Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר אחד כו' נותנין לו זמן כו' בפרק הגוזל בתרא מימרא דרבא הלכתא אי אמר נקיטו לי זימנא עד דמייתי סהדי ומרענא לשטרא נקטינן ליה וכתב הרא"ש סתם זמן ב"ד ל' יום ואע"ג דהתם אנתבע קאי פשיטא ליה לרבינו דה"ה דנותנין זמן לתובע אם מבקש כגון שפסקו שבועה לנתבע וכדמסיק בשם ר' ישעיה ומש"ה התחיל רבינו וכתב אחד מבעלי דינים וק"ל: נותנין לו זמן ל' יום. דוקא כשצריך לו זמן ועבד"מ: ולאחר ל' פוסקין הדין פי' לישבע בע"כ של התובע או לשלם בע"כ של נתבע דאפילו לתובע אין ליתן יותר מל' יום משום שיכול הנתבע לומר אין רצוני להיות תלוי בדבר דבוק בו עולמית שיזיילו נכסי או אין לי פנאי לירד עמו לדין מתי שירצה הוא וע"ל סי' כ"ד שכתב הרא"ש שפוסקין מיד ומשלם אחר ל' משום דנזקקין לתובע תחילה וכאן אנתבע ג"כ קאי שהרי התחיל וכתב אחד מבע"ד כו' שאני התם דמיירי באומר אין לי מעות לשלם וקאמר דפוסקין מיד לענין שיתחילו הל' יום שנותנין לפירעון מהיום. והכא מיירי ביש לו מעות אלא שטוען שאין חייב לו כלום ומש"ה קאמר שאחר ל' פוסקין שחייב לו לשלם מיד ועמ"ש עוד ישוב מזה שם בפרישה בסי' כ"ד: הא דיהבינן זמן ל' יום. פי' הא דשייך נתינת זמן ל' יום גבי תובע (ומנתבע לא איירי משום דגבי נתבע אין שייך לחלק ולעולם נותנין זמן לראייתו ל' יום) דוקא כשתבעו תחילה להנתבע סתם ולא גילה לב"ד אם יש לו ראייה: וחייבוהו ב"ד כו' פי' את הנתבע שישבע ויפטור: וזה טוען פי' התובע: לכשיביא ראיה ישיב לו הנתבע אפילו אחר זמן רב וביני ביני קודם הבאת ראיותיו א"צ הנתבע להשיב לו. וגם הנתבע אינו יכול לומר אם לא יביא ראיותיו תוך ל' יום יהיו בטלים כי אין לו פנאי לירד עמו כל פעם שירצה הוא או יזולו נכסי אלא רשות ביד התובע להביאם מתי שירצה (דאל"כ הו"ל להר"י לכתוב דגם בכה"ג נותנין לתובע ל' יום) מאחר שלא הזקיקוהו הב"ד לנתבע להשיב לו על טענתו מיד: ומ"ש ואיני רוצה לקבל שבועתו ואע"ג שכתב לעיל שאם מביאן אח"כ יסתור הדין וא"כ למה אינו רוצה לקבל שבועתו ישבע ואם יביא אח"כ ראייה יסתור הדין נראה דנפקא ליה מיניה אם לא ימצא עדים או ראייה ברורה כ"כ שכל שלא נשבע זה יועילו לו שאין מדקדקין כ"כ או לכל הפחות יהפכו השבועה מחמת ראייה שהביא משא"כ כשישבע זה שאז ודאי ידקדקו הב"ד היטב בעדים וראייה שהביא וכל שלא יהיו ברורים לגמרי לא יועילו דמחזקי אינשי על שבועת שקר לא מחזקינן מש"ה אין זה רוצה לקבל שבועתו. גם י"ל דמתירא התובע שמא לא ימצא ראייתו וזה הנתבע יודע האמת שיש לו ראייה להתובע ויהיה ירא שמא יביאם ויודה לו ביני וביני או יתפשר עמו וכיוצא בזה כ"ר בס"ס כ"ד וע"ש בפרישה. וכל זמן שלא יביא לא ישיב טענה כצ"ל:
חייב הדיין להטיל חרם ע"ל סימן ע"א: דמ"ש הוא מאחר נראה דהיינו דוקא כשיש בידו זכותו כגון שנראה זכותו מתוך שטר או מעדים שהם תחת ידו אבל הוא עצמו אינו בר עדות שיעיד לי בפיו זכותו ומש"ה כתב הרא"ש בעצמו בתשובה כלל ו' סי' כ' דאם נתנו חרם אחר עדות אין הקרובים עבריינים כשאינם מעידים דהחרם אינו חל אלא על הראויים להעיד אבל אין לחלק דמה שהוא יאמר וכוחו של כנגדו מקרי הודאה והודאת בעל דין כמאה עדים דמי דא"כ כל התופס בלא עדים דקי"ל דנאמן לטעון עליו עד כדי דמיו במיגו דלהד"ם למה לא אמרינן דיחרים עליו להגיד האמת ואז יהיה כתפס בעדים דהיינו הב"ד שהודה בפניהן אלא ודאי כל כי האי לא אמרינן ועמ"ש בסמ"ע: היאך יאכילוהו פי' הב"ד: