Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל דבר שנתרצו שותפין כו' עד חוץ מכתבי הקודש כו' משנה פ"ק דבתרא ד' י"א ע"א: משום ביזיון כו' היינו דוקא לספרים דידהו דהוה כתובין בגליון כס"ת דידן וגנאי הדבר לחתכן רש"י ועי' ד"מ: בד"א שהן בכרך אחד כו' מימרא דשמואל שם דף י"ג ע"ב: אבל בב' כריכות פי' והם שני עניינים דומיא דכרך א': חולקין פי' כשנתרצו שניהם הא לא"ה יכול למימר אנא בעינא תרווייהו כמו שאין יכול לומר גוד או אגוד מה"ט וכן הוא בהדיא שם בגמרא: ואם הם ב' עניינים אין בהם דין גוד או אגוד פי' גוד אתה זה ואני האחר או איפכא וע"ז מסיק בטעמו משום דתרוייהו צריכין להאי ולהאי וכן כתב רבי' בסימן קע"א סכ"ב ושם מסיק וכתב עלה בשם הרמ"ה דה"ה אי בעי למימר גוד תרווייהו או אני אגודם אין שומעין לו מטעם אחר דיאמר לו כ"א מספיק לי ושם כתבתי דאם א"ל ממ"נ או גוד א' איזה שתרצה ואני השני או גוד תרווייהו ותן לי חלקי במעות או אני אתן לך דשומעין לו ע"ש ורבינו קיצר כאן ולא נקט אלא לשון הגמרא דקאמר שם דף י"ג אדין ב' שפחות הנ"ל דשאני התם דלמר מיבעי ליה תרווייהו ולמר מיבעי ליה תרווייהו ומשמע התם דה"ט נמי איכא בשני כריכות וכאשר יתפרש ל' הגמרא לדעת הרמ"ה יתפרש גם כן ל' רבינו ולהכי דייק רבינו וכתב כדפי' לעיל בסימן קע"א לרמז לך על דברי הרמ"ה: אמרינן בהו גוד כו' פי' גוד זה ואני האחר או איפכא ונ"מ אם הא' יש לו צד טובה מהשני (דכ"ל) [דצריך] ליתן לו חלקו בהמותר בדמים:
השותפין שנתרצו לחלוק כו' משנה וגמרא ברפ"ק דב"ב וכבר כתבו רבי' דין זה לעיל ר"ס קנ"ז לענין אם נתרצו לחלוק חצר שאין בו דין חלוקה שעליה קאי הגמרא ושם כתבתי ל' המשנה והגמרא ומשם תבין מש"ר כאן: וכתב הרמב"ם כו' בפ"ב דשכנים כ"כ. ואמש"ר וא"א הרא"ש ז"ל כתב דבכה"ג הוי קנין דברים כתב הב"י ז"ל אני לא מצאתי שכתב הרא"ש ובכה"ג הוי קנין דברים אלא כתב סתם דברי רש"י (וז"ל רש"י ברוחות זה בורר לו חלק מזרח וזה בורר לו חלק מערב וקנו מידם ומעתה נקנה לו החלק המזרחי ואין להן לזה חלק בו וכן השני לחבירו עכ"ל ע"ש) וסובר רבי' דממילא משמע דכל כה"ג הוה קנין דברים בעלמא והחילוק שבין דברי הרמב"ם ומה שסובר רבי' להרא"ש נ"ל שהוא דלהרמב"ם לא בררו עד שעת הקנין שהוא נוטל קנין עליו ולהרא"ש תחילה בררו ואח"כ נטלו בקנין עכ"ל ב"י ואני תמה על דבריו דאם בררו בשעת הקנין למה יחשב לקנין דברים גם קשה עליו הלא הרא"ש לא כתב ל' רש"י אלא ז"ל בשקנו מידו ברוחות פלוני ליקח לו לחלקו רוח מזרחית ופלוני רוח מערבית עכ"ל ומשמעות לשון זה הוא אף דלא בירר כלום לפני הקנין אלא עד שעת הקנין לכן נלע"ד פשוט דודאי כן הוא מיהו אף אם אינו מברר עד שעת הקנין מ"מ בשעת הקנין מבוררים הם דבריהם דכל א' אומר אני לוקח לנפשי רוח פלונית וקנו מידו ע"ז משא"כ להרמב"ם דכתב שקנו מידם שזה רוצה ברוח פלוני ופ' רוצה ברוח פ' דל' קנו מידם אינו מורה דעתה נגמר הענין אלא שהם רוצים לעשות כן בשעת חלוקה והו"ל כמו קנין אתן דמחשב קנין דברים כמה ש"ר סימן קנ"ו וקנ"ז ולקמן בר"ס רמ"ה וק"ל: והרמב"ם ז"ל כתב כו' ל' ב"י צ"ל והרמב"ן בנו"ן שכ"כ בחידושיו אבל הרמב"ם בפ"ב מהל' שכנים לא כתב אלא ל' הגמרא ואין משם הכרע ועי' בסי' קנ"ז: ואם חלקו בגורל כו' ברייתא בפ' בית כור ד' קע"ב ומטעם שאכתוב בסמוך ופי' אם הם שנים כיון שזכה הלה בחלק זה זכה השני בחלקו ואם הם ג' או יותר קונים לענין זה דזה שעלה לו הגורל זכה בחלקו והאחרים זכו לענין שצריכים לחלוק בגורל ואין א' מהן יכול לומר לא בגורל אני חפץ אלא בעילוי דכיון שעלה הגורל לא' מהם יחלוקו גם כולם בגורל כ"כ המ"מ בפ"ב דשכנים בשם הרשב"א ועיין ברשב"ם שם בגמרא דפי' בע"א והיינו דוקא כשהחזיק זה שעלו לו הגורל בחלקו דאל"כ יכולים לחזור אף בחלקו כמ"ש הרא"ש בסמוך בתשובה וכ"כ מור"ם בש"ע אדין זה ע"ש ולהכי הביא רבי' מיד אחר זה תשובת הרא"ש דמינה מובן פי' הענין דלדעת הרא"ש אין הגורל קונה אלא מברר לכל א' חלקו והוה ליה כבורר ברוחות דצריך גם כן עוד קנין אחר ה"נ מהני חזקה אפי' שלא בפניו ואפי' לא א"ל חזק וקני ואין חילוק ביניהן אלא שהבורר ברוחות שניהן ביררו ברצון זה מזרחי וזה מערבי מה שאין כן באלו שלא נתרצו בבירור אלא רצו שמי שיפול לו הגורל למזרח שם יהא חלקו והאידך יקח חלקו למערב נמצא שהגורל לא עשה אלא שעי"ז נתבררו לכל אחד רוחות מש"ה בעי נמי קנין או חזקה רבה שקונין בו. אלא שק"ק שלפי הטעם המפורש שם בגמרא דבההיא הנאה שנשמעים זה לזה לחלוק בגורל כדי שיטול כל א' חלקו בפני עצמו דאינם חפצים עוד בשותפות הלכך אין רוצים שיהא עיכוב בדבר וגמרי ומקני אהדדי לפי ה"ט הול"ל דא"צ עוד קנין אחר: שאלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' כלל צ"ח סימן ב' כ"כ: תשובה הגורל לא קנה כי אם לברר החלקים כצ"ל: ורחל אומרת שאינה רוצה לקיים כו' פי' אינה רוצה לעשות קנין וכיון שאינה מקיימת התנאי שתלו בו קיום החלוקה נתבטלה החלוקה: דכיון דהחזיקה א' מהן כו' פי' אפילו החזיקה שלא בפני השנית ולא א"ל חזק וקני וכמ"ש לעיל בסמוך:
אחין שחלקו כו' מימרא דרב נחמן משמיה דשמואל פ"ק דבתרא דף ז' ע"ב ועד"ר שם כתבתי לשון הגמרא: אין להם דרך ז"ל התוס' שם טעמא משום דהוה ליה כל א' כמוכר לחבירו וקיי"ל כר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר ולא שייר כל א' לעצמו כלום בחלק חבירו ואף ע"ג דאמרינן המוכר בית ושייר חצר מכר לו עם הדרך שאני הכא דכולם מוכרין והו"ל כמוכר חצר ושייר בית דצריך ליקח לו דרך מבעל חצר עכ"ל ובדרישה הארכתי והוכחתי דכל הני מיירי אף שאין לו דרך ולא חלון ולא מקום סולם זולת זה אפילו הכי לא אמרינן דשייר לנפשו מכל הני כלום וצריך לקנות לנפשו (וזה) [ובזה] נטל כרם מיירי רבינו בחלקו בשומא וכמ"ש שם וכן הוא בגמרא וגם שם כתבתי דאף דסתם רבי' ברישא מ"מ מוכח מלשונו דבסיפא מיירי בעלו דכיון דחלוקתו היה שדה וכרם וסתם כרם עדיף משדה משא"כ ברישא דכתב אחין שחלקו סתם מהיכא תיתי לומר דמיירי בדעלו אהדדי ורבינו נמשך אחר הגמרא והגמרא גופא הכא והכא קמ"ל רבותא ברישא קמ"ל רבותא דאין לו חלון ולא דרך אף שאי אפשר לו להיות בלא חלון ובלא דרך ואינך דקחשיב בהדיא אפי' הכי לא אמרינן דודאי שייר לנפשו מסתמא כל זמן שלא עלו ובסיפא קמ"ל רבותא דצריך ליתן לו ד' אמות לבעל הכרם בעלו אהדדי ולא אמרינן מה ראית להגדיל כרמך ולקצר שדה לבן שלי הלא כשלא יטע כרמו אלא פחות מד' אמות מסוף גבולו לא יצטרך לד' אמות הללו קמ"ל דאפ"ה כיון דעלו אפילו סתם שלא פירשו ליתן לו ד' אמות צריך ליתן להם ע"ש מה שכתבתי עוד מזה: שאם אביהם היה עובר דרך כו' פי' אפי' דרך כבושה מיוחדת דומיא דחלון דבסמוך וכן כתב ב"י לשיטת הרא"ש ורבי': ל"מ אם נפלה כו' התוס' דייקי דלא מיירי דמעמיד ראובן הסולם בחצר שמעון דהא היינו אין להם דרך זע"ז אלא אפילו שסמיכת הסולם לבד הוא על כותל שני נמי יכול השני לעכב עליו מלסמוך עוד כותלו מכאן ולהבא אף אם בחיי האב היתה סמוכה בקביעות על כותל זה וכיון שאינו יכול לסמוך ממילא צריך לעקור הסולם מכאן (ובזה מיושב מה שדקדק הבית יוסף אר"י ורמב"ם ע"ש דכתבו דאסור לסמוך הסולם ולא כתבו דצריך לעקור הסולם הקבוע שם) ומשום הכי א"ש שדקדק רבינו ושינה את לשונו וכתב תחילה אסור להעמיד ואח"כ אסור לסמוך וק"ל והטעם כתב הרמב"ן משיס דמיתרע אשיתיה ואף על פי שמסתמא בית לעלייה משועבד י"ל דנהי דמשועבד היינו לשאת משא העלייה אבל לא לשאת משא הסולם שהרי יכול לקבעו על עמודים ב"י: שאם היא עוברת פי' אפי' היתה קבועה כאן בחיי אביו: כדמפרשינן לעיל ס"ס קנ"ד: שמסלקו לגמרי וסותם פירוש אפילו סותם אותו לגמרי לאפוקי מהרמב"ן וראב"ד דס"ל דוקא לבנות כנגדו בלא הרחקה רשאי אף על פי שמאפיל אבל לא לסתום ממש וכתבתי לשונם בדרישה ע"ש: וממש"ר שמסלקו לגמרי משמע שבעל החצר יכול לסתום לו על ההוצאותיו אם ירצה אבל אינו יכול לכוף חבירו שיסתום הוא בעצמו על הוצאותיו וכדכתיבנא לעיל סימן קנ"ד בדרישה באורך בשני מקומות ע"ש סעיף י' ובסעיף ל"ו: שהם כשנים שקנו שדה מא' וחלקוהו ר"ל שנתנו מעות שוות להמוכר ואח"כ חלקוהו:
וכתב הרמב"ם ז"ל כו' בפ"ב דשכנים כ"כ: אבל שנים שקנו משני אנשים או משני אחין כו' וכתב המ"מ פי' ודוקא כשהמוכרים היה חלק כל א' מיוחד לו והיו מחזיקין בניזקין אלו שאם המוכרים היו משותפים ואלו חולקים ודאי אין להם זע"ז כלום דמ"ל באים מכח א' מ"ל באים מכח שנים המשותפים עכ"ל והטעם שבאים מחמת א' לא הוה מתחילה שם היזק עליו ועתה ע"י חלוקתם נתחדש שם ההיזק ופשיטא דיכול לעכב:
ועלה לחלק א' מהן כרם כו' כבר כתבתי דזה מיירי בחלקו בשומא ועלו אהדדי ע"ש ובדרישה: להפך בו מחרישתו פי' שהיו חורשים בשוורים ומתוך שיש גפנים בכרם אין המחרישה יכולה להתהפך ולפיכך צריך ד"א חוצה לה שתוכל להתהפך יפה ועד"ר: