Prisha, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מטלטלין קונין וה את זה דברי הרמב"ם פ"ה דמכירה: ל"מ אם אין המקנה מקפיד לידע סכום החפץ כו' פי' עתה בשעה שבא להקנות לחבירו חפץ שלו אינו מקפיד לידע שמצי מקנה לו אבל אח"כ יקבל מיד הקונה דמי שוויו של הדבר שהקנה לו ולא דמי למש"ר בר"ס קצ"ט שקונה אפי' במעות כשרין המוכר מדקדק לידע מניינם דשם איירי במקנה לו החפץ באותן דמים ואינו נותן לו אח"כ שום דבר יותר בעד החפץ שקונה לו: ופי' נמי כו' בריש הזהב ומבואר בסימן קצ"ה שהמטלטלין שאינן כלי פירי נינהו חוץ מב"ח: אע"פ שאין קונין כו' היינו דוקא בתורת קנין סודר שאינו בתורת שיווי דמים כגון שרוצה ליקח מחבירו כלי וה ונתן הקונה למקבל פירות שבחליפין יקנה הכלי ההוא בכה"ג אין קונים בהם משום דנעל כתיב אבל חליפין דנעשה בתורת שיווי דמים קונין בפירות תוס' דף מ"ז וכתב ב"י וכן משמע מלשון רבי' שכתב לקמן מטבע אין קונים בו ולא נקנה בקנין ולא הזכיר כן בפירות עכ"ל ר"ל דבס"ג כ"ר מטבע אין קונין כו' כיצד כו' והתם איירי בתורת שיווי מדכתב במטבע דאין קונין בשיווי ולא הזכיר כן לפני זה בפירות ש"מ דבפירות קונין בשיווי דכה"ג וגם נ"ל להוכיח כן מדברי רבינו מדכתב בס"ח יש להם דין מטבע ואין קונין זה את זה ולא כתב יש להם דין פירות ואין קונים כו' אלא לאו ש"מ דכה"ג דאיירי ביה התם דהיינו חליפין של שיווי דמים איתא בפירות ואין חילוק בין חליפין דשוה בשוה לחליפין של דמים וכ"כ המ"מ שם שכן דעת הרמב"ם והרשב"א: שיחלקו חצר כו' ע"ל סימן ק"ט מ"ש שם שהן קנין דברים שלא הקנה לו חבירו דבר מסוים וידוע: חוץ ממטבע בגמרא שם יהיב טעמא משום דדעתיה אצורה וצורה עבידא דבטלה ופירש רש"י דעתו של מוכר את החפץ ונוטל המטבע בחליפין אינו סומך אלא על הצורה שאין המטבע חשוב אלא על ידי הצורה וצורה עבידא דבטלה ע"י המלך שפוסלה וגוזר לצור צורה אחרת והוה ליה כדבר שאינו מסוים ושלם ואנן דבר מסוים בעינן מדכתיב נעל כו' אע"ג דהוי כלי שהרי ראוי לשקול בו ולתלותו בצואר בתו אפ"ה מסוים בעינן ונעל גם כן ממעט דפירות אינן קונין בחליפין אלא נקנין בחליפין מדכתיב לקיים כל דבר אבל מטבע אפילו אינה נקנה בחליפין מטעם דלא סמכה דעתו וכמ"ש בסמוך והר"ן כתב בע"א כתוב בדרישה:
אלא אפילו מקפיד כו' שם בגמרא ואר"ס קאי שכתב ל"מ כו': דהשתא דומה לדמים פי' ומעות אינן קונות כדלעיל סימן קצ"ח ומש"ה כתב אפילו מקפיד ואע"ג דכבר כתבתי דכשהוא מקפיד ומחליף דהוה בתורת (שהוא) [שיווי] הוא קונה עפי היינו לפי האמת שמסיק דבינו כאן דאע"ג דדומה לדמים אין לו דין דמים: ומש"ר אפ"ה נקנה אין להקשות דהול"ל אפ"ה קונה דה"ק במה שמקבל ממנו המטלטל שמקפיד עליו נקנה לו החפץ שבעדו והיינו קונה והוא דומה למש"ר בר"ס זה: ולא משך את הטלה לא קנה פי' ל"ק זה החמור וממילא ל"ק אידך הפרה: וי"א דוקא בכה"ג עד"ר: (ג)
כיצד מכר לו כו' כלומר כיצד אין קונין בו מכר לו ורבותא נקט דאפילו בחליפין שוה בשוה אין קונים ע"י מטבע משום פירות וכנ"ל: או במטבע של נחושת שכל מיני המטבעות נקרא מטבע נגד מטלטלים כדבסמוך: לא נקנה החפץ ללוקח הטעם דל"ק על ידי מעותיו נתבאר לעיל סימן קצ"ח שלא יאמרו נשרפו חטיך כו' אבל בטעם דצורת מטבע עבידא דבטלה אינו שייך בזה כיון דכבר הגיעו בו דמי החפץ לידו והא ראיה שכ"ר בס"ד ז"ל לפיכך לא סמכה דעתו דבעל המקח עד שיגיע המעות לידו משמע כשהגיע לידו סמכה דעתו דאל"כ אין לדבר סוף ועמ"ש עוד שם: וכן אם בא להקנות כו' זהו פרושא של נקנה בקנין כו': אבל יכול לשעבד נכסיו כו' עד"ר: לגבות מהן סך כו' כצ"ל וכן הוא בספרים של קלף: ומשמשך הלוקח אדלעיל קאי וה"ק אע"ג דכשנתן המעות לא נקנה החפץ ללוקח אבל איפכא כשמשך הלוקח החפץ נתחייב כו': ומיהו דוקא כו' וא"ל כאלו המעות כו' כלומר במקום אלו המעות שתקח מאתי תהיה פרתך קנויה לי: דכיון שיחדם אם יאבדו פירוש יאבדו או יגנבו משם וק' למה ליה לרבי' ה"ט דכיון שיחדם אם יגנבו כו' הלא בגמרא אמרו טעמא דאין קונין במטבע ולא נקנים משום דצורה עבידא דבטלה ועוד דא"כ איך עושין חליפין חמור בפרה וכיוצא בו אף דיחדם זה נגד זה וקיי"ל דאם משך זה בפרה נקנה לבעל הפרה החמור בכל מקום שהוא עומד שם לכן נראה דכוונת רבינו במ"ש כיון שיחדם כו' לא בא אלא לתת טעם הבדל מ"ש בין יחוד המטבע דלא קנה שום אחד מהן ומ"ש לא יחדם דקנה ראובן הפרה במשיכה אותה וראובן נתחייב לשמעון בדמי שוויה ע"כ כתב דשאני כשיחדם דאז אם נגנבו או נאבדו לא היה צריך ראובן ליתן לשמעון דמים אחרים שהרי דוקא אלו יחדם לו ומשום הכי אין שום א' קונה כשיחד כיון דצורה עבידא ושכיחא דבטלה ואז לא יתחייב ראובן ליתן לשמעון אחרים לא סמך ראובן בעל הפרה עד שיבוא המטבע לידו ולא נתבטלה משא"כ כשמחליף פרה בחמור וכיוצא בו דאף שא"צ ליתן לו אחרת כשנאבדה מ"מ כיון דגניבה ואבידה איני שכיח סמכה דעתו דבעל הפרה שתביא החמור אחר כך לידו וגם רש"י הנ"ל ס"ל ה"ט דמשום הכי אין נקנה הפרה לבעל המטבע משום דלא סמכה דעתו עליה כיון דשכיח דתתבטל צורתה מיהו היינו דוקא כל זמן שלא באה המטבע ליד המקנה אבל אחר שבאה ליד [בעל] הפרה ודאי מקנה לפרה ואינו חושש שתתבטל הצורה דא"כ אין לדבר סוף ומשום הכי הוצרך רש"י ליתן טעם למ"ש דאין קונין במטבע אף דכבר נתן הקונה המטבע ליד המקנה וכשבא לידו סמכה דעתו ומשום הכי כתב שם הטעם משום דבעיא כלי מסויים ושלם דומיא דנעל ודוק ועד"ר: באחד מכל המטבעות כו' שכל המטבעות הן חריפין להוציא יותר ממטלטלים וכן מטבע של כסף חריף להוציא משל זהב וכן כולם וק"ל: במשיכת המטלטלים פירוש כשימשוך הלוקח המטלטלים אז חייב הלוקח המעות למוכר:
שאם מכר לו דינר זהב כו' ז"ל הגמרא כו' [עב"ח שמביא לשון הגמרא] ובזה דברי רבינו מבוארים ודייק רבינו וכתב בכ"ה דינרים כסף שהוא שיווי דינר זהב ומיירי דלא יחדם וכנ"ל דאז נתחייב לו בדמי שוויו של זה שמשך לא פחות ולא יותר: נתחייב למוכר בכסף כשאר קנין מטלטלים שאחר שמשכן נתחייב ליתן המעות: אם חדשים חדשים כו' פירוש אם התנה עמו ליתן לו חדשים דוקא אע"ג דישנים עדיפא מיניה מצי א"ל בעינא להניח הדינרים זמן מרובה והחדשים נוחים שלא ישחירו (ויעלו חלודה) יותר מדאי גמרא ורש"י וע"ל סימן קע"ו ס"ט וקמ"ל בזה דאין שום א' מהן יכול לחזור בהן מחדשים לישנים או איפכא: וכל אחד מהם יכול לחזור בו דמעות אינן קונות: שיש לו דין מטלטלין ז"ל הרא"ש דנהי דאהני לכספים חריפותייהו לבטל חשיבות הזהב ולשווייה להזהב פירא שאני כספים דאיהו נמי חשוב וגם חריף טפי דסגי בכל דוכתא אבל נחשת דלא חשוב אע"ג דסגי בכל אתרא לא מהני ליה חריפותיה לבטל חשיבות הזהב וכן משמע סידרא דמתניתין דאחרון אחרון גרע וחשיב פירא טפי מן הראשון עכ"ל:
מעות הרעות שנסדקו כו' פי' מעות שרעתן הוא מחמת שנסדקו ודברי רבינו כפירוש הרא"ש אביו ויש פירושים אחרים: אסימון כו' מתחייב במשיכתו המטבע כצ"ל וקמ"ל דאף על גב דעשוי עגול כתיקון מטבע היוצאת בעיר רק שחסרה צורה ובדבר מועט יציירו הרבה מהם אפ"ה חשיב פירי: אין מתחייב במשיכתן אסימון כצ"ל:
בד"א כשיוצאים כו' הם דברי הרי"ף והרא"ש בריש הזהב: לא שנא פסלתן מלכות פי' רש"י פסלתן המלכות המלך גזר שלא להוציאן ובני מדינה לוקחים אותם בהצנע: פסלתן מדינה בני המדינה שנאוה אבל המלך לא צוה ומוציאין אותן בשאר מדינות המלך: והם אינם נקנים במשיכת המעות צ"ע דמאי קמ"ל הא אפילו אם היה להן תורת מטבע אין נקנים ע"י מטבע אחרת כ"ש עתה שהם נחשבים למטלטלין ואפשר דשאני התם דאינו דומה כלל למכר אלא חליפין הוא ואין מטבע נקנה בחליפין אבל מטבע שאינה יוצאת בהוצאה מטלטלין הוא ושייך בהן מכירה וסד"א עדיפא נמי ממטלטלי דהא אין מטלטלין נקנים במשיכת המעות הוא משום גזירה שיאמרו נשרפו חטיך בעלייה והך חששא ליתא כאן דמטבע קל להצילה ואין בה טירחא (וכמ"ש לעיל סימן קצ"ח בדרישה בחד תירוצא דמה"ט לא חששו לשמא יאמר נשרפו מעותיך כו') קמ"ל רבינו דאפילו הכי אינה נקנית במשיכת המעות משום דכיון שיש להם דין מטלטלין לא פלוג בתקנתן וק"ל: כיון שנפסלה צורתן כו' שהרי שם כלי עליהם כמ"ש לעיל שראוים לשקול כנגדן ולתלותן בצואר בתו:
המטבע אין יכולין לקנותו אלא אגב ז"ל ב"י וביאור הענין דכיון דקיי"ל דאין מטבע נקנין לא בחליפין ק"ס ולא בחליפין שוה בשוה נמצא דאין להמטבע דרך לקנות כו' וא"ת הלא נקנית היא במשיכת המטלטלין וי"ל דבא לומר שאין המטבע נקנית ליתנה לחבירו בחנם כ"א אג"ק משא"כ במשיכת המטלטלין דאינו כ"א כשבא אחד למכור מטלטלי לבעל המטרע ב"י ומש"ה דקדק הרמב"ם ובש"ע בלשונם וכתבו ז"ל אין דרך שיזכה לו ר"ל שיזכה לו המטבע במתנה ובחנם והיותר נראה דהכי פירושו המטבע כמות שהיא בעינה אינה נקנית שיהיה צריך ליתן נו דוקא אותו מטבע בעינה משא"כ במכר לו איזה מטבע שירצה כהפורע חובו ואף אם התנה עמו לשלם לו במטבע פ' מ"מ נותן לו (מעות) [מאותו] מטבע איזה שירצה וא"צ ליתן לו המטבע הרמוזה ולא זולתה משא"כ במקנה לו אג"ק וכעין תי' זה כתב ג"כ ב"י כתבתיהו בדרישה וע"ש אלא שחדשתי של' המטבע מדוקדק ומרומז לפשט זה: ומש"ר (עד) שישכור מקום המעות או באחד כו' נראה לגרוס שישכור מקום המעות בכסף או בשאר כו' דהא גם בשאר ההקנאות שכירות נקנה כמש"ר לעיל ס"ס קצ"א וקצ"ב:
וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו' לא לפלוגתא אדלעיל מיניה כ"ר אלא דין בפני עצמו הוא ללמדנו דאף דאין יכול להקנות החוב אגב מ"מ כותבין עליו הרשאה לפ' להוציאו מיד החייב לו: שכותבין הרשאה פי' ע"ג קרקע דוקא: ולמעלה כתבתיו ע"ל סימן קכ"ג שגם הרמב"ם ס"ל דכותבין הרשאה אלא שאינו אלא כדי לאיים עליו ע"ש: ומעמד שלשתן סי' קכ"ו. ומכירת שטרות סי' ס"ו: