בחזקה כיצד כו' בב"ב הנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל וגדר או פרץ כל שהוא הרי זה חזקה ושם בגמ' סוף ד' נ"ב ונ"ג כתב פירושו דהאי כ"ש וכמש"ר כאן ועד"ר ומבואר שם דה"ה במכר וכמ"ש נמי בר"ס ק"צ לשון המשנה דקידושין דקרקע נקנית ג"כ בחזקה ולקמן בסי' ר"ה כ"ר ז"ל כיצד היא חזקה בנכסי הגר כדרך שמחזיק הלוקח כגון נעל וגדר ופרץ כל שהוא כדפרשינן לעיל עכ"ל והיינו מש"ר כאן ומכח משנתינו הנ"ל דאיתניא בה בהדיא דקניא בנכסי הגר וקניא במתנה ומכר המה בנעילה וגדירה ופריצה כל שהוא: וכתב הרמב"ם שצריך כו' וכ"כ הרא"ש כו' לא שכתבו כן בהדיא אלא שמוכח כן מלשונם וכמ"ש בדרישה: וי"א שאין צריך הוא דעת רשב"ם שם פ' חזקת ועד"ר: דכל שהשלימו לעשרה הוי הכי פי' דמסתמא קודם שהשלימו לעשרה היו יכולים לעלות ברווחא יעכשיו סלקי ליה בדוחק: אם הוא בזה הענין כגון שיש להם מדרון ומקום שיפוע מהכותל ולחוץ שהוא נבנה ע"ג תל א"נ ממנה ולפנים מצד שדה יש שיפוע שא"א לעלות לתוכה כ"כ רשב"ם שם דף נ"ג: וכן פרץ כל שהוא כו' שם בגמרא מפורש כן:

שתיקן המנעול פי' ואע"ג דלא נעל קנה: אלא שסגר הדלת כו' משום דאין זה אלא מבריח ארי וכדאמרינן בנותן צרור (כדי שלא יכנסו בה מים ויקלקלו כמש"ר בסמוך בס"ז) או נוטל צרור ר"ש: ור"י פי' דבנעילת דלת לחוד לחוד כו' והוא שיסגור הדלת במנעול כמ"ש בפ' הזורק ול"ד לנתן צרור ולשאר מבריח ארי דהתם המזיק מצוי שם ומוכן לבוא וזה נועל בפניו אבל זה שאינו נועל מפני מזיק אלא כדרך שאדם עושה בשלו למנוע ממנו רגל כל אדם ה"ז חזקה א"נ כי אמרינן מבריח ארי מנכסי חבירו היכא דלא מהני אלא לארי בלחוד אבל היכא דמהני לשאר דברים כגון נעילת דלת מעשה חשוב הוא דאלת"ה אף גדר נמי מבריח ארי הוא רמב"ן ור"ן: דבחד מהם כו' עד"ר:

וי"א שגם בפתיחת דלת קונה כו' דומיא דפרץ כ"ש דהוי חזקה וכל זה כתבו הרא"ש ג"כ שם: והרמב"ם כתב בפ"א מה"מ כ"כ וכתב המ"מ מהא דגרסי' בהזורק תיחוד ותפתח כתב הרמב"ם כן: ומש"ר ואיני מבין דבריו כו' כתב הב"י על ישוב דברי הרמב"ם [עי' ב"ח שהביא ב' התירוצים בשם ב"י] ועד"ר:

בין במכר בין במתנה פי' ולא אמרינן הנותן בעין יפה נותן גמ':

ורשב"ם כתב דמסירת מפתח נמי קונה שם והביא ראיה מהא דאמרינן בפסחים מדוני בדיקת חמץ בשכירות בתים דמי שיש לי המפתח חייב בבדיקה כמ"ש בא"ח בסימן תל"ז ועיין שם בתוס' שהקשו על רשב"ם:

ופתח לו מקום לצאת אינה חזקה אמרינן בגמרא משום דמבריח ארי מנכסי חבירו הוא ופי' רשב"ם הא למה זה דומה למשיב אבידה דכל ישראל מצווין להציל ממון חבריהם מן ההיזק ואינה קרויה חזקה אלא אם כן תיקן דבר מה בשדה:

אבל בהילוך שהלך בה כו' בב"ב דף ק' תניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי רבי אליעזר וחכ"א אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק כו' א"ר יוסי בר חנינא מודים חכמים בשביל של כרמים הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך כי אתא לקמיה דר' יצחק בר אמי (פי' על עסק אדם שהתנה לחבירו למכור שביל של כרמים) אמר ליה הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר ולא אמרן אלא דמסיימי מחיצתא אבל לא מסיימי מחיצתא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא תנא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו והלכה כוותייהו ומסיק שם בגמ' דהיינו שתי אמות ומחצה ור"ל דוקא שביל של כרמים שאינו עשוי כלל אלא להילוך די בשיעור הנ"ל אבל בשאר דרכים בעינן טפי וכ"כ התוס' שם. ובזה דברי רבי' מבוארים דמ"ש אפי' הלך בה כל ארכה ורחבה בא לאפוקי מדר"א הנ"ל. ומ"ש כאן דשיעור דרך כדי שיגביה כו' ולקמן בסי' רי"ז כתב שהוא שתי אמות ומחצה מבואר מתוך מ"ש דיש חילוק בין שביל של כרמים דביה איירי הכא לשאר דרך יחיד דמיניה איירי לקמן סימן רי"ז. ומ"ש רבי' דאם אינו מסוים במחיצה לא קנה אלא שיגביה רגל כו' כן הוא ל' הגמרא הנ"ל והוא על פי פי' רשב"ם שגרס כן ע"ש ברשב"ם שהביא שתי גירסאות [גם הב"ח הביאו] אבל גי' הרי"ף ורמב"ם והרא"ש ור' ירוחם היא כגירסא השניה שדחאה הרשב"ם וס"ל דכשיש לו מחיצות והוא צר כדי הילוכה והוא ראהו סבר וקיבל וגם דעת התוס' נראה שהיתה כגירסת הרי"ף והרא"ש ע"ש בד"ה ולא אמרן אלא דלא מסיימי ועד"ר שם כתבתי טעם למה תפס רבינו גי' זו. ומש"ר וכמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוך לכאורה נראה דר"ל אם מכר לו סתם דרך להלך כמה. צריך ליתן לו וקאמר דבאין לו מחיצות א"צ ליתן לו יותר מכדי הילוך ומטעם הנ"ל. אבל מל' רבי' שכתב כמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוך (ולא כתב שיקנה להילוך) נראה יותר לפרש דה"ק מי שמכר לחבירו שיעור קצוב וידוע מקרקעותיו להיות לי לדרך ולשביל כמה קנה בחזקת ההילוך שהלך בה שודאי לא קנה שביל רחב בהליכה שהלך במקצת ע"ז אמר אם אינו מסוים מחיצות אז לא קנה בהליכתו אלא כני שיעור שיגביה רגל ויניח רגל כיון דסגי ליה בהכי לטעינת משוי של זמורות שעל כתיפו אינו יכול לקנות בהליכה אחת יותר מזה וצריך לקנין אחר או להלך בצידו שנית ושלושית לפי רוחב הדרך שיקנה בכל הליכה כשיעור שיניח רגל כו' אבל אם יש מחיצות סביב קנה בחזקת הליכתו כשיעור שילך אדם שם טעון במשאו ושני הפירושים כתב המ"מ שם בפ"א דמכירה וכתב שלשון הרמב"ם משמע כפי' השני ולשונו דהרמב"ם שם הוא כל' רבי' אלא שגירסתו היתה הפוכה מגי' רבי' וכנ"ל: ומ"ש רבי' כדי שיגביה רגל ויניח כו' עי' בב"י פירושו ופירושו נלע"ד דחוק מאוד ויותר נראה לפרש כפשוטו דר"ל שיהא רחב כדרך הילוך בני אדם כשהוא הולך ומניח רגל ומגביה רגל וה אחר זה אז אינו מצמצם להעמיד כל פעם רגלו סמוך לצד מקום רגל השני דאז נראה לעינים שיפול דרך הילוכו או לפחות יהיה הולך ונודד אלא מרחיב קצת רגליו זה מנגד זה והוא שיעור רוחב סתם דרך והיינו רוחב ב' רגליו מרווחים וק"ל. שוב מצאתי שגם מור"ם ז"ל בד"מ פי' כן:

כתב הרמב"ם המוכר שדה כו' עד והראב"ד השיג כו' כל זה דברי הרמב"ם פ"א דמכירה וע"ש גם בפרק י"ט דמכירה: כיון שדש המצר פי' ע"י דישת ודריסת רגלים משוה מקום הגבוה שהיה מפסיק בין השדות: קנה הכל פי' קנה כל השדות אע"פ שלא עשה מעשה בשדה עצמו וברמב"ם ליתא לתיבת הכל ודין זה כתב המ"מ דיצא מפי' הרי"ף על ההיא דב"ק דף ט' ראובן שקנה קרקע כו' ויצאו עליה עסיקין כו' וכתבו רבי' לקמן בסי' רכ"ו:

צחיח סלע שאין בה כו' פי' שלא שייך בה:

או נרה היינו לסברת הרא"ש ורבינו דלעיל סימן קמ"א ס"ד ע"ש ודוק: או זמרן מלשון לא תזמור ופי' שם המ"מ דטעם דקנה בכל אלו משום דאמרינן פרק חזקת ודף נ"א) והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה כו' ומפרש ליה הרמב"ם ז"ל לענין קנין לאלתר וס"ל דדוקא כשהלוקח אינו נהנה הוא דבעינן דעבד מידי דמועיל לקרקע אבל אם הוא נהנה לא בעינן שיועיל לקרקע כלל עכ"ל. אבל הרא"ש ורבי' מפרשי ליה בקנין של חזקת ג"ש (וכמ"ש בהדיא סי' ער"ה ס"ח) אבל בקנין לאלתר ס"ל דבעינן דוקא מהנה הקרקע ולא נהנה כמ"ש בסמוך ודוק ועד"ר: וכן אם נתן ללוקח כל הפירות כו' בהרמב"ם הל' קצת בע"א ז"ל וכן אם אסף המוכר סל של פירות ונתן ללוקח וכתב המ"מ דגם בזה אזיל לטעמיה דיליף קנין לאלתר מקנין חזקה ובחזקה אמרינן אי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה ופי' דלי ליה המוכר ללוקח קנה לוקח לאלתר ע"כ והביאו רבי' לעיל סי' קמ"ב ועמ"ש שם: והראב"ד השיג עליו וכתב כו' לא מהניא אלא כנגד טענה כתב המ"מ ביאור דבריו שלא אמרו בפרק חזקת והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה כו' אלא בחזקת ג"ש ובטענה שהלה טוען לא מכרתיה לך וזה מביא ראיה שהחזיק בה ג"ש בחזקה זו וטען שקנאה ממנו וחזקה זו ראיה לדבריו אבל להיותו קנין לא: והכי מסתבר עד"ר:

כתב רב האי כל מה כו' פי' אגמרא קאי דמפליג בה ורבי' כ"כ בסי' ער"ה ע"ש: ומסתבר כדברי רב האי פי' דבבא להחזיק בנכסי חבירו אפי' לא עבידא אדעתא דארעא רק דמהני לארעא קצת קנה וכמו שדייק ר' האי וכתב כיון דלא סגי דלא מהני ובזה מיושב דלא תקשה הא כ"ר לעיל דמסתבר ליה כדברי הראב"ד וק"ל:

מכר לו י' שדות בי' מדינות כו' כל זה למדו רבי' מגמרא דפ"ק דקידושין דף כ"ז והביאו הרא"ש שם דף צ' סע"ב וכתב שם כדברי רבי' וע"פ מה שאכתוב בביאור דברי רבי' כאן כן יתבארו ג"כ דברי הרא"ש דלשם מה שיש לדקדק בדבריו דוק שם ותמצא: אם נתן דמי כולן כיון שהחזיק כו' פי' אפילו באתרא דלא קני בכספא עד דכתבי ג"כ שטר אפ"ה כח חזקה עדיפא מכח כסף ולא בעי שטר וכמש"ר אחר זה מיד וגם קונין בחזקה לחוד בלא כסף וכ"כ הרא"ש בהדיא ומטעם כיון שהיא בגוף הקרקע משא"כ שאר קניינים מיהו אף שעשר שדות המה סמוכות ותכופות זו אצל זו לא קני בחזקה א' כולן בלא כסף אלא אותה שהחזיק בה כדין נרה וכמ"ש בסמוך אלא שיעור שדה א' והיינו כשיעור שקונה המחזיק בנכסי הגר בחזקה א' וכדמסיק רבי' ס"ס זה במתנה אלא שזה יש ביניהן דבמתנה לעולם אינו קונה לדעת הרא"ש כ"א כפי אותו השיעור משא"כ במכר כשנתן מעות שקנה בחזקה אחת כשיעור מעותיו אפי' הרבה שדות ואפי' אינן סמוכות זו לזו וכשנתן נגד מקצתן קנאו בחזקה א' משא"כ כשלא נתן מעות דלא היה קונה כ"כ בחזקה א' אבל ודאי שיעור חזקה אחת היה קונה אף שלא נתן מעות כלל ורימז רבי' זה במה שסיים וכתב ז"ל ואפי' במקום שכותבין כו' אפי' הכי חזקה קונה וה"ט כיון דחזקה לחוד קונה משום דרבי' קאי כאן אכשנותן מעות אשדות הרבה דאז לא קנה כולן בחזקה אחת ובא לאשמועינן דמיהו כשיעור מעותיו קונה אפי' אינן סמוכות דהמעות מחשבין כולן לשדה א' בהיות שסדנא דארעא חד הוא לדעתו וק"ל ועד"ר. לא קנה אלא כו' ואפי' לא עייל ונפק אזוזי רא"ש:

וכן אם היו בשכירות והחזיק באחד מהן קנה כולן ל"ד וכן קאמר דעדיפא נמי ממכר דבשכירות לא בעינן שנתן דמים דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף:

ונתן המעות כו' פי' במקום שדינו ליתן דהיינו במכר וק"ל:

אבל הרא"ש כתב דמתנה כו' אבל בשכירות מודה הרא"ש דשאני שכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף לאו דעתיה אזוזי ודומה לו כאילו קבל המעות עכשיו וזקפן עליו במלוה ולהכי גמר ומקנה ליה אבל בנותן מתנה כיון שאינו מקבל מידי ניחא ליה שיהא ברשותו לחזור ביה וכל זמן שלא החזיק זה לא גמר ומקני ולהכי בעינן שיחזיק בכולן כנ"ל ועד"מ ומ"ש בהג"ה שם עליו:

כיון שאותו שכנגדו זוכה בחזקתו פירוש כמש"ר ר"ס קע"ג דבב' אחין או שותפין כיון שהחזיק א' מהן בחלקו אפי' שלא בפני חבירו קנה חבירו חלק השני: