטנועי מינך כו' ה"ה לחלון וק"ל: והרמב"ם כתב רצה לשנות כו' בפ"ז דשכנים כ"כ: בין למעלה בין למטה דאף ע"פ שהוא גבוה יעלה בסולם ויראנה ור"ל אפתח אחרת קטנה במקום אחר דאילו במקומה ממעט בנזק הוא והרשות בידו ופשוט הוא בדברי הרמב"ם ב"י וכבר רמז הרמב"ם זה במ"ש ואפתח אחרת דמסתמא במקום אחר קאמר וק"ל: ומש"ר והרמב"ם כתב בלשון פלוגתא ולעיל לא איירי מזה כלל נ"ל דהמשך ל' כך הוא מתחילה כתב דלא יעשה מא' ב' הא לעשות מאחד גדול אחד קטן ממנו מותר והרמב"ם כתב כו' דמשמע מלשונו שאפילו זה אסור ע"ז מסיק וכתב דז"א דכוונת הרמב"ם הוא דוקא לשנות ולעשות כן במקום אחר וק"ל:

וחלון כנגד חלון כו' אפילו יש לו רשות כו' בגמרא יליף לה מדכתיב וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו מה ראה ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה אמר ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה. ופירש ר"ש ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה דכתיב בתריה מה טובו אוהליך. ומ"ש אמר ראויין שתשרה עליהן שכינה פירשו התוס' דנלמד מדכתיב מיד ותהי עליו רוח אלקים ונראה דר"ל מכח שאמר דראויין אלו שתשרה עליהן שכינה היה עליו דבר אלקים לדבר עמו מעלות של ישראל וברך אותן והיינו דביקת השכינה או ע"ד כל המבקש על חבירו הוא נענה תחילה שמכח שאמר שראויין ישראל שישרה השכינה עליהן היה עליו רוח אלקים וסמיכת הכתובים קדריש מדכתיב ותהי עליו כו' בתר וירא בלעם כו'. ור"ש כתב דגם זה מדאמר מה טובו אוהליך קדייק. אלא משהו זה מכנגד זה ודוקא כשפותח לחצר השותפין דבלאה"נ יש לו פתח פתוח לחצר עד"ר: וכתב הרמ"ה דאפילו חזקה ל"מ ביה כיון דבאיסור עשאה כו' עד אבל חלון כנגד חלון דלא הוה כ"כ קפידא מהני ביה חזקה צ"ל דס"ל דמשום קפידא הוא האיסורא וכן משמע בנ"י דכתב במשנה אהא דלא יפתח כו' משום היזק ראיה ע"ש. ומ"ש דאין בו קפידא כ"כ ה"ט מפני שאינו רואה עליו תמיד כ"כ דרך חלון כבדרך פתח. ונראה דדוקא חזקה ל"מ פתח נגד פתח אבל שטר או קנין ידוע ודאי מהני דלא עדיפא מקוטרא ובית הכסא דמהני בהו קנין וכמש"ר בס"ס קנ"ה ע"ש. וא"ל דשאני הכא דיש בו איסור דהא הרמ"ה ונ"י תלו האיסור בקפידא גם במקרא דוירא ישראל שוכן לשבטיו אינו מפורש בו שלא היה להן חלון או פתח זה נגד זה אלא דרז"ל דרשו כן דלשון שוכן לשבטיו משמע דכל א' היה הצנע לכת ולא ראה את חבירו ומסברא יש ללמוד דבפתח הוא איסור גדול טפי מבחלון וע"ד שכתבתי ונראה דלהרי"ף והרמב"ן וסייעתו דכתבו דלהיזק ראיה בחצר לכל חלון אפילו כשאינו כנגד חלון לא מהני ליה חזקה ואפילו מחל לו הנזק משום איסור וכמש"ר משמייהו בסי"ז ס"ל דאין תלוי האיסור בקפידא דא"כ כשמוחל לו הנזק ולא קפיד למה יאסר אבל הרא"ש דס"ל דמהני ליה חזקה ס"ל דהאיסור בקפידא תליא וה"ה דמהני ליה מחילה ודוק:

וכתב הרמב"ן ז"ל דאפילו כו' עד"ר:

שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' כלל ק' סימן ג':

כתב הר"ר יונה כו' כ"כ נ"י בשמו ר"פ לא יחפור. הבא לפתוח בעלייתו פי' לפתוח חלון בעלייה שלו ונקט בעלייה דאילו למטה פשיטא דיכול לפתוח דהא בלא"ה צריך לאצטנועי מבני ר"ה שעוברים ושבים: ומ"ש אין יכול לפתוח אלא עד חצי ביתו נראה דחצי לאו דוקא קאמר דהא צריך להעדיף עוד קצת לרשב"ם בפתיחה זה נגד זה בחצר וכבר כתבתי דדוקא בפתוח לחצר שותפין ס"ל הכי אבל לחצר חבירו בעי ד"א ובעלייה שהיא בגובה הו"ל כחצר חבירו דדין ר"ה וחצר שוים הם אלא שקשה דא"כ להתוספתא הנ"ל היה הוא צריך להרחיק (ד"א) [ב"א] עודפות והשני שבא לפתוח ג"כ כנגדו ב' אמות עודפות והו"ל לרבי' לפרש ואפשר דמשום דרבי' ס"ל כהרא"ש דזכה מהפקר לא רצה להאריך. גם י"ל דחצי דוקא קאמר ובהרחקה כזו הכל מודים לסברת הרא"ש דכיון דר"ה הפקר הוא דא"צ למנוע הפתיחה כ"א עד החצי וכשחבירו שכנגדו יבוא לפתוח צריך להרחיק הוא כל השיעור וע"ל סי' ק"ס בדין שני גגין הסמוכין זה לזה. וכתב ב"י ז"ל כ' הר"י כו' ולקמן בסימן זה יתבאר שהרא"ש חולק עליו עכ"ל. ונראה ביאור דבריו הוא שהרא"ש לא כתב בהדיא שאין א' יכול לעכב כו' אלא מתוך מ"ש הרא"ש בתשובה הביאו רבי' בסמוך סעיף י"א מוכח כן שהרי כתב דכל דפתח ברשות זכה מההפקר אלא דפסק שם דשמעון א"צ להרחיק כיון דראובן פתח על אוירו ממש ולא היה שם דבר הפקר מעולם כיון דכל אחד דרכו לפתוח ולהוציא עלייתו וכמ"ש שם בפרישה גם בדרישה בסעיף זה ע"ש גם ראיה לזה ממ"ש הרא"ש ר"פ לא יחפור וכתבו רבי' לקמן סימן זה סעיף י"ז י"ח י"ט ע"ש ודוק. וראיה לזה שגם נ"י כתב דברי ר"י הללו וכתב עליהן ז"ל אבל הרא"ש כתב כו' עד והו"ל כזוכה מההפקר בח"מ סימן קנ"ד כו' מדכתב בח"מ כו' ש"מ דלא מצא זה מבואר בדברי הרא"ש אלא ממש"ר בשמו בסימן קנ"ד כ"כ (וא"ל שלשון המדפיס או המגיה הוא מ"ש בנ"י בח"מ סימן קנ"ד דהרבה פעמים מצינו שהביא הנ"י הח"מ) ושם בנ"י מבואר ג"כ דפלוגתת הר"י והרא"ש תלוי בפלוגתת ר"ש ורי"ף [ור"ח ור"ת ורש"י ורי"ף] דס"ל דאין המזיק יכול לקבוע היזק אע"פ שאין שם דבר הניזק (וכמש"ר בשמם בסימן קנ"ה סעיף מ"ז ע"ש) וכוותייהו סבר (הרי"ף) [הר"י] ור"ח ור"ת פליגי ע"ז וכוותייהו סבר הרא"ש ע"ש: אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב שאין כו' רבותא נקט דאפילו כשזה עומד כאן ומערער על פתיחתו אינו משגיח בו ופותח ע"כ. וכדברי רבי' יונה נמי רבותא נקט דאפי' כשאין שום אדם מעכב ומערער אפ"ה אנן לא שבקינן ליה כדי שישאר כו': הוה כזוכה מן ההפקר כו' פי' ואין השני יכול לפתוח אח"כ חלון כנגדו אבל יכול לבנות על קרקע שלו אע"פ שמאפיל לזה כגון שאין ר"ה רחב ד"א ועיין בדרישה ותמצא שזה מוכרח בכמה ראיות. ומיהו היינו דוקא כשבונה ברשות שלו אבל להוציא זיז לר"ה ולהאכיל על חבירו שהוציא כבר זיז בצידו בזה יש חיליק בין דרך להוציא זיזין או לא וכמ"ש בסמוך סי"א ז"ל אמנם צריך לדקדק ראובן שפתח חלונו ברשות זכה לאורו מן ההפקר ואין שום אדם יכול לסלקו ור"ל דאפילו לבנות כנגדו ולהאפיל אינו ברשותו [כו' ע"ש] והא דכ"ר בסל"א תשובה לגאון דאין שמעון יכול להגביה כותלו ברשותו ולהאפיל על חלון ראובן שכנגדו שאני התם דמיירי דחלון דראובן היה בנוי קודם שקנה שמעון בית כנגדו וכמ"ש שם בדרישה ע"ש ודוק:

וחנות אסור לפתוח כנגד פתח חבירו כו' תוספתא כתבה הרי"ף והרא"ש ס"פ ח"ה וכ"כ הרמב"ם פ"ה דשכנים וכתב הב"י ז"ל ל"ד כנגד פתח חבירו קאמר דאסור דה"ה כנגד חלון ול"ד כנגד אלא אפי' שלא כנגד כל שמזיקו בראייה אסור עכ"ל:

כתב הר"י ברצילוני דמבוי המפולש דינו כרשות הרבים אע"ג דכבר כתב רבי' בשם הרא"ש דא"צ י"ו אמה לר"ה בא לאשמועינן בדין זה דאפי' אם הוא רחב י"ו אמה אם אינו מפולש דיש לו דין חצר וק"ל. ודומה לזה לקמן סימן קנ"ו לענין אחר שבא להוסיף רופא אומן כו' לדעת הרמב"ם ע"ש:

שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ילמדנו רבי' כו' כן הוא בתשובה כלל צ"ט סימן ו' ובנו רבי יחיאל שאלהו: תשובה חזקה לא שייכא הכא כו' עד"ר: ראובן שפתח חלונו זוכה לאורה מן ההפקר כיון שברשות פתח ואין שום אדם כו' כצ"ל וכן הוא בתשובה כאשר הגהתי וכן הוא מוכרח דאל"כ לא הול"ל שזכה בשי"ן דמאי פסקא ליה שזכה לאורה מן ההפקר וגם אם פשוט לו שזכה האור מן ההפקר תו לא נ"מ במאי דקאמר ברשות פתח אבל לפי מה שהגהתי א"ש הכל ודוק: ואין שום אדם יכול לסלקו כדין כל הזוכה מן ההפקר שהוא שלו גמור ולכן אפי' לבנות כנגדו אין רשות לשמעון ועד"ר: דאל"כ הראשון היאך הוציא בליטת עלייתו שם בתשובה כתב עוד ו"ל ואת"ל כשלקח ביתו היתה הבליטה בנוייה ותנן לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות ה"ז בחזקתה מ"מ ימחה על שמעון שבא עתה להוציא אלא ניכר בשאלתך שהוא מנהג הרוצה מוציא וכיון כו' דאי לא הוי האויר שלפני ביתו כן הוא בתשובה האויר שלפני ביתו ור"ל ביתו של שמעון וכ"נ דאי גרסינן אור שלפני ביתו ורצה לומר שלפני ביתו של ראובן א"כ מאי זה שחזר ואמר וכשפתח ראובן כו' הא עד השתא מראובן קמיירי. ויותר נראה להגיה שלפני ביתו הפקר: ועד הנה לא היה שמעון כו' פי' וכי תימא אנן נטעון לראובן שקנה ע"ז כתב ועד הנה כו': הילכך אין חזקה כו' פי' ולכן אפי' אם היה ראובן טוען קניתי משמעון האור והחזקתי לא מהימנינן ליה: ויכול שמעון לבנות כו' נראה דל"ד לבנות אלא אפי' מותר להוציא חלון כנגדו כגון שירחיק בליטתו מבליטת ראובן מעט מצד אותו מקום פנוי ולפתוח חלונו נגד חלון ראובן שעשה בבליטתו כיון דראובן שלא ברשות פתח עד שיעשו פשרה ביניהן ולא דמי למש"ר לעיל בסמוך בשם הרא"ש דפליג עם הר"י וס"ל דראובן זכה מההפקר דשאני התם דבאמצע ר"ה אין בונין ואותו אויר הוא הפקר וק"ל ועד"ר בס"ח מ"ש שם בארוכה ביאור דברי רבי' ודברי הש"ע בענין זה:

מי שיש לו חלון כו' מ"ש לחצר חבירו לטעמיה אזיל דס"ל דיש חזקה להיזק ראיה וכמ"ש בסמוך בסי"ו וי"ז וכדי לעמוד על דברי רבינו אעתיק לשון המשנה וגמרא וז"ל בב"ב דף ל"ח חלון המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה איזהו חלון המצרי כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה ע"כ ובגמרא א"ר זירא למטה מד"א יש לו חזקה ויכול למחות למעלה מד"א אין לו חזקה ואין יכול למחות ורבי אילעי אמר אפילו למעלה מד' אמות אין לו חזקה ויכול למחות משום דא"ל זימנא דמותבת שרשיפא תותך וקיימת וקא חזית ההוא דאתי לקמיה דרבי אמי שדריה לקמיה דר' אבא בר ממל א"ל עבידנא ליה כרבי אילעי אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה ע"כ. וכתבו הרי"ף והרא"ש דהלכתא כרבי אילעי כיון שעבד רבי אבא עובדא כוותיה וכתב הרא"ש ז"ל דר"ת פירש דאחלון מצרי קאי אבל בחלון צורי שהוא דבר קביעות אפי' למעלה מד' ואפילו אינו עשוי לאורה יש לו חזקה ובחלון מצרי כשהוא למטה מד"א אע"פ שאינו יכול להוציא ראשו מ"מ דרך הילוכו שהוא מהלך בבית רואה תשמישו של חבירו בחצר ואיכא היזק ראיה כו' וה"ר יונה ז"ל הביא ראיה לפי' זה כו' עד ועוד נ"ל דאי אחלון צורי קאי כו' עכ"ל. ובזה דברי רבינו מבוארים. ומ"ש אם עשוי לאורה כו' הטעם פירש רשב"ם משום דחלון העשוי לאורה מילתא דקביעותא הוא דכל הימים אדם צריך לאורה והו"ל למחות וכיון דלא מיחה איכא למימר דברשותו עשה והחזיק בחזקה ג"ש ובא בטענה. ולשיטת הרמב"ם וסייעתו בחזקת ראה ושתק אפילו לאלתר סגי. ועד"ר בסי"ו שם כתבתי בע"א פי' המשנה והגמרא הנ"ל לשיטת הרי"ף וסייעתו דס"ל דאין חזקה להיזק ראיה ודו"ק: פי' ר"ח שעשוי להכניס אורה במקום אופל כן הוא בס"א וכן באשיר"י ליתא לתיבת פי': ופי' רשב"ם שאין כו' והרמ"ה כתב כו' כצ"ל שרשב"ם אינו חולק אפירוש ר"ח שהרי בפרק ח"ה גם רשב"ם כתב בפירוש אדין עשוי לאורה שמכניס אור במקום אופל כפירוש ר"ח אלא שבמשנה כתב בפסק הלכה בלשון זה שאין לו אור כו' וכ"כ הרשב"א דדעת ר"ח ורשב"ם שווים בזה וכתבתי לשונו בדרישה ע"ש מ"ש עוד מזה. והרמ"ה פליג אפי' רשב"ם וס"ל דיש לו אורה אלא שאין לו אור כ"כ כשאר בתים: והרמ"ה כתב עד"ר: י"מ דאפילו היכא דאין לו חזקה א"צ לסתמו הרא"ש סיים בטעמא ז"ל כיון שכבר החזיק ומוכח מיניה דמודים דקודם שהחזיק יש בידו למחות וצריך לסתמו וז"ש בגמרא הנ"ל יכול למחות ועיין דרישה:

ואינו גוזל גוף הקרקע פי' שזה חסרון קרקע מיקרי אבל לא גזילת קרקע וכ"כ רבינו בסימן קנ"ג סכ"ד בשם הרשב"ם דהוה חסרון קרקע וכ"כ ריב"ש ומה שחזר רבינו לכתוב פלוגתתן בזה כאן אף שכבר כתב בסימן קנ"ג סעיף הנ"ל ועוד כתבו שלישית בסימן קנ"ה בסנ"א עמ"ש שם בישוב שלשתן דבכל אחד רבותא קמ"ל והוא דבסימן קנ"ג מיירי מדברים שמשתמש ברשות חבירו כגון זיז או מזחילה או קורות בכותל חבירו והדומה להן וכאן קמ"ל דאפילו בחלון דפתחו בשלו אעפ"כ ס"ל להרמב"ן [דהוי חזקה מיד] (והרא"ש שצריך להחזיק בו ג"ש כו' ע"ש) היינו דבא לחדש בשם הרמב"ן ור"ת חילוק בדין חלון ולכתוב עליו אי מיירי בהיזק ראייה או לא ויש נ"מ בפירוש הסוגיא וק"ל: ומ"ש כגון סמיכת קורות או כיוצא בהן שכתב לפני זה שאין בהן גזל גוף הקרקע קאי: ומ"ש בשם ר"ת ומיהו טענה צריך ר"ל לעולם צריך טענה בזה או שיטעון שקנאו ממנו או שיטעון שחזקתו היתה בטעות וכדמסיק ולאפוקי בלא טענה אלא אמר אמת שלך היתה ואתה מחלת לי והא ראיה ששתקת כשסתמתי וק"ל:

ומ"ש ובעיקר חזקת החלון כו' עד"ר:

ומ"ש ואפילו מחל לו הניזק פי' ואז לא מצ"ל סבור הייתי לקבל כיון שאומר יודע אני שיהיה לי נזק בכך וכך ומחל עליו ול"ד לקוטרא שמתחילה סבר שלא יזיקנו בראייתו ואח"כ מרגיש שמזיק לו: ומ"ש וכ"כ הרמב"ם שאין חזקה כו' ב"י השיג ע"ז וכתב שהרמב"ם ס"ל כהרא"ש ועד"ר: וא"א הרא"ש כתב דיש לו חזקה נראה דכ"ש דס"ל דיש לו מחילה אי ברור הוא שמחל לו:

וכתב א"א הרא"ש ז"ל ראובן כו' ר"פ לא יחפור כ"כ וטעמו דכיון דאין מזיקו עתה שייך בזה כופין על מדת סדום: וכיון שאינו יכול למחות ממילא אין לו חזקה דהוא בכלל אמרם כל דלא מצי מחי כו' הו"ל לאזדהורי בשטרו גם אחר ג"ש וכיון דלית בידו שטרו לא מהני ליה חזקה והאחרונים חלקו אזה וכמ"ש בדרישה ע"ש:

וכן בגגין שלנו כו' פי' לאפוקי גגי א"י (ואויר"י) שהם משופעים כ"כ שאין עושין עליו תשמיש כלל וכ"כ בהדיא בתשובה כלל י"ח סימן ט"ו:

והוא במקום גבוה דאל"כ היה אסור ליה לבנות תחתיו כדלקמן סל"ד שכל הבונה תחת חלון צריך להנמיך ד"א למטה ממנו: ואני לא אוכל למצוא עדים אבל ברישא כשבא לפתוח חלון על חורבת חבירו או על גג של רעפים של חבירו לא מצי בעל החורבה או הגג לומר שמא לא אמצא עדים דכשיבוא לבנות הכל רואים שקודם התחלת הבנין היה חורבה או היה שם גג משום שהבית שם ובכאן אין יכול לומר לו תיחד לך עדים וקח כתוב וחתום מהן שהחזקת בו או בעל הבנין יתן לו שטר הודאה ע"ז דמצ"ל זה שמא יאבד הכתב מידי ואין עלי לטרוח לשמרו ודוקא באם מהחצר שבצד חלונו נעשה פתאום חורבה מה עליו לעשות אז צריך לטרוח נפשו ליחד עדים לטובתו וכמש"ר לפני זה סי"ט ובזה נסתלקה קושיית הריב"ש עליו בזה ע"ש סימן תע"א:

שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן יש לו בית כו' שאלה ותשובה זו ליתא בתשובת הרא"ש שבידינו הנדפסות ומצאתיה כתובה בכתיבת יד ואינו כתוב בה מה שמסיק לפנינו בשאלה ז"ל ועוד כמו שלא היה לך כח לסתום חלונותי כו' עד ולא חלונות אלו מביתי ולכאורה נראה דט"ס יש לפנינו וצ"ל מהופך וכצ"ל שהיו רואין בהן גינתך כך אין לך כח לסתום עתה חלונות אלו מביתי שהיו פתוחים כו' ולפי גירסא שלפנינו צ"ל דתרתי קא"ל חדא כיון שחלונותי עומדים כמה שנים שאני רואה מתוכן ברשות איך ס"ד שתבוא עתה לסתמן מכח גרם היזק ראייה בגינתך והשני שאף שתאמר כיון שנתחדש לך היזק מכח חלונותי מה שלא היה מקדמת דנא דצריך אני לסתמם ע"ז כתב דז"א דאין לך תוספת היזק מכח חלונותי דהא גם לפני זה היינו אני וביתי רואים מחלונות לבית שמעון והוצרכת להרחיק תשמישך מגינתך או לסבול ראייתנו גם עתה סבול ראייתנו ובפרט שהיה עומדים פתוחים כמה שנים והאי כמה שנים קודם גינתך דסיפא וכמה שנים דרישא בשניהן אינו ר"ל שקדמו החלונות להגינה שהרי בתשובה השיב כשהגינה היה קודם אלא ר"ל שהנה הן פתוחין מקודם כמה שנים ודוק: לפי' רש"י ולהרי"ף שמפרשים ע"ל סי' קנ"ה סמ"ז ומ"ח שכ"כ בשמם: כגון בעל דבורים שבא לסמוך לחרדלו שקידם בהיתר כו' פירוש בעל החרדל הוא המזיק לפי שהדבורים אוכל את החרדל ומחדד את פיהם ואוכלים את דבש שלהם כדלקמן סימן קנ"ה סמ"ה: דבר חדש להזקיקו להרחיק חרדלו שקידם בהיתר כצ"ל וכן הוא בתשובה: ליכא מאן דפליג שצריך בעל החלונות להרחיק כו' עד"ר.

וכן החלונות שבמרתף כיון שהחומה כו' בזה באו ליתן טעם שמותר לו לסתום חלון המרתף אבל אין זה טעם לסתום חלונות עלייה דשמא זה מחל לו וזה לא מחל לו וק"ל: לפיכך נהי דאינו יכול למנעו מלבנות כו' ר"ל דבזה הדין עם השואל ומותר לו לבנות כותל סמוך ממש לפני החלונות שבמרתף מ"מ לא יגביה אותו כותל שבביתו ואפשר שאז לא היה יכול לבנות כלל דהא צריך שיהא נמוך יותר מד"א וכמש"ר בסמוך סל"ב מש"ה כתב לשון מנעו לבנות משמע דמנעו לגמרי ודוק: מ"מ מונעו לבנות בשביל חלון ביתו הפתוח לחצירו ר"ל הואיל שהוא פתוח לחצירו ושם שייך היזק ראייה והו"ל למחות והואיל ולא מיחה בו יש לו חזקה ודוק:

עוד שאלה כו' עד לחצר השותפין כו' כלל צ"ט סימן ג' ושם עוד שאלה כיוצא בזו באחד שהחזיק בבית השותפין בפני האחד כו' וכתבה רבינו לעיל ר"ס קמ"ט ס"ג ועל אותה שאלה השיב דיש לו חזקה מטעם שנתבאר שם דבחזקתו הוא עומד במקום שותף זה שהוא לפנינו להשתמש בכל הבית עם השותף השני כדרך השותפים משא"כ בחזקת חלון דאין לו שייכות בצד המרוחק מחלונו יותר מד"א כ"א בד"א הסמוכים לחלונו שנהנה מאורן שהרי בהרחקת ד"א מותר לבנות נגד כל החלון ומש"ה השיב ע"ז דאין לו חזקה כיון דאין ברירה:

עוד שאלה כו' כלל י"ח סימן ט"ו: ופתח חלון כו' ומיירי דלא בא ראובן בטענה שקנהו מהעכו"ם אלא שזכה בחלונו כמה שנים בפני העכו"ם והוה כזוכה מההפקר ואע"ג דאין נכסי העכו"ם בעודן בידו הפקר דהרי גזל העכו"ם אסור וכתב רבינו נמי ר"ס קצ"ד עכו"ם שמכר קרקע לישראל וקיבל המעות קודם שכתב לו השטר אותו השדה הוא כהפקר שהרי נסתלק העכו"ם והישראל לא קנה כל שלא כתב לו שטר כו' והוא מהגמ' ש"מ דבלא קיבל המעות לא הוה הפקר מ"מ כיון שבעוד שהיה ביד העכו"ם לא היה בידו לסתמו (וגם לא ביקש לבנות לפניה) מיד שמכרה לישראל נשאר חלונו בכחו הראשון ולולי אמרינן הכא מכח הרי הוא כעכו"ם לא הוה אמרו דאין לראובן חזקה מכח כן שאין מחאה אין חזקה כמו כאן דלא היה העכו"ם יכול למחות בו דזהו דוקא בבא בטענת קניתיהו והיה בידי שטר קנין ואבדתיהו לאחר ג"ש שלא מיחו בי וגם תשובת הגאון דמייתי רבינו אחר זה מדבר בזה ועד"ר שם הארכתי בזה: והחזיק בו כמה שנים י"מ דמיירי דהגג של העכו"ם היה רחב שיש עליו תשמיש דשייך לומר שהחזיק בו. ולפי מ"ש שבא בטענת זכיתי בו מההפקר א"צ לזה שעל כל פנים החזיק ראובן באור החלון ולא האפיל עליו עד היום וזה עיקר ולא אמרי כאן בגג רחב דוקא ואח"כ כתב ועוד יש צד אם הגג משופע כו' ור"ל במ"ש עד הנה אין נ"מ בגג איך שהיה ועוד יש חילוק באם היה הגג משופע כו' ודוק: דהבא מחמת עכו"ם כו' מימרא דרב יהודא אמר רב בפרק חזקת (הביאו רבי' בסימן קמ"ט סט"ז) דאמר מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשער כו' וס"ל להרא"ש בין לגריעותא ובין למעליותא הוה ליה כעכו"ם ועד"ר: אלא כל אחד כו' וכשרוצה כו' ושם בתשובה ביאר יותר דאפי' קנאו מאחר והחזיק בו כמה שנים נמי דינא הכי ע"ש: ועוד יש צד אחר כו' פי' ומצד זה אפי' אם היה גג זה של ישראל לא היה חזקת ראובן חזקה כיון שלא היה יכול למחות לא שייך חזקה וממילא הרשות ביד הלוקח אחר זמן כשמסיר הגג המשופע אפי' לסתום חלונות של ישראל כדין ישראל עם ישראל אבל ברישא לא גילה הרא"ש דעתו לענין סתימת החלון עצמו אלא לבנות לפניו ועד"ר: וראיתי תשובה לגאון כו' ז"ל מ"ו ר"ש דברי הרא"ש הם כדברי מהר"ם ועיקר וכן פסקתי בספרי פרק ח"ה עכ"ל ודברי מוהר"ם הביא המרדכי פרק ח"ה סימן תקנ"ג ע"ש: שאסור לו לקונה לסתום פי' אפילו לבנות כנגדו להאפיל וכן בסמוך בתשובה שניה שנזדמן קרן כותלו לסתום החלון פי' קרן כותלו נזדמן תוך ד' לחלון וממילא הרי הוא כסתום וכן הוא בש"ע ועד"ר:

עוד תשובה לגאון כו' הגאון לטעמיה הנ"ל אזיל ומש"ה לולי שמצא סתום מבחוץ לא היה כח ביד לוקח זה מהעכו"ם לבנות נגד חלונו דישראל אבל להרא"ש בלא"ה היה יכול לבנות נגדו כמו שהעכו"ם היה יכול לבנות והא דכתב רבי' משום דיש בה נ"מ ג"כ לדעת הרא"ש היכא דיש לחלון חזקה ידוע שבנאה ופתחה ברשות קודם שבא העכו"ם בצידה דאפ"ה יכול לבנות האי לוקח נגדו מאחר שמצאה עתה סתומה ואפי' אין ידוע אלא סתמא נמי אסור לבנות נגדו דאמרינן דילמא חלון ישראל הוה קדים וזכה מההפקר וכ"כ מ"ו ר"ס בש"ע בסי"ח ע"ש: מפני היזק ראייה כו' שהעכו"ם היה רואה מחצירו מה שאני עושה בביתי: ושייר הכותל כולו לפנים פי' עובי הפצימין של חלון דהוא עובי הכותל שייר כולו לפנים ולכאורה נראה דהמעשה כך היה שלא בנה כלום בריוח הפצימין אלא קבע דף או נסר ביתידות מחוץ לפצימין ונמצא נשאר פתוח כולו לצד פנים אלא שקשה דזה לא מיקרי סתימה כ"א כאשר סותם בבנין בריכסא ובטינא כמ"ש הב"י והד"מ בסט"ו בשם הריטב"א ע"ש לכ"נ דל"ד קאמר ששייר הכותל כולו לפנים אלא ר"ל הנשאר מהכותל הניח פתוח לצד פנים ומש"ר ושייר הכותל כולו לפנים גילה דעתו כו' נראה דמכ"ש אם סתם כל עובי הכותל דהוי סתימה ומותר לבנות נגדו ולא אתא אלא לאפוקי אם סתמו לצד פנים והניח הפתוח לצד חוץ: ומה שהשיב ז"ל ועוד יכול הקונה לומר אני מצאתיה סתומה מנין כו' והא דכתב הריטב"א הביאו הב"י והד"מ בסט"ו דאם הם מחולקים מי סתמו אע"פ שעדיין הוא סתום ובעל החלון אומר אפתחנו ולא סתמתיה כי אם לזמן מה לצורך שעה בעל החלון מיקרי מוחזק והבא לבנות נגדו עליו הראיה שהוא סתמיה (ובש"ע פסק כן להלכה וגם פסק האי דינא להלכה) ר"ל היינו דוקא כשבעל החצר לפנינו ואינו יכול להביא ראיה אבל כאן מיירי דהעכו"ם אינו לפנינו יכול האי לוקח לומר אילו היה העכו"ם לפנינו הוה מייתי ראיה שהוא סתמה. והיותר נראה דשם איירי בדלא פרץ פצימיו וכמ"ש שם בדבריו דהו"ל כאילו היה עדיין פתוח כל שהפצימין עדיין לא הוסרו ובטענה כל דהו נאמן בעל החלון וכאן מיירי בדלא בנוי דלא הוה ליה פצימין. והרשב"א כתב והביאו בהג"ה בש"ע בסי"א דהולכין אחר מנהג המדינה ויש חזקה לחלון בלא פצימין כשנהגו כן בחלונותיהן ע"ש דאם היה לו פצימין והוסרו איך הוה טוען מפני העכו"ם סתמתיה דאם כן למה הוסרו הפצימין ודוק: ולסתום לאלתר הוי חזקה פי' כל שסתמו אחר לאלתר הוי חזקה משא"כ כשסתמו הוא עצמו דיכול לתת אמתלא לסתימתו ולא איבד זכותו ועיין ד"מ סט"ו:

מבוי קטן כשיעור ג"א ביניהם ואין היזק ראייה למבוי שהוא משותף לרבים: וראובן רואה מעלייה פי' ממקום גבוה ואין העוברים ושבים במבוי יכולים להסתכל בחצר שמעון מפני המחיצה שהיתה מפסקת בין המבוי לחצירו דשמעון ולהכי שמעון רוצה להגביה כותל חצירו מחלונו של ראובן ולהאפיל פי' וע"י כן יאפיל ממילא והשיב דאינו רשאי כיון דהוא בתוך ד"א לחלון. וא"ת הא כתב הנמ"י בפרק השותפין והביאו ב"י והד"מ בס"ו דאסור לו לפתוח לר"ה כשיש בזה היזק ראייה לחצר שבצד ר"ה וא"כ ה"נ כיון דהוא מזיק לחצר שבצד המבוי יכול לבנות נגדו וי"ל דשאני התם דבא לפתוח מחדש ובשעת פתיחתו הוא מזיק משא"כ הכא דהחלון זה בנוי ועומד ולא ידענו שמא בשעת פתיחתו פתחו ברשות ואיזה צד ואף אם אין ידוע שכן היה יכול בעל החלון לטעון כן היה וזה שבא להאפיל עליו הראיה. ובזה נתיישב דל"ת מכאן שהשיב שאינו רשאי לבנות ברשותו להאפיל על חלון שכנגדו בצד השני ולעיל בס"ח כתבתי שאף שכבר פתח הראשון בהיתר וזכה מהאור שבר"ה מ"מ שכנגדו בצד השני יכול לבנות ברשותו ולהאפיל עליו דשאני הכא דיכול להיות דהחלון היה פתוח כבר ומה"ט מסיק וכתב כאן ז"ל כבר החזקתי להאפיל על הדלת הפתוחה מתחתיה העלייה כו' דהצריך להיות לו חזקה לזה כיון דכבר פתחה ברשות וק"ל. ול"ד לתשובת הרא"ש הנ"ל בסכ"ב בראובן שהיו חלונות לחצירו ובית שמעון מפסיק בין חלונותיו לגינה של לוי ונפל בית שמעון כו' דפסק הרא"ש דמכח הטענה הראשונה של ראובן שהיו חלונותיו שם זמן ארוך לא זכה והיה צריך לסתמן דהא כתבתי שם דמ"ש שהיו החלונות פתוחין כמה שנים אינו ר"ל קודם הגינה אלא הגינה יכול להיות שהיה (הגינה) קודם כדמשמע בתשובת אותה שאלה או שבאו כאחד אבל אין לתרץ דשאני הכא דלאו כל כמיניה לסתור ביתו לעשות חצר ולגרום היזק לבעל חלון דהא כל אדם יכול לעשות בשלו מה שירצה ועד הנה לא היה בו צד מחאה ומש"ה ג"כ אין לו חזקה וק"ל. ועיין בד"מ בס"כ שכתב בשם תשובת הגאונים דהיזק ראייה לא מיקרי גיריה דיליה ומסיק וכתב דפליגי הגאונים בהא אתשובת הרא"ש הנ"ל לפ"ז לק"מ הכא דכאן ג"כ תשובת הגאון היא אבל א"כ הוא לא הו"ל לרבינו להביא תשובת הגאון סתם אלא הול"ל דבריו בפלוגתא לכן המחוור כמ"ש ראשונה וק"ל:

ראובן שהחזיק בחלונו כו' משנה בב"ב דכ"ב החלונות מלמעלה ומלמטן ומכנגדן ד"א ושם ע"ב תניא עלה מלמעלה כדי שלא יציץ ויראה ומלמטה כדי שלא יעמוד ויראה ומכנגדן שלא יאפיל. ומפרש שם בגמרא דבמקום דצריך להיות הקרקע נידוש וקשה צריך להרחיק ד"א מכותל חבירו אף אם אין בו חלון כלל. ודין איזה מקומות הצריכים דישה או לא כתב רבינו בסימן קנ"ה סי"ג והכא איירי רבינו במקום שא"צ דישה. וע"ש בגמרא ובתוספות שתירצו למה לא מוקי גם שם המשנה והברייתא דמיירי במקום שא"צ דישה ע"ש. ואע"ג דמתניתין חלונות סתמא קתני מפרש לה רבינו בחלונות הפתוחות לחצר אבל פתוחות לרשות הרבים דלא שייך בו חזקה יכול השני לבנות כנגדן וא"צ להרחיק ד"א אע"פ שמאפיל וכ"כ הרשב"א בהדיא בתשובה סי' אלף פ"ה וכ"כ ב"י במחס"ה ושם הביא דברי הרשב"א ועמ"ש בדרישה ס"ח: ואם מגביה כותלו כו' ל' המשנה הנ"ל נקט וגם רבותא הוא דאע"פ שמגביה הכותל מן החלון ל"מ אלא אם כן מגביה הוא ד"א וכ"ש אם הכותל שוה לחלון א"נ ה"ק ואף אחר שהרחיק ד"א ואינו מאפיל עדיין יש לחשוש שיראה מהכותל לתוך חלונו ואם בא לעשות התיקון לזה בהגבהת הכותל צריך שיהא ההגבהה ד"א ואם בא לעשות התיקון בנמיכת הכותל צריך שיהא ג"כ ד"א: צריך שיהא גבוה ד"א ל' צריך משמע דדוקא גובה ד"א בעינן ואפי' אי בעי לשפע להכותל וכן משמע לקמן בסמוך ושם כתבתי טעמו ע"ש: ומש"ר שלא יעמוד עליו ויציץ ל' שאינו מדוקדק הוא אלא שלא ישען עליו הול"ל ודוקא כשהיא נמוכה שייך לומר יעמוד עליו: צריך שיהא נמוך מן החלון כו' ואז א"צ להרחיק מכותל החלון כלום שהרי לא האפיל עליו וכ"כ הרמב"ם: ואם בא לבנות כותל מצד החלון כו' ג"ז שם בגמרא עד"ר: לבנות מצד אחד כצ"ל: די לו בהרחקת טפח מכנגדו פי' צד מזרח או מערב: וגם צריך שישפע ראש הכותל כ"כ ג"כ ר"ש ורא"ש תרתי בעינן וטעמייהו הוא מבואר בתוס' ואשר"י דשפוע לחוד בלא הגבהה או נמיכה ד"א אינו מועיל לפי שעדיין יכול להשען בבטנו על הכותל וישפיל או יגביה ראשו ויראה לתוך החלון וכ"ש כשהכותל כנגד החלון דלא סגי במה שמשפיע כותלו אם אינו מגביה ד"א. וההגבהה ד"א לחוד נמי ל"מ כשכותלו בצד החלון כמו שמסיים רבי' בטעמו ויכול להתרחק ולילך בסוף הכותל ולעמוד שם על הכותל ויגביה ראשו או ישפיל עיניו דיראה לתוך החלון וזהו שסיים וכתב ז"ל וכיון שהוא מן הצד ור"ל כמ"ש שאז יכול להתרחק ומחמת האלכסון רואה יותר משא"כ כשכותלו כנגד כותל החלון או סגי בהגבהה או נמיכה ד"א לחוד וכמש"ר בסמוך לפני זה. ומיהו היינו דוקא כשלא הרחיק הכותל שכנגדו אלא כשיעורו דהיינו ד"א הא אם הרחיקו יותר ג"כ לא סגי בהגבהה או נמיכה ד"א ולפיכך סיים הברייתא הנ"ל וקתני כדי שלא יציץ ויראה דהיינו כל חד וחד כדאיתיה באופן שלא יראה וכ"כ המ"מ שם בהדיא בפ"ז דשכנים עי' שם ודוק ועד"ר: ומש"ר שאל"כ אע"פ שהוא גבוה או נמוך ממנו ד"א יכול להתרחק ולהציץ כו' ברש"י ותוס' ואשר"י דלשם שום א' לא הזכירו דין זה בנמוך וגם ל' הגמרא דפריך והלא מציץ ומשני במשפע אותה הקושיא קאי אמ"ש לפני זה מלמעלה ד"א כדי שלא יציץ מ"מ סברת רבי' אמת דכשאדם עומד רחוק מן ההר רואה מלמטה האנשים ההולכים למעלה על ההר מה שהן עושין וק"ל:

מלבד רוחב החלון עד רק שיהא בין שניהם כו' עד"ר: טפח מצד הא' כו' כ"כ ג"כ המ"מ ז"ל ומכל מקום יש שכתבו אע"פ שיש בין ב' הכתלים ד"א צריך שלא יהא אחד מהם סמוך לחלון בפחות מטפח שהרי מצד א' מרחיק טפח אע"פ שהצד השני פנוי לגמרי וזה פשוט עכ"ל:

שאלה לא"א הרא"ש כו' כלל ק' סי' ז': אבל בעליית עראי אין נזהרין ואיכא היזק טפי כן מצאתי בספר ישן ואיכא בוי"ו וע"ל בסימן זה בסכ"א שכ"ר בשם הרא"ש כשבא לבנות גג של רעפים תחת חלונו יכול למחות בידו כו' א"ל הא בלא"ה אסור לבנות תחת החלון משום שמזיקו בראייתו כמ"ש הכא דלעיל איירי אע"פ שמשפילו בענין שלא יוכל להציץ בו וז"ש שם והוא במקום גבוה וכמ"ש שם וגם א"ל דהכא אע"פ שמשפיל ד"א ימחה בו מטעם שכתב לעיל די"ל דהכא מיירי שקנה ממנו שיכול לבנות תחת החלון. והיותר נראה דמיירי הכא דהחלון לא היה פתוח לחצר דבעל הגג אלא היה פתוח לר"ה או לחצירו של בעל החלון עצמו והגג היה מכנגדו בחצר אחר ומ"ש אצל החלון חבירו ר"ל שעמד אצלו באופן שהיו יכולין לראות מעליו לתוך החלון א"נ מיירי שהיה עומד מן הצד ואצל החלון ממש כותל החלון היה הולך ממזרח למערב והגג היה הולך אצלו מצפון לדרום וכנ"ל וק"ל:

אינו יכול לעכב עליו פי' מלבנות כנגדו:

אחין שחלקו והגיע החצר כו' בב"ב דף ד' גרסינן הני בי תרי אחי דפלגי בהדדי כו' עד נהרדעי לטעמייהו כו' ע"ש דאחר הדברים הללו נמשכו דברי רבי' הללו שבסימן זה ושבס"ס קע"ג וע"ש שהארכתי בביאורו בטוב טעם: והר"י כתב דוקא שפירשו כו' עי' באשר"י פ"ק דב"ב והא דכתב שפירשו אינו דבוק לתיבות שלא היה שיהיה פי' שהתנו בפירוש שהעילוי לא יהי' אלא בשביל הבנין דא"כ פשיטא ועוד דא"כ שלא יהא מיבעי ליה אלא מילת שפירשו עומדת בפני עצמה וכאילו כתב דוקא שפירשו שאז לא היה כו' ור"ל שפירשו ואמרו כמה שוה הבנוי יותר מן הפנוי כ"כ תתן לי בהא אמרינן דודאי לא היה העילוי בשביל החלונות אבל אם עלו סתם כמה שוה חלק זה על זה הכל בכלל העילוי ואפי' האור וכן פי' המ"מ דברי הרמב"ם ע"ש פ"ז: אבל אם הוא בית שאין לו אורה כו' דמסתמא כי עלו כו' דקדק לומר כי עלו אהדדי כי לא חלקו בתוס' אורה כ"א באחין או אחרים שחלקו בעלוי ושומא אבל כשחלקו סתם אף שהוא טוב מחבירו אמרינן שויתרו אהדדי ולא מחמת האור וכן הוכחתי בראיות מתוס' ואשר"י ושאר פוסקים לקמן ס"ס קע"ג הגם שיש חולקים בזה וכמ"ש שם ומ"מ רבינו שנמשך אחר התוס' והרא"ש ודאי ס"ל הכי וכמו שהוכחתי ג"כ מדברי רבינו שם מיניה וביה וע"ש: ומש"ר דמסתמא כי עלו אהדדי ושמו הבתים והעליות זו כנגד זו כ"כ שם גם באשר"י וק"ק עליות מאן דכר שמיה והול"ל והחצר ודוחק לומר דמ"ש והעליות ר"ל לשון עלוי ששמו העלויה שבזה נגד שבזה דהא משמע דלא פרטו כל מיני העלוים וגם לשון בתים אינו מדוקדק כיון דהתחיל בל' בית. וע"כ צ"ל דלאו אענין הנ"ל לחוד קאי וה"ה במ"ש והעליות: וכתב הרמב"ן נהי כו' אע"פ שכבר כ"ר פלוגתא זו לעיל בסימן זה ס"ס י"ד חזר וכתב כאן משום דשם קאי אבעלים עצמן וכאן למדנו דהרא"ש ס"ל דאפי' הבן דלא עשה החלון צריך לסתמו ואפשר דמה"ט כ"ר האי דינא שם בשם י"מ ולא כ"כ שם בשם הרמב"ן ואפשר בבעל עושה החלון מודה שצריך לסתמו וק"ל: ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל אלא צריך לסתום ז"ל שם בפח"ה ואין דבריו נראין כיון דאין לו חזקה באורה היכי מצי מיעבד ליה היזק בראייתו ועוד דאיכא למיחש דבתר תלת שנין יטעון שני חזקה ועוד דאין להן דרך זה על זה משמע דאע"ג דאביהן היה עובר דרך שדה זו לשדה אחרת מוחה הוא באחיו מלעבור דרך שדהו וכן בחלונות מוחה הוא בו מלראות דרך החלון ולהזיקו וכ"כ הרמב"ם שצריך לסתום החלון ולהסיר אמת המים מעליו עכ"ל הרא"ש. והא דכתב ועוד דאיכא למיחש כו' ר"ל ועוד אף א"ת שאינו מקפיד כ"כ בהיזק הראייה מ"מ כיון דאיכא היזק ראייה יכול לסתום החלון מחשש שמא יטעון שהחזיק בחלון זה וימחה בזה שכנגדו לבנות בשלו נגד חלונו וק"ל. ומ"ש וכ"כ הרמב"ם עד"ר:

ולאחד נפל הצד החיצון כו' והעביר הפנימי על החיצון אמת המים פי' אמת המים היה בשפת החלק החיצון או באמצעיתו ומשך האח שחלקו לצד פנים אמת המים דרך חריץ ע"ג חלקו של אחיו החיצון עד שבא לחלוקו הפנימי כזה ?* דכיון דשתק ולא מיחה מחל לו והוה חזקה מיד נראה דבזה כ"ע מודים דא"צ חזקה ג"ש וטענה דכיון שאמה זו כבר היתה מימי אביהם מ"ה אמרינן כיון שלא מיחה והניח לזה האמה כמו שהיתה בפני אביהם ודאי מחל לו וכמו שהוא יעמוד וא"צ טענה ברורה שמחל לו בפירוש או שקנאה ממנו. וכ"כ הנמ"י פ' השותפין על דין חלונות דאין להן זע"ז דאם החזיק ג"ש אינו יכול למחות עוד דאמרי' ודאי מחל לו עכ"ל הרי דכתב דאמרי' כן דמחל לו וא"צ טענה ברורה אלא שהצריך ג"ש: ועוד אפי' לא כו' בטעות כי האי דלא מוכחא פי' ועוד אפי' ידעינן בודאי שלא היה יודע שיכול למחות אפ"ה הוה מחילה כיון דלא ידעינן בבירור שאם היה יודע שיכול למחות שהיה מוחה בודאי דאיפשר דבמילתא זוטרתא כי האי לא הוה מוחה לאחיו מש"ה לא מיקרי מחילה בטעות ועי' בהג"א פרק א"נ גבי פירות דקל דקא ידע ומחיל:

ראובן שמכר כו' עד צריך לסתמן דין זה כתב הרמב"ם בפ"ב דשכנים. ומש"ר בשם ר"י אברצילוני שאם מכר החצר ושייר הבית לעצמו דיכול בעל החצר לבנות נגדו. כ"כ המ"מ בשם הרשב"א והביאו הב"י וכתב דנ"ל דה"ה איפכא אם מכר הבית ושייר החצר לפניו דאסור לבנות נגד החלונות דבעין יפה מכר. ולכאורה היה נ"ל לחלק דדוקא במכר החצר שייך לומר בעין יפה מכרה לו לעשות בחצירו כל מה שירצה אפי' לבנות נגד חלונותיו משא"כ במכר הבית אף דאמרינן בעין יפה מכר לו מ"מ גם לעצמו שייר בעין יפה לעשות בחצירו כל מה שירצה גם בנמ"י בשם ר' יונה דכתב והביא לשונו בד"מ בעמוד דבכה"ג מכריחין להלוקח הבית לסתום חלונותיו ומכ"ש שהרשות לבעל החצר לבנות לפני חלונותיו דהלוקח גם הריטב"א כתב והביאו הד"מ בס"ה דבמקום היזק ראיה לא אמרינן בעין יפה מוכר ע"ש ובב"י סימן מ"ו סל"ז במחודשים מיהו בסימן רי"ד משמע דלפי מאי דקיי"ל בעין יפה מכר בכללו נמי אפילו מה שיזיק לי ע"ש וכ"כ רי"ו בנל"ח ח"ו ע"ש וב"י וד"מ הביאו כאן. ומ"ש רבינו צריך לסתמן היינו כשמזיק לו בראייתו מותר לבעל החצר לבנות בשלו בחצר לפני החלונות אע"פ שמאפיל וק"ל:

ומ"ש ר"ן אברצילוני די"א דאינו יכול למנעו שלא יאפיל עליו נראה דמדשינה רבי' דלעיל כתב צריך לסתמם וכאן כתב שלא יאפיל עליו דס"ל לרי"א דלכ"ע אינו יכול לכופו לב"ה לסתום חלונו אף דיש בו היזק ראייה להשני כיון דלגביה ליכא שינוי דהולך בביתו ורואה מחלונו כמו שעשה תחילה אלא שאין בידו כח למחול הבעל החצר לבנות נגדו ודוקא כשמכר לזה הבית ולזה החצר הול"ל דהבעל הבית הזה עד היום לא ראה מחלון זה מעולם מש"ה עתה כשבא לראות מתוכו לחצר צריך לסתמו והשתא א"ש נמי מש"ר בזה כתב הרי"א דקשה מ"ש בזה הא גם בדין קמא במכר לשניהן יחד הדין כן אלא ודאי משום דבזה אינו יכול לסתום כ"א להאפיל ואע"פ שהוא קצת נגד הסברא דהרי י"ל ומה כשמוכר לשניהן יחד דיש עין יפה לזה כמו לזה אפ"ה צריך לסתום ק"ו בזה דלזה לחוד הוה עין יפה מ"מ יש ג"כ סברא זו שכתבתי ודו"ק: