אין שליחות לעכו"ם כו' כבר כתב בר"ס קפ"ב דהא דשלוחו של אדם יש לו כח כמו משלח ילפינן בצריכותא ע"ש אבל הא דצריך להיות שלוחו בן ברית וגדול כן הוא מסקנת הגמרא פ' א"נ וילפינן לה מתרומה כו' [עב"ח שמביאו]: אבל אשה כו' עד כיון שחייבים כו' כלומר ל"ת כיון דילפינן איכות שליחות מאתם בעינן דומיא דאתם ממש דהיינו שחייבים בכל המצות קמ"ל דאתם אינו ממעט אלא דלאו בני ברית והנהו כולהו בני ברית ואפילו עבדים דכתיב מחוטב עציך כו' לעברך בברית כו' וחייבים בקצת מצות כך מבואר בספ"ב דגיטין ובפ' שואל ריש ד' צ"ט ועד"ר: אבל חש"ו כיון כו' ע"ל סימן ל"ה:

ומ"ש לפיכך השולח בנו אצל חנוני כו' משנה היא בפ' הספינה ד' פ"ו ע"ש: שלא שלחו אלא להודיעו כצ"ל: שאבידה מדעת היא כיון שמסרה כו' כתבו התוס' שם אע"ג כו' [עב"ח שמביאו]: חייב גם עליה אפי' נשברה כו'. דהוה ליה שואל שלא מדעת וגזלן הוי וקניה להתחייב בה עד שתבוא ליד בעלים דבעינן והשיב את הגזילה אשר גזל והשבה ליד התינוק לאו השבה רשב"ם:

כתב הרמב"ם כו' ואבד פטור פ"ב משלוחין כ"כ וכתב ב"י ויליף הכי מדין שלוחים שכתב בסמוך שאמרו בגמרא צלוחית אבידה מדעת היא עכ"ל ול"נ יותר דדייק לה מדקאמר טעמא דרבנן דלא שלח לו הקטן אלא להודיעו כו' וכנ"ל משמע הא בכה"ג שאמר ליה בפירוש שלחהו לי ע"י דפטור וק"ל. (ד) ולמעלה בסימן קכ"א כתבתי דין השולח כו' כצ"ל:

ראו סעיף 3