ובאין לחלוק אם יש בה כו' דין חלוקה דגינה הוא שיגיע על כ"א שיעור שיוכל לזרוע עליו חצי קב וכמ"ש בסי' קע"א וגם בסי' רי"ח ואף ע"ג דיש בה דין חלוקה כ"ר ובאין לחלוק ור"ל דכ"א מהן שירצה לחלוק יכול לכפות לחבירו לחלוק ולעשות כותל ביניהם וכמ"ש בסימן קנ"ז ובר"ס קע"א אפילו אגינה ושדה: מחייבין אותו לגדור כו' כצ"ל אותו וכן הוא ל' המשנה מחייבין אותו וכ"כ רבינו בסמוך אין מחייבין אותו דודאי אין מחייבין את שניהן כשנתרצו שלא לעשות מחיצה מיהו גם גירסת אותם מצינו לפרש דר"ל כ"א משניהן מחייבין א' לחבירו וק"ל: דמסתמא הוי כמקום שנהגו כו' בחידושי רמב"ן כתב ז"ל ותמיהני אי משום שאסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה מאי חומרא דגינה מבקעה ושמא דרך בני אדם להפסיד בזרעוני גינה יותר מבקעה או מפני שכל ימות השנה יש שם זרעים משא"כ בבקעה אלא בשעה שעומדת בקמותיה או מפני שיש בה אילנות ונחמדין למראה וטובים למאכל ונפשו של אדם מתאוה להן יותר מן התבואות עכ"ל וזה הטעם שייך נמי למ"ד דגדר הגינה אינו אלא משום שיהא נתפס כגנב דבגינות יש אילנות טובות וראוין לאכול חיין צריכין שמירה יותר מגניבה מבקעה שהוא שדה לבן וק"ל ומדלא כ"ר שיעור מחיצה זו שהיא ד"א ואדרבה מביא על זה דברי הרמב"ם דכתב בי"ט סגי משמע דהכי ס"ל ומש"ר בסמוך בסעיף ז' ז"ל ה"מ בגדר שבינו לבין חבירו משום היזק ראייה ביארתי שם ע"ש:

וכתב הרמב"ם בפ"ב דשכנים כ"כ: דשיעור גובה הגדר בגינה כו' דאין היזק ראייה בגינה ובבקעה והא דאמרינן בפ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ו) אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה אינה אלא מדת החסידות ולפיכך די בי"ט כדי שיתפס כגנב ולשמירה בעלמא כ"כ המ"מ ועד"ר ור"ל דבפחות מי"ט אף אם יכנס לרשות חבירו לא יתפס כגנב אלא יכול להתנצל עצמו ולומר חפץ אחד נפל מידי שם ונכנסתי שם ליטלו אבל בגבוה י"ט אינו נכנס ויהי נתפס על הכניסה כגנב:

יטיח בראש הכותל ל' הגמרא מאי חזית נשעייה באמתא לבר כו' ופירש"י יהיה טח בטיח אמה בראש הכותל מבחוץ וכל חזית ל' קצה הוא כו' ואחר דברי רש"י נמשך (ר"ת) [רבינו] ולכן דייק וכתב יטיח בראש:

יעשה כל א' וא' סימן כזה כו' ובגמרא פריך ולא יעשה לא זה ולא זה ומשני דלמא אזיל חד מינייהו ועביד ואמר כולה דידי היא וכ' נ"י ע"ז אע"ג דחזית נעשה מבחוץ לצד חבירו והיאך יכנס לשם מ"מ טוב הוא לעשות חזית מכאן ומכאן כיון שאפשר שיזדמן לו שיכנס לשם וישייעינה באמתא ואמר כולה דידי היא כו' ע"ש ואף ע"ג דל' הגמרא צ"ל דקדים חד מינייהו ועביד כו' מ"מ כוונת הגמרא כך הוא וכך משמע מפרש"י:

אפילו אם יפול לרשות אחד מהן נלע"ד דסברת רש"י הוא כיון דמן הדין לא הוי צריך להו לעשות חזית כלל [אלא] משום חשש רמאות וכנ"ל מש"ה בדיעבד שלא עשו שום אחד מהן חזית נמי הוא בחזקת שניהם כיון דאין לזה יתרון במה שנפל בחלקו דהא קיי"ל שותפין לא קפדי זע"ז וכמ"ש לעיל סימן קנ"ז ור' יונה ס"ל כיון דאיכא ריעותא לפנינו דהא הו"ל לעשות חזית ולא עשה אע"ג דגם זה שמונח בחצירו הו"ל לעשות מ"מ המע"ה כיון שמניח בחצירו ויש ריעותא ועד"ר:

מי שיש לו ד' שדות כו' משנה וגמ' שם דף ד': ומ"ש והקיפו (מד') [מג'] רוחות פירש"י שמקיפו מבפנים סביב שדהו וכן פי' הרמב"ם שהרי כ' והביאו רבי' ס"ט ז"ל דוקא שבנה המקיף הכותל על של שניהם כו' וזהו ע"כ לא שייך אלא כשגדר מבפנים אלא שכתבתי שם בסמוך אדברי הרמב"ם דגם הוא ס"ל לדינא כדפי' ר"י ע"ש: אע"ג דמסתמא לא נהגו לגדור היינו כמ"ש בר"ס זה דסתם בקעה כמקום שלא נהגו דמי וכ"כ הרא"ש ע"ש: ה"מ גדר כו' ר"ל דסבר כשאינו עושה אלא גדר א' בינו לבין חבירו דעושין אותו בחצירו משום היזק ראייה בזה אמרי' דלא נהגו לגדור בהן ואין צריך חבירו לשלם לו החצי משום דאין היזק ראייה בבקעה אבל (גדר הוי כאילו) [גדרי'] הנעשים מד' תחומין לשמור הבקעה מרגל אדם ובהמה חייב לשלם מחלקו:

וכן אם גדר ניקף וכו' קמ"ל בזה דל"ת כיון שהמקיף לא הועיל לו בג' שעשה א"כ אפילו כי נמי עביד ליה איהו אח"כ הרביעית אינו חייב לו מידי קמ"ל כיון דגילה דעתו כו' ועד"ר: חייב לשלם לו חלקו בג' כו' נראה כיון שהוא עשה הרביעית לבד מנכה לו מהג' חצי הוצאתו דכותל הרביעית וק"ל:

וכתב הרמב"ם בפ"ג דשכנים כ"כ: דוקא שבנה המקיף הכותל כו' הרמב"ם במקיף חורבת חבירו קמיירי ע"ש וס"ל לרבי' דה"ה בבקעה נמי דינא הכי גם י"ל דס"ל לרבי' דהרמב"ם נקט חורבה לרבותא דאפי' חורבה דאינו נכנס בה כלל אפ"ה חייב לשלם לו החצי כ"ש בקעה דנכנס בה תמיד וס"ל דגם כן שייך בה שימוש לתלות בהכותלים צרכי הבקעה או שאר עניינים: הכותל על של זה שבנאו כו' שהרי אין יכול להשתמש כו' זה לשון הרב המגיד דעת המחבר שאין מחייבין אותו בחצי הוצאות אלא מפני שזוכה בחצי הכותל לפי שנבנה במקומו לפיכך כל שלא נבנה במקומו כיון שאף אם היה רוצה לפרוע חצי ההוצאה לאותו שבנאה ולהיות שותף עמו בכותל אינו זוכה אם לא ירצה חבירו וה"ה נמי אם חבירו שבנאה אומר תן לי חצי הוצאה והוה שותפי בכותלי אם אין הוא רוצה יכול למימר איני חפץ להיות שותפך בכותל ולשלם חצי ההוצאה הרי לך מה שההניתני דהיינו כדי שמירה בעלמא ומזה כ"ר כאן דעת הרמב"ם סתם בלי חולק עליו ומשמע דס"ל הכי לדינא וק"ל:

אלא דמי הקנים ר"ל כאילו גדר כל הד' רוחות בקנים והא דקאמר הקנים בה"א משום דחיובו בא ע"י מחיצת הקנים הלזה דכותל הד' ונ"ל דקנים ל"ד קאמר הרמב"ן אלא ה"ה אם גדר הד' במחצלת לסברתו שכ"ר בשמו בסי' קנ"ז סי"ו ע"ש:

כיון שברשות הוציא פי' כיון שאמדו חכמים דעת הבריות שניחא להו בהכי וחייבוהו לשלם והו"ל כאילו עשאה ברשות חבירו לקמן ס"ס שע"ה דכ"ר דבין בידן על העליונה או ידן על התחתונה אפילו אם לא גילה בעל השדה דעתו דניחא ליה אפ"ה היורד ונטעו נשבע ונוטל וצ"ל דגם שם מפני שעכ"פ מהנהו מיקרי כיורד ברשות ודוק והא דלא כ"ר דין זה לעיל ס"ס קנ"ז כשהגביה א' לכותל המפסקת יותר מד"א כו' ואח"כ סמך זה כותל כנגדו כו' נראה משום דהאי דינא דמקיף את חבירו איתא בגמרא שם דף ד' קודם דין זה דהמגביה כותל המפסקת דאיתא שם בגמרא דף ו' והרמ"ה נמשך אחר ל' הגמרא ורבי' העתיקו כאשר מצאו בדברי הרמ"ה והאי ישוב צ"ל בדברי רבי' כמה פעמים:

ואם מתחילה אמר כו' הוא ל' הרא"ש בפ' הנזכר דלדידי סגי בנטורא דבר זוזא פי' סגי לי בגדר קוצים שעושים מזוזא להבדיל ביני ובינך כן פירש"י פרק כיצד הרגל וכ"כ ב"י כאן אבל מדברי התוס' דב"ב דף ד' בד"ה דמי הקנים בזול מוכח דלרש"י סגי בנטורא דבר זוזא ר"ל שאשכור שומר לשמור לי וא"צ לגדר שלך וכן נלע"ד שהוא דעת רבי' מדכתב ואם מתחילה אמר ניקף לא אתן לך כלום דמשמע משום שישכור לו שומר בזוזא לכן אינו רוצה ליתן לו כלום לצורך הגדר וגם מדסיים אין נותנין לו אלא דמי נטורא בר זוזא דהא בתיבת נטורא אינו מרומז מחיצה של קוצים טפי ממחיצת אבנים דכתב בצידו בר זוזא וק"ל וכ"נ מל' הרא"ש דכ' ז"ל לא יהיה ליה אלא אגר נטירא עכ"ל:

לפרש"י כו' אבל ר"י פי' כו' עד"ר:

דבמקום שנהגו שלא לגדור פי' בינו לחבירו והא דכ"ר סתם מקום שנהגו שלא לגדור משום דכבר כתב בתחילת דבריו דבמקום שנהגו שלא לגדור דקתני במתניתין אגדר שבינו לבין חבירו קאי. אין לחלק בין כו' לטעמיה אזיל דכ' לעיל דל"ש בין גדר מקיף לגדר ניקף: אבל אם במקום שנהגו כו' כל הדברים האלו למד רבי' מחידושי הרמב"ן ע"ש וכתב שם שבמקום שלא נהגו לגדור אפי' אם אמר אני אגדור למחר ביני ובינך לאו כל כמיניה ודאי דיחוי קמדחי ליה: אף אם גדר המקיף הרביעית כו' האי אף אאם גדר גם הרביעית ור"ל מכ"ש כשלא גדר אלא ג' וק"ל: אלא במה שכנגד שדהו והוא ל' הרמב"ן ואינו ר"ל כנגדו במשך באורך וברוחב שכנגד שדהו אלא כנגד שיעור הנאתו לפי ערך כמות השדות וגדולתן הצריכין שמירה כדמפרש בשם הרמ"ה ואזיל ויש חילוק בין אם נותן לו מכנגד שדהו ובמשך רוחב ואורך ממש ובין אם נותן לו כדי הנאתו לפעמים כמעט הכפול והא לך ציורו כזה? כשהפנימי אמה על אמה והציורין שסביבו ג"כ כל אחד אמה ועשה גדר אחד סביב כולם אם ישלם פנימי להגדר שכנגד הפנימי מהד' רוחות החצי יצטרך לשלם ב"א לחלקו וכשישלם לפי שבא בתשבורת לא יצטרך לשלם כי אם אמה א' ושליש אמה מהוצאת הגדר והוא חלק התשיעי מהציור שבו ט' פעמים אמה על אמה עם הפנימי גם מן הסברא הוא שלא ישלם הפנימי בחציה מן הד' שכנגדו ממש מפני דהגדר הפנימי בכל צד משומר לחיצון מבפנים מהפנימי והוא נראה להחוש ומציור זה תקיש לשאר ציורים ודוק. ונראה דהרמ"ה אל' הגמרא דב"ק קאי דשם דף כ' בעי לפשוט מהא דתנן גדר ג' פטור הניקף הא גדר רביעית חייב ש"מ זה נהנה וזה לא חסר חייב ומשני שאני התם דא"ל מקיף את גרמת לי היקפא יתירתא עכ"ל וכתבו שם התוס' מדקאמר היקפא יתירתא מוכח דאגדר מבחוץ סביב שדהו איירי דאי בגדר בפנים איירי וכדפי' רש"י הול"ל את גרמת לי כל זה ההיקף דהא כל אותו גדר לא נעשה [אלא] להפסיק בין שדותיו לשדה הניקף אלא מבחוץ אית להו היקפא יתירתא והוא משום דמחמת שדה האמצעי ההיקף גדול יותר מדאי עכ"ל וכדברים האלה כ' הנ"י בשם הרמ"ה בשמעתין דגדר מקיף הנ"ל בפלוגתא דת"ק ור' יוסי וסיים וכתב בשמו ז"ל מהא שמעינן דכי מיחייב ניקף לפום היקפא יתירתא דגרם ליה למקיף הוא דמיחייב ליה לבד עכ"ל ע"ש וזהו ג"כ כוונת רבי' במאי דדייק וכתב בדברי הרמ"ה ז"ל והוא ניהו שיעור היקפא יתירתא דגרם פנימי לחיצון ור"ל מה שאמרו בגמרא דכיצד הרגל הנ"ל שאני התם דגרם היקפא יתירתא צריך לשלם לפי הנאתו וכתב (ר"ת) [הרמ"ה] כמ"ש ומסיק עוד וכ' והוא ניהו שיעור היקפא יתירתא כו' ר"ל הוא ג"כ מוכח מהגמרא דקאמר דגרם לזה היקפא יתירתא דמשמע הכי ישלם לו לפי הנאתו וק"ל כדקיימא השתא בתברתא כמה הוי כו' תברתא ל' תשבורת ר"ל רואין כאילו כל קרקע של הה' נשברים ונחתכים לרצועות וכל רצועה ורצועה רחבה אמה ומשערים כמה יש בכולן יחד ואח"כ משערינן שדה האמצעי בפני עצמו ג"כ כמה אמות יש בהן ורואין כמה הגיעו שיעור אמות של האמצעי נגד ערך של כל הסך ואם הוא השליש מן כולן אז יתן האמצעי שליש דמי ההוצאות ואם רביעית יתן רביעית ואם פלגא יתן פלגא. ואין להקשות למה כ' הרמ"ה דחזינן כמה הוה אי פלגא פלגא הול"ל לשער כמה תגיע ההוצאה על כל אמה ואמה ואחר שידענו כמה אמות יש בשדה האמצעי כך יתן הוצאות לפי ערך האמות דודאי ק' מאוד לחלק ההוצאות על כל אמה דלפעמים לא יגיעו על אמה אלא דבר מועט דאין בו שיעור מטבע וגם בקל יוכל לשער תשבורת דכל הה' שדות יחד מאשר ישער הד' בפני עצמן והחמישי בפני עצמו ונתבאר ממ"ש דשיעור תברא זו הוא דוקא בזה שהקיף בחוץ לחמשתן אבל כשהקיף בינו ובינו מבפנים צריך עכ"פ ליתן חצי ההוצאות וק"ל: וצ"ל לפר"י דאף אם גדר כו' נראה דמשום אורחא דמלתא קאמר לפר"י דאילו לפירש"י שפי' שהקיפו בפנים סביב שדהו אז לא שכיח דכי גדר הניקף ברביעית (שהיה) [שיהיה] פתוח באותו צד כלל וק"ל: אא"כ גדר המקיף כו' פי' והוא לא מיחה אבל כל שרוצה למחות מוחה וכמש"ר לעיל: