Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עכו"ם שמכר קרקע לישראל אינו קונה אותו אלא בשטר כו' מדהקדים רבי' וכתב עכו"ם שמכר כו' ואח"כ כו' לפיכך משמע דס"ל דאפי' אם הוא במקום שישראל מישראל קונה בלא שטר אפ"ה בעכו"ם וישראל צריך שטר דכיון דסתם עכו"ם אנס הוא לא סמכה דעתיה דישראל ולא קני כ"א בשטר אלא שקשה למה משתמיט רבינו מלהזכיר טעם הדבר והכי הו"ל למיכתב עכו"ם שמכר קרקע לישראל אינו קונה אותו אלא בשטר עם נתינת הכסף משום דסתם עכו"ם אנס הוא (וכמ"ש לעיל סי' קמ"ט סעיף ט"ז) ואם היה נאמר שדעתו כדעת הרמב"ם שכתבתי בדרישה דלעולם ישראל שקנה מעכו"ם אינו קונה אלא בשטר אפי' ידוע דסמכה דעתיה כגון שאמר בכסף לבדו אני רוצה לקנות ומטעם שכתבתי שם הוה א"ש אלא שמדהביא רבי' דברי הרשב"א בסמוך שלא בל' פלוגתא משמע דלא ס"ל כרמב"ם גם ממ"ש סעיף ו' לא משמע כן וכמ"ש שם: אלא בשטר עם נתינת הכסף כלומר עם נתינת הכסף שאחר כתיבת השטר ולא איפכא וכמש"ר בסמוך בסד"ה. אותו השדה הוא כהפקר כו' ודוקא לוקח מעכו"ם אבל לוקח מישראל חבירו אפי' באתרא דכותבין שטרא מ"מ נהי דלא קנה לוקח עד דאתי שטרא לידיה מיהו אין אחר יכול לקדום ולהחזיק שהרי עדיין ברשות מוכר קיימא: שהרי נסתלק העכו"ם ל' הגמרא עכו"ם מכי מטי זוזי לידיה מסתלק ופי' ר"ש שהרי כל קניינו של עכו"ם בכסף כדאמרינן בפ"ק דקידושין עכ"ל ולפי זה מ"ש רבינו בס"ס זה אבל במטלטלין קונה בנתינת המעות הוא הדין נמי שהעכו"ם קונה מישראל מטלטלין על ידי נתינת המעות וכן כתב רמב"ם בפרק א' דמכירה ופרק א' דזכייה דבמטלטלין קונה עכו"ם ומקנה על ידי דמים וע"ש בהמ"מ שכתב שיש חולקים ועד"ר מ"ש בסמוך בד"ה דכסף ודאי בעכו"ם קונה: בד"א במקום שאין משפט כו' כ"כ ג"כ הרמב"ם בספ"א דזכייה ונרמז כן בגמרא: שה"ה נמי אם החזיק פי' אפילו אם החזיק אחר נתינת המעות נמי לא מהני וכ"כ המ"מ בשם רשב"א והראב"ד וכ"כ נמ"י פ' חזקת ולא כמשמעות ל' רבי' בשם הרשב"א שכתב בשמו שה"ה נמי אם החזיק כו' (דהול"ל בשמו דאפי' אם גם החזיק) דמשמע לכאורה דאיירי בחזקה בלי נתינת דמים וקמ"ל דל"ת דקנין חזקה דהיא בגופא דשדה קונה טפי מכסף וק"ל: דכסף ודאי בעכו"ם קונה עד"ר: משום דלא סמכה דעתיה ל' ב"י שמתיירא מפני הפסד ממונו דסתם עכו"ם אנס הוא אבל השני שהחזיק בלא זוזי דעתיה למיקני בהאי חזקה דסבר אי אניס לה עכו"ם מינאי לא מפסידנא מידי ועבד"ר:
אם נתן המעות כצ"ל: בתורת הפקר כלומר שיאמר בפירוש אני מחזיק בקרקע זו מכח הפקר ובהא גם הרשב"א מודה דע"כ לא קאמר רשב"א אלא כשהחזיק בה סתם דאז אמרינן אנן סהדי דלא סמכה דעתיה דמחזיק בקרקע זו לזכות בה מן הפקר אבל אם גלי דעתיה פשיטא דזכה בה ועבד"ר:
מ"מ חלה עליו כו' והביא ראיה מאותה ששנינו הפודה משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה השאר (והביא רבי' זה לקמן בסימן ער"ה) והרא"ש בפ' חזקת הביאו וכתב עליו דמזה אין ראיה דהתם בא משכונו של גר לידי ישראל בתורת משכונא אבל הכא הישראל נתן הכסף בתורת קנייה ולא בתורת משכון וכיון דלא קנה משכנתא נמי לא הוה לכ"נ דברי הרשב"ם דכתב מדקאמר הרי הן כמדבר משמע דזכי בהן לגמרי עכ"ל: וא"א ז"ל כתב כולי שם בפ" הנ"ל וכב"י והרא"ש אזיל לטעמיה [כו' ע"ש ולי נראה דלהרשב"ם] דס"ל דזה הישראל רשאי לתבוע מן העכו"ם מעותיו ואינו בכלל מסור כמ"ש רבי' אחר זה בשמו ואם כן מסתמא יעשה כן כיון שבדין יכול לעשות כן ואז ודאי יחזור העכו"ם על המחזיק ולא מיקרי מציאה ולכן שפיר הוה רשע משא"כ להרא"ש דאין זה רשאי לתבוע מעותיו מן העכ"ום ממילא הוה כמציאה ולא שייך ביה רשע אבל באמת אין כאן אזיל לטעמיה ממש דאף דס"ל להרא"ש דא"צ להחזיר לו מעותיו וגם אינו רשאי לתבוע להעכו"ם ומה"ט הויא כמציאה מ"מ אפשר דאפ"ה רשע מיהא הוה כיון דכבר גמר זה הקנין עם העכו"ם ולא חסר לו אלא שטר כדי שלא יאנסו העכו"ם ה"ז יורד למחייתו והוה רשע משא"כ בשאר מציאה (אלא שהרא"ש ס"ל שדינו לגמרי כמציאה) (ולרמב"ם) [ולרשב"ם] מה"ט הוה רשע אף אם ס"ל דא"צ להחזיר מעותיו וכן משמע במרדכי פ' חזקת:
כיון שכבר נסתלק פי' העכו"ם כבר נסתלק משעה שקיבל מעותיו:
ולא לשם קנייה פי' לקנות בה דירה מההפקר וכמ"ש בשם הרא"ש הנ"ל וקמ"ל בזה דאף דכבר נתן מעות וגם כתב לו שטר וגם דר בו אפ"ה זכה בה האחרון כל שלא דר בה הראשון כדי לקנותו מההפקר:
כתב רשב"ם כו' בפ' הנ"ל כ"כ: (ז) שאין דעת הלוקח כו' עבד"ר: אבל במטלטלין כו' עד"ר מ"ש לפני זה בס"ב בד"ה דכסף ודאי קונה בעכו"ם וע"ל בסי' קל"ג מש"ר דמטלטלין לאו בני שטרי נינהו והטעם דבמטלטלין קונה טפי מבכסף משום דלא שייך למימר דלא סמכה דעתיה מפני שהעכו"ם אנס הוא אלא בקרקע אבל בקנין מטלטלים שלקחן הלוקח מיד לביתו לא שייך זה ואע"פ דגם כן שייך לומר דהעכו"ם יעכבנו מליטלו מ"מ כולי האי לא יעשה העכו"ם מאחר שקיבל מידו המעות משא"כ מליתן לו שטר יש לו התנצלות לימא קנין שלי הוא בכסף ולא איצטריך ליתן לך השטר וכיון שאין בידו שטר סופו יבוא ויכחישנו לומר לא מכרתיהו לך ויטלנו מידו וק"ל:
ראו סעיף 6