Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בין גסה בין דקה נקנית במשיכה פי' סגי להו במשיכה וה"ה במסירה ואפילו בדקה וכמש"ר בסמוך ס"ד ולא בא אלא לאפוקי מר"מ ור"א דס"ל דבהמה דקה צריך הגבהה וכדמסיק בס"ו ועד"ר ס"ז: (ב)
אלא קורא לה כו' ברייתא פ"ק דקידושין וריש הספינה. או שהנהיגה בקול כ"כ הרא"ש דלא גרע מקורא לה והיא באה: משעקרה יד ורגל כו' וא"צ שתהלך כו' בב"ב דף ע"ה איתמר ספינה רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה ושמואל אמר ל"ק עד שימשוך את כולה לימא כתנאי כיצד במשיכה קורא לה כולי כיון שעקר יד ורגל קנאה רב אחי ואמרי לה רב אחא אומר עד שתהלך מלא קומתה לימא רב דאמר כת"ק ושמואל דאמר כר"א א"ל רב אנא דאמרי כר"א ע"כ ל"ק רב אחא אלא בב"ח אע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתה קיימא אבל ספינה כיון דנדה בה פורתא נדה בה כולה ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' לת"ק ע"כ ל"ק ת"ק אלא בב"ח כיון דמיעקרא יד ורגל אידך למיעקר קיימא אבל ספינה אי משיך לה כולה אין אי לא לא ופסק הרא"ש שם בר"פ הספינה דהלכה כשמואל בספינה וכת"ק בב"ח ומ"ש אע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתה קיימא פי' גוף הבהמה לא זזה ממקומה שהרי נשען על אידך יד ורגל שלא עקרה ומשמע דאפילו לרב דוקא בעקרה חד יד ורגל לא סגי הא בעקרה ב' ידיה ורגליה סגי ליה וכתבו התוס' ז"ל וא"ת אמאי נקט מלוא קומתו כיון דסגי בעקרה ב' ידיה וב' רגליה וי"ל דעקירת ב' ידיה וב' רגליה קרי מלוא קומתו עכ"ל ובזה דברי רבינו מבוארים במה שפסק כאן בב"ח ובסימן קצ"ח בספינה וק"ל:
כתב הרמ"ה שחמור וגמל שניהם נקנים כו' כלומר אע"ג דאמרינן בפרק קמא דמציעא חמור דרכו בהנהגה וגמל במשיכה אפ"ה אי עביד איפכא נמי קני ועד"ר: אבל א"א הרא"ש ז"ל כ' כו" עד"ר:
והשני טפל לו שכן דרך העבדים לנוח אחר אדוניהם אשר"י: והרמב"ם כתב שברכיבת כו' וכן דעת הרי"ף כלומר והרמב"ם כתב בהדיא בפ"ג דמכירה שברכיבה לחוד קני ומדחזינן להרמב"ם דס"ל הכי נאמר שכן דעת הרי"ף שהשמיט ההיא דשמואל דאמר רכוב לא קני וזש"ר וכן דעת הרי"ף ולא כתב וכ"כ הרי"ף ועוד דהוה לרבינו להקדים הרי"ף להרמב"ם וק"ל: ומ"ש שרכיבה קונה היינו כשזזה ממקומה ועד"ר ובהוספה: וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה תימה דבי"ד ס"ס רצ"ז כ"ר ז"ל ב' מינין הקשורים בקרון א' ומוליך אותן היושב עליו לר"י אינו לוקה (משום דס"ל דרכיב אינו כמנהיג) ולהרי"ף לוקה וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל וגם הב"י תמה שם על מ"ש שהרא"ש הסכים להרי"ף שאף שהביא דברי שניהן מ"מ לא כ' הסכמתו כהרי"ף ושאדרבה בפ"ק דב"מ פסק בהדיא כר"י דרכוב ל"ק ועפ"ר שם בי"ד דישבתי תמיה זו ודקדקתי מל' הרא"ש דכתב בהן דכלאים שהוא מחלק בין קניית ממון לכלאים וס"ל כיון דאזלא מחמתיה לא גרע ממנהיגה בקול ע"ש. ואם א' רוכב על החמור כו' הרוכב קנה החמור ובית פגיה ל' הרא"ש אחד רוכב חמור ומנהיג ברגליו ואחד תפוס במוסירה כו' ועד"ר: ובית פגיה פירש"י מה שבראש החמור שכחמור דמי וע"ל ס"ס ר"ב. קונה מה שתפס כו' דמה שבתוך ידו הוא מגביה לגמרי וקני ליה מהפקר (משא"כ המותר דביני וביני דלא קנה כיון דאין בידו אלא קצה א' וכמש"ר לקמן סי' רס"ו ע"ש):
ומסירה ג"כ קונה בבהמה פי' במקום דלא שייך משיכה כגון בר"ה ועד"ר: ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל לפי מ"ש ב"י דהרא"ש ס"ל דבהמה אינה נקנית אלא במשיכה צ"ל דמש"ר דלזה הסכים הרא"ש אדסמיך ליה קאי דא"צ למסרו מידו ליד הלוקח ונ"מ לעניינים דקונין במסירה כגון ספינה וכמ"ש בסי' קצ"ה אבל היותר נראה מ"ש בדרישה ע"ש:
מסירה אינה קונה כו' מימרא דאביי ורבא בב"ב דף ע"ו וע"פ פי' רשב"ם דמשיכה עדיפא ממסירה ע"ש וא"ת הא ס"ל לרשב"ם ורא"ש ור"י דמשיכה עדיפא ממסירה וס"ל דבמסירה לא בעי שימסרנה המוכר ליד הקונה אלא אפי' אחז בו שלא בפניו נמי קנה כמש"ר בסמוך וא"כ בכלל משיכה מסירה שכיון שמשכה הרי תפס בה וא"א למשיכה בלא מסירה וכיון שהמסירה בר"ה היאך אפשר שלא תקנה לא תקרי לה משיכה אלא מסירה לאו קושיא היא דכיון שמשך גלי דעתיה דלא ניחא ליה דליקני במסירה אלא במשיכה ר"ן ספ"ק דקידושין וכ"כ ב"י בסי' קצ"ח ס"י בשם הרשב"א שכן כתב בשם הר"י מיגא"ש: ולא בחצר שאינו של שניהם פי' ומכ"ש ברשות מוכר לחודיה:
והא דמסירה קונה דוקא ה"ה נמי הא דמשיכה קונה דוקא שא"ל קני סתם או חזק וקני והיא בסימטא אז מהני משיכתו אבל א"ל קני במסירה והוא משך ל"ק וכמו שסיים דלר"י אפילו שני למעליותא ל"ק אלא שרבי' נמשך אחר ל' הגמרא בב"ב דף ע"ו ספינה נקנה במסירה דברי רבי וחכמים אומרים עד שימשכנו או עד שישכור את מקומו ומוקי הגמרא שם להברייתא דמיירי בר"ה ומשום הכי קאמר רבי במסירה ומ"ש חכמים עד שימשכנו כו' ה"ט משום דהפלוגתא מיירי בדא"ל משוך וקני מ"ס קפידא הוה ומ"ס מראה מקום הוא לו ומאי עד שימשכנו מר"ה לסימטא ומאי עד שישכור כו' ה"ק ואם רשות בעלים הוא עד שישכור כו' וקיי"ל כחכמים דס"ל קפידא הוה לכן אם היא בר"ה ל"ק עד שימשכנו מר"ה לסימטא או לפחות עד שישכור את מקומו ע"ש גם י"ל דרבי' השתא בפלוגתא לא קמיירי ורצה לכתוב דינא אפילו לדעת החולקים על ר"י ובזה דברי רבי' מבוארים שמ"ש והא דמסירה קונה דוקא שא"ל כו' פי' הא דמסירה קונה בר"ה דוקא כשהיא בר"ה וא"ל לך חזק וקני והלך ואחז בה אז קנה מסירה בר"ה אבל א"ל משוך והיא עומדת בר"ה אע"ג דל"מ משיכה בר"ה אפ"ה לא מהני מסירה אלא צריך למשכה מר"ה לסימטא דכיון דא"ל משוך אמרינן דקפידא הוא שלא להקנותו אלא במשיכה ולא במסירה כדי [שאם] ירצה מוכר יכול לחזור בו כל זמן שלא משכה זה לרשותו ויש לדקדק עוד דקדוקים אחרים בדברי רבינו ובמ"ש בדרישה יבואו על נכון ודוק: ואם עומדת כו' ישכור כו' הא דלא כתבו לעיל בסעיף הקודם ושכירות מקום קונה י"ל דודאי לא אשמועינן דשכירות מקום קונה דהתלמוד מלא מדין זה דאחר ששכרו הרי הוא רשותו אלא כאן הוא דאיצטריך לאשמועינן דאע"פ דא"ל ב"ה משוך דהוה קפידא אפ"ה סגי לו בשכירות מקומה דגם בזה נמשכה לרשותו ממילא: ומש"ר ברשות מוכר עד"ר: ה"ג ושני ממשיכה כו' והו"ל דבר שקניינו בסימטא במשיכה ובר"ה במסירה וא"ל משוך כו' כלומר והיא עומדת בר"ה וא"ל משוך וקני והלוקח רוצה לקנות במסירה שתפס בה בהא הוא דלא קני מטעם הנ"ל: אבל אי שני כו' נראה משום דהתחיל בא"ל משוך משום דנמשך ע"פ סוגיית הגמרא כמ"ש לעיל משו"ה סיים בהגבהה דלגבי משיכה ליכא קנין חשוב מיניה זולתו אבל ודאי ה"ה אם א"ל קנה במסירה והלוקח הלך ומשך נמי קני לדעת הרמ"ה דמסתמא גם לדידיה משיכה עדיפא ממסירה נמצא ששני למעליותא וכן מוכח מדכ"ר בשם ר"י או שא"ל קני במסירה ומשכה משמע לדעת הרמ"ה אפילו בכה"ג קני כנ"ל ודלא כב"י ועד"ר:
א"נ קיימא ברשות לוקח כו' א"ל לך משוך וקני נראה דה"ה נמי אם א"ל קני במסירה והיא עומדת ברשות לוקח אלא שנמשך אחר ל' הגמרא הנ"ל גם י"ל כיון דעומדת ברשות לוקח ושם לא קונים במסירה לא נקט ליה דאין מסירה שם מעלה ומורדת אבל משיכה שייכא ברשותיה אע"ג דמסתמא רשותו גרידא קונה ליה מ"מ האי דקפיד צריך לעשות בה ג"כ משיכה ועד"ר: שא"ל משוך וקני והגביהה או כו' לכאורה ק' דזו ואצ"ל זו היא וי"ל משום דמיירי כאן כשהבהמות עומדות בר"ה וכמ"ש לעיל ושם דרך לקנות במסירה והו"א דוקא כשא"ל לך משוך וקני חזינן דקפיד אבל כשא"ל קני במסירה כמו שנוהגין לקנות שם במסירה הו"א דלא לקפידא קאמר כן קמ"ל ועד"ר:
משך שלא בפני המוכר כו' כב"י משמע שאם משך בפני המוכר א"צ לומר לו חזק וקני וכתב המ"מ משום דהוי דומיא דקרקע שנתבאר לעיל סי' קצ"ב: וקונה אפי' שלא בפניו פי' וקונה כשימשוך אח"כ שאר העדר אפי' שלא בפניו:
אם משכה כו' או הגביהה בכל מקום קנאה האי בכל מקום אהגבהה לחוד קאי אבל משיכה והנהגה אינן קונין כ"א ע"פ מה שנתבאר לפני זה וכ"כ המ"מ על דברי הרמב"ם ע"ש וכוונת רבי' היא דבמשיכה והגבהה קונין כל אדה בשוה משא"כ ברכיבה בר"ה יש חילוק בין אדם חשוב לבינוני וכדמסיק וק"ל: ואם רכב עליה כו' כלל דברי רבינו הוא דרכב עליה בשדה או אפי' בעיר בסימטא קנאה אפי' אדם בינוני דאין בושת לרכוב בסימטא אבל בר"ה לא קנאה אדם בינוני שאין מן המנהג לרכוב בר"ה שהוא בושת אבל אדם חשוב דרכו לרכוב אפי' בר"ה וכן מזולזל לא חש בבושת וכן אשה דרכה לרכוב וקנאה כך הוא דעת רבינו ובדרישה כתבתי דעת רש"י: ומ"ש ובינוני ל"ק ר"ל מי שאין לו עושר דאין לו בושת להוליך בהמה ברגליו ולפיכך אין דרכו לרכוב: שכן דרכה לרכוב לפי שאין כח בידה לאחוז הבהמה ולהנהיגה בין בני אדם ההולכים בר"ה דמפסקי לה הבהמה מידה: ובמציאה והפקר כו' פשוט הוא זה דבמציאה והפקר ליכא דאמר ליה קני כדרך שבני אדם קונים ומש"ה קונה בכל ענין ואפי' במכר קנה בכל ענין אם לא א"ל קני כדרך שבני אדם קונים ב"י ועיין בדרישה שם כתבתי דר' ירוחם לא ס"ל הכי: (יג)
משוך ותקנה משמע להבא וכו' אבל אי אמר משוך לקנות אפשר דס"ל להרמב"ם דקנה דפי' משוך כדי לקנות מיד וקני. ומש"ה כתב רבינו וגדולה מזו כתב רש"י דאפי' אמר משוך לקנות ל"ק ומטעם אחר דמשמע משוך לקנותו אבל אני איני מקנה לך וע"ז סיים וכתב אבל הרא"ש חולק על רש"י וס"ל דמשוך לקנות קנה והראב"ד השיג עליו ג"כ כלומר והראב"ד השיג אפי' על הרמב"ם וס"ל דאפי' אם אמר משוך ותקנה נמי קנה כנ"ל חיבור דברי רבינו ולא כמ"ש ב"י ועד"ר:
אלא לאחר ל' יום לא קנאה כ' המ"מ פ"ג דמכירה אפי' אם הפרה עומדת ברשות לוקח ביום ל"א אינה קנויה לו דכיון דלא אמר מעכשיו במה יקנה במשיכה כבר כלתה משיכתו בסוף ל' יום ע"כ. ואם אמר ליה מעכשיו כו' שעומדת באגם כו' קנאה דוקא כשעומדת באגם דגם להלוקח יש רשות בה ומש"ה מהני מעכשיו בלא ע"מ ומחשבינן כאילו המשיכה נעשה אז באגם משא"כ כשהיא עומדת בר"ה או ברשות המוכר וה"ט דלעיל בס"ס קצ"ה דבעינן שיאמר ג"כ ע"מ דשם איירי דהחפץ נשאר ביד המוכר וכבר הדרא סודרא למרא וכמ"ש שם וק"ל ועיין בד"מ ובהגהותיו מ"ש במה שיש לתמוה על תמיהת הב"י במה שתמה על המ"מ ודוק: